המאזן של אובמה

האמריקאים נאלצו לעבור ביומיים האחרונים שיעור מזורז על יאיר לפיד. אם ימונה לשר החוץ, הוא ייתפש בעיני הנשיא אובמה כגורם הממתן את נתניהו

גם אם לא יקבל לבסוף את התפקיד, יאיר לפיד כבר עשה את שלו בתור שר חוץ. הצלחתו המפתיעה בבחירות, והפרשנויות הנלוות לה, שוות לפחות מיליארד דולר או שניים בתקציב ההסברה הישראלי. בזכותו, טורים דיכאוניים על הקצנתה ימינה של ישראל הפכו בתוך יממה לצהלות שמחה על התמתנותה מרכזה; בגלל 19 המנדטים שלו, פתרון שתי המדינות לבעיה הפלסטינית קם לתחייה שעות בלבד לאחר שנקבר סופית.

כמו אצל רבים מעמיתיהם בישראל - בפרפרזה פרועה על ג'ון לנון - לפיד הוא מה שקרה לפרשנים בתקשורת האמריקאית בעודם מתרכזים ב- ונבהלים מ- הבית היהודי של נפתלי בנט. לא רק שהישגיו של לפיד לא נחזו בסקרים, אלא שהוא והתופעה שהוא מייצג אינם נכנסים לרובריקות הבינאריות והפלקטיות של כן-לא, שחור-לבן, ימין-שמאל, מסייע-לתהליך-השלום-או-מחבל-בו, המקובלים על רוב משקיפי ישראל באמריקה. גם למעמדו הרם והנישא של לפיד בלב הקונצנזוס התרבותי בישראל אין למעשה מקבילה אמריקאית, למעט אופרה ווינפרי אולי, עם קורטוב של תומס פרידמן, יחד עם השחקנית יפת התואר אשלי ג'אד, השוקלת עתה להתמודד על משרת הסנטור הדמוקרטי מקנטאקי.

לפיד, במיוחד אם יקבל על עצמו את תיק החוץ, עתיד להשתבץ ללא קושי בתפקיד הקלאסי של הפוליטיקאי הישראלי שהאמריקאים תולים בו את יהבם כדי לאזן ממשלות ימין, שבעבר לוהקו בו אישים ביטחוניים בדרך כלל כמו אהוד ברק, איציק מרדכי ויצחק רבין. אפשר להעריך כבר עכשיו שבפגישתו הראשונה של יו"ר מפלגת יש עתיד עם היועץ לביטחון לאומי בבית הלבן, הנשיא אובמה יחלוף לגמרי במקרה במסדרון וייכנס לשיחת נפש שתימשך לפחות 20 דקות עם הפוליטיקאי הישראלי המבטיח.

מוכרת עיתונים בוושינגטון ביום השבעת אובמה לנשיא, השבוע. החדשות על החלשות נתניהו הסבו נחת בוושינגטוןאי-אף-פי

קשה לדעת, עם זאת, איזו תחושה היתה חזקה יותר בוושינגטון השבוע לנוכח תוצאות הבחירות בישראל: השמחה על הצלחתו של לפיד, או השמחה לאיד על מפלתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. בשבוע שבו הנשיא ברק אובמה חגג את השבעתו השנייה ברוב הדר ופאר בטקס מרהיב בוושינגטון, והרפובליקאים בקונגרס ביצעו נסיגה חפוזה מאיומיהם ללחוץ על הנשיא בדיונים על העלאת תקרת החוב - החדשות על היחלשותו של נתניהו, גם אם אין להגזים בתהודתן, הוסיפו עוד מנה של נחת לנשיא ולעוזריו, בבחינת הדובדבן בקצפת. ואם ההתערבות הקטנה של אובמה בדקה ה-90 בדמות הדלפת ביקורתו על נתניהו לעיתונאי ג'פרי גולדברג סייעה במשהו להשגת התוצאה, אז אדרבא ואדרבא, הצדק גם נראה וגם נעשה.

אובמה לא יקדם יוזמה מדינית חדשה

מצד שני, אף שקשה לראות את אובמה ונתניהו מתחילים בידידות מופלאה, משקיפים בוושינגטון משוכנעים שלנשיא אין עניין מיוחד לשמר את העוינות והקרירות ביחסיו עם ראש הממשלה. על פי דיווח בניו יורק טיימס אתמול, גורמים בוושינגטון מצפים שחולשתו של נתניהו דווקא תסייע לשיקום היחסים בין שני המנהיגים, בין היתר בשל ההערכה - הטעונה הוכחה, כמובן - שממשלה ישראלית חדשה שבה לפיד ממלא תפקיד מרכזי תשקיע פחות בבנייה חדשה בהתנחלויות ותיטה פחות לפעולה צבאית חד-צדדית נגד מתקני הגרעין של איראן.

על אף שדובר הבית הלבן ג'יי קרני ייחד את תגובתו הראשונית לתוצאות הבחירות בישראל לצורך לחדש את המשא ומתן על הסדר קבע בין ישראל לפלסטינים, מקורות יודעי דבר עדיין סבורים שלאובמה אין כל כוונה להטיל את יהבו על יוזמה מדינית חדשה. את המלאכה העיקרית של ניהול המגעים השוטפים עם ישראל יותיר אובמה בידי שר החוץ המיועד, ג'ון קרי, שהביע השבוע תקווה שהבחירות בישראל "יאפשרו לפתוח מחדש" במשא ומתן, ובידי שר ההגנה צ'אק הייגל, שמינויו השנוי במחלוקת לתפקיד נראה כמעט מובטח. מועמדו המיועד של אובמה לתפקיד ראש מטה הבית הלבן, סגן היועץ לביטחון לאומי דניס מקדונו, ירכז עבורו את המידע השוטף על זירת החוץ ויאפשר לו להתפנות לניהול מהפכת הפנים.

זה המקום שבו אובמה מתכוון להשקיע את רוב האנרגיה שלו, כפי שהבהיר בנאום ההכתרה שלו: בקידום רפורמות ליברליות בהגירה, בפיקוח על כלי נשק, במלחמה בשינויי האקלים ובייצוב החוק לביטוח בריאות שהעביר בכהונתו הראשונה. לשם כך הוא זקוק ל"שקט תעשייתי" במדיניות החוץ והביטחון. המשמעות היא שאובמה ימשיך לנהל מלחמת חורמה בארגוני טרור ג'יהאדיסטיים מבית היוצר של אל-קאעדה, יחתור לפתרון הסוגיה האיראנית באמצעות מקל וגזר של הגברת הסנקציות וניסיון להגיע להסכם, וישתדל, בעזרת שריו, "לתחזק" את הסכסוך הישראלי-פלסטיני ולשמרו על אש נמוכה כדי שלא יהפוך לגורם מפריע.

לפיד, במובן הזה, נתפס עכשיו כבן ברית פוטנציאלי בהשגת הרגיעה, גם ביחסים בין אובמה לנתניהו וגם בניהול המתיחות בין ישראל לפלסטינים, אולי אפילו כמי ששותף לאותן מטרות, בזווית הישראלית כמובן: הרגעת הזירה החיצונית כדי לאפשר שינויים עמוקים בענייני פנים. גם ישראל תתקשה להתמקד בשוויון בנטל, בהורדת מחירי הדיור או בשיפור מצבו של המעמד הבינוני אם הזירה האיראנית תתלקח, או שמעמדה הבינלאומי יתערער כתוצאה מהידרדרות המצב המדיני או הביטחוני בשטחי יהודה ושומרון.

לא מן הנמנע, כמובן, שהאמריקאים תולים יותר מדי תקוות בלפיד, כפי שתלו בקודמים שמילאו את תפקיד השוטר הישראלי הטוב. נתניהו הרי נשאר אותו נתניהו, הליכוד ביתנו היא אותה מפלגה שלטת שזזה חזק ימינה והרוב המוחץ של חברי הכנסת בקואליציה של נתניהו, יהא הרכבה אשר יהא, ימשיך לתמוך בהרחבת ההתנחלויות ולהתנגד לכל רמז של התקדמות עם הפלסטינים. האמריקאים עלולים לגלות שהזוהר של לפיד הוא רק אשליה אופטית בתוך מציאות שנותרה אפורה, עקשנית ומאכזבת כתמיד.



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות