מערכת הבחירות הזאת טרם הותנעה באמת, וכבר היטיבה אתו: קולו של יאיר לפיד הצטרד מעט ועכשיו הוא נצבע בגוון ברוס ספרינגסטיני עמוק, ובצדו נגיעות של קול אביו, טומי, עולה ויורד, מתנגן. הטומי יוצא אצלו עכשיו גם בהתקפות - מרומזות לפי שעה - על החרדים. ובכלל, המועמד לפיד נראה השבוע רציני יותר, מנומק יותר, זונח את מרבית השטיקים והחנדעלעך של ערוץ 2 ו"7 ימים". זה לא בדיוק יאיר שהכרנו, כמעט לא, ודאי לא לגבי העטיפה: הזוהר הועם מעט והצלופן מרשרש פחות; זה דווקא מיטיב עם יו"ר "יש עתיד". רק התוכן נותר כשהיה, פופוליסטי. אם לסכמו במשפט תמציתי אחד: רע לכם, רע מאוד, ואנחנו, רק אנחנו, נעשה לכם טוב. אבל זוהי, הרי, שירת המקהלה של כל מועמד חדש תחת השמש.

השמש לא עמדה השבוע בשמי שדרות. השמים התקדרו ועמוד עשן אפרפר של שריפה עמד בדרומה, מתערבב עם העננים האפורים שמעליו כעמוד ענן, הלוגו של המבצע האחרון, במקום שבו בית חאנון מתערבבת עם פאתי העיירה הדרומית התאומה. כבאית מקומית דלקה למקום, לכבות את האש. שדרות של שלום ושדרות של מלחמה דומות זו לזו: עיירה די מטופחת ודי שוממה. רק האימה נסתלקה לה, לפי שעה, ואתה צבא העיתונאים.

יום רביעי אחר הצהריים, אולם 5001, בניין 5, המכללה האקדמית ספיר. "ליין" חדש מושק כאן היום, כך אמר המנחה עמית, הליין של הפוליטיקה. הדי-ג'יי הראשון: יאיר לפיד, "שבא לשנות את המדינה". האולם כמעט מלא, לא לגמרי, כמעט כולם בסווט-שירט ובג'ינס, לבוש אחיד ומרושל, נטול מותגים. זאת אחת המכללות המוצלחות ביותר, שקהל תלמידיה הוא מהמגוונים ביותר: יהודים וערבים, פריפריה ומרכז, בדווים גם. יש חדר הנקה וגם מסגד, אוכל רע למדי במנזה ומחלקות מוצלחות למדי לתקשורת ולקולנוע. "העתיד שלנו יכול להיראות לגמרי אחרת", מבטיחה כרזת הבחירות. תמונת היו"ר על הבמה, עם "באנו לשנות" כמו "באנו חושך לגרש" של ימי החנוכה הללו.

הוא מגיע בזמן, יורד לאטו במדרגות האודיטוריום, חולצה (שחורה) מחוץ למכנסיים. בלי פמליה, בלי הדרת חשיבות ניכרת, בלי תשואות ובלי רחש בקהל. לפיד התבגר. הוא כבר לא האיש מהטלוויזיה. עכשיו הוא האיש מהפוליטיקה והיעדר הרחש בהתאם. רק הסטודנטית שלצדי, צעירה בלונדינית מצודדת, לא התאפקה: "יו, הוא מה זה חתיך, אני מצביעה לו רק בגלל שהוא כזה חתיך. הוא לא יכול לשנות כלום, כי הוא יותר מדי טוב בשביל לשנות. הוא בן אדם יותר מדי טוב בשביל להיות בממשלה. כל אלו שבפוליטיקה הם חארות, שמים זין על כולנו. אין בעד מי להצביע – אז אני אצביע בשבילו". שכנה אומר לה שגם בר רפאלי נראית טוב, אבל היא מבטלת ב"אל תגזים", נוטשת לאות מחאה את מושבה בשורה האחרונה ויורדת אל קדמת הבימה, להיטיב לראות במו עיניה.

 "הדור שלי פישל מולכם. אנחנו מעבירים לידיכם מדינה שהיא פחות טובה מזו שאנחנו קיבלנו", פותח לפיד את נאום הרע-לכם, בדיוק כמו שנהג לומר בהופעות הבידור שלו עם רמי קליינשטיין ותמיר הרפז, בדיוק כמו שכתב בטורי-המקרר שלו. זה גימיק שדוף: אנחנו אשמים ועכשיו נתקן למענכם, הצעירים. בטח למענכם, הצעירים. קצת משונה לשמוע מפי לפיד דיבור על הדור הוותיק שלו מול דור הצעירים, אבל נכון, גם הילד הזה כבר לא ילד עוד.

חלק ראשון ומרכזי מאוד: דיור. אין לכם דירות. אין לכם סיכוי להגיע לדירות. בכל העולם יותר קל, רק בישראל קשה. רק לחרדים קל. עם כל הנתונים הרלוונטיים (127 חודשי עבודה דרושים כדי לקנות דירה בישראל, 127 חודשים לא לבלות, לא לצאת ולא לעשות ילדים, רק לחסוך; לדיור לחרדים יש 500 מיליון שקל), הסאב-טקסט פשוט וברור: הצביעו "יש עתיד" ותהיה לכם דירה. לכם, ולא רק לחרדים, "אנשים בגילכם, שיש מישהו שדואג שתהיה להם דירה". איך? נשאל לפיד. "המה והאיך זהים בפוליטיקה", כמו-הסביר. במלים אחרות: שר שיכון מטעם "יש עתיד" יסדר, אם הבנתי נכונה.

הפוליטיקה היא בעיניו "תיאטרון כזה, שתמיד מתעסקים בו בכל, חוץ ממה שחשוב". לכן, כנראה, ייחד את מרבית דבריו, לא את כולם, לדירות. הוא פסע אנה ואנה על הבמה, המיקרופון בידו, מדקלם את השורות שכבר אמר לעייפה, שעוד יאמר לעייפה. בל נלין עליו: ככה זה במערכת בחירות. "רוצים לדבר על מה שחשוב? השנה יותר מ-50% מתלמידי כיתה א' הם בחינוך החרדי ובחינוך הערבי. אין לי חלילה דבר נגד החרדים או נגד הערבים, אבל אם לא נעשה דבר בעניין, יותר מ-50% לא יעבדו ולא ישרתו. אין מדינה שתשרוד במצב כזה, שבו חצי מהתושבים אומרים: אנחנו לא בעסק".

מה לעשות? הוא שאמרנו: "המה והאיך זהים בפוליטיקה". וגם, רע לכם בבריאות: במקום החולה הזקנה מהמסדרון של קודמו בתפקיד-ההבטחה, אהוד ברק, מציע לפיד את "אם מישהו יתעלף כאן, הוא יבוא לבית חולים ויחכה ארבע שעות במיון". מסקנה: מערכת הבריאות בישראל היא כמו במדינת עולם שלישי. עוד מסקנה: רע לכם. והכל בגלל "הפוליטיקה הישנה", זו שהתקיימה עד שבאו לפיד ו"יש עתיד" לעולמנו, עם שבעה מנדטים בסקר האחרון, רק אחד יותר מיהדות התורה.

הממשלה גדולה מדי; החשמל יקר מדי; כדי להקים תחנת אוטובוס צריך שישה משרדי ממשלה, כולה עמוד עם פח; האינסטלטור שואל, עם חשבונית או בלי חשבונית; צריכים לחזור לשולחן המו"מ (עם הפלסטינים); צריך להחזיר לשולחן (שלנו) את האדיבות ואת הנדיבות ולדבר יפה אחד עם השני; החמאס ארגון טרור אנטישמי, ששונא אותנו ורוצה במותנו; בעוד חמש שנים נהיה יותר טובים אחד לשני. רגע מטיף, רגע מגיש, רגע פוליטיקאי. נאום בחירות.

שאלות מהקהל. זה היה השלב היותר מדכדך. זולת שאלה אחת על לגליזציה של סמים – לפיד מתנגד, כי זו תביא לישראל "תיירות של סמים" והיא תיירות רעה מאוד. הוא לא שותה ולא מעשן כבר שנתיים וחודשיים. כל השאלות האחרות היו בנאליות (וזקנות) להחריד. איחוד כוחות במרכז, קסאמים, אתם יודעים. אווירת שעמום קל רבצה על ההיכל. מי שבא לכאן לחפש חתרנות, מקוריות או לפחות איזה משב רוח צעיר ואחר – התאכזב. הנוער לשלטון? לפיד לשלטון? לפי שעה, אין עתיד.