זה יכול היה להיות ערב עם סקסולוגית, חוג מקרמה למתקדמים, הרצאה בליווי שקופיות ממסע רפטינג באפריקה, הרצאה בליווי הדגמות על בטהובן, או שיחה על אושר ומשמעות החיים. אבל הערב: חוג בית. מועמד מפלגת העבודה לכנסת בעשירייה הראשונה, עומר בר-לב, מארח.

הלוקיישן: צהלה החדשה, היא כוכב יאיר, הפרבר המטופח של הקצינים והביטחוניסטים. רחוב הולנדי בלי מוצא ועם בתים פרטיים אפופי צמחייה. הבית: צנוע יחסית, ריהוט סטודנטיאלי סגפני, מאוורר ישן משתלשל מהתקרה. ספרייה ממוצעת: מלחמה ושלום, טרטקובר, דדו, חיים בר-לב. פסלון של חיילת וטנק – החיילת היא בתו, ועוד אחד של אשה עם מצלמה – אשתו, ותצלום נושן של המטכ"ל של 57' עם דוד בן-גוריון ושמעון פרס הנצחי ואביו, הוא חיים בר-לב.

ערימת כיסאות פלסטיק שגם הם כבר ידעו ימים טובים יותר. בפינת תקרובת במטבח הפתוח, מואר באור ניאון לבן של פעם, עוגות טעימות מאפה בית, פיצוחים, משקאות קלים בכוסות חד-פעמיות, כיבוד כל-ישראלי. המקרר עמוס במגנטים: "ברגר הדברות", "קירור השרון" ומספרת כלבים ניידת, בצד מערכת השעות של הבן הצעיר. קופסת הקורנפלקס ניצבת עליו, במראה כל-ישראלי של מקרר ומטבח.

זה קצת כואב

הזמינו לשמונה, ברבע לתשע עוד נכנסו המאחרים, לו"ז ישראלי. זוגות-זוגות של בורגנים מהוגנים, מתלבטי-בחירות – עבודה או התנועה, יש עתיד או מרצ. 40-50 איש בסלון, רובם כבני גילו – בר-לב בן 59 – חלקם חבריו למסעות האופניים ולריצות הארוכות (סמול-טוק על איירון-מן). שני גמלאי המוסד, ואיש לא, כך נדמה לי, מ"היחידה" שעליה פיקד, שהיא עיקר תהילתו.

במשך שנים נחשב עומר בר-לב לשם מיתולוגי. גם הבן-של, גם מפקד הסיירת ההיא. הביוגרפיה שאחרי היחידה מרשימה גם היא: מח"ט הבקעה, ממייסדי "שלום עכשיו", שהיה לאיש הייטק ולפעיל חברתי בעמותת "אחרי", 20 שנים חבר מפלגת העבודה.
ובכל זאת, אלוף משנה במילואים, זה קצת כואב ולא נעים: "במשרדו המרווח שבמפעל/ הכורסאות רכות כמו השטיח/ והוא נורא עייף ומתוסכל/ חושב כיצד לעזאזל לכאן הגיע" (יענקל'ה רוטבליט). אולי גם הערב חלפה המחשבה הזאת במוחו – כיצד, לעזאזל, לכאן הגיע – עם האורחים שרובם זרים לו, מזכיר הסניף ששימש לו כסייד-קיק והשאלות הטורדניות של האורחים.

תמי, אשתו, צלמת חובבת, התבוננה בכל זה מיציע המטבח, במבט שנראה מנוכר וחמצמץ במקצת. מדי פעם צילמה את המעמד בזמן שמדיח הכלים השמיע קול פכפוך של מים.

אביו, חיים בר-לב, היה רמטכ"ל ואחר כך מזכ"ל. באחת מפעולותיו הראשונות במפלגה דאג לתלות מודעה בשמו על לוח השעם בכניסה לבית המפלגה ברחוב הירקון 110: "קרא לחברך בשמו הפרטי". כך התחלנו לקרוא לאבא אבן "אבא", כפי שאיש מעולם לא קרא לו.

לכל הסקרים, פרשנויות ומדורים בעמוד הבחירות >> 

אהבתי מאוד את בר-לב האב, את שלוות רוחו, את יושרו ואת הגינותו ובעיקר את חוש ההומור שלו, הילדותי מעט, מכנה את שמעון פרס "סר סיימון", את משה דיין "מוישה די" ואת חנה זמר "חנה זומזום". אני לא בטוח שבנו ניחן באותו חוש הומור.

על שניהם, על האב ועל בנו, אמרו שגילו קור רוח וכושר מנהיגות מרשימים בשירותם הצבאי, בשעות לחץ ובעתות משבר. עומר משדר פשטות, ישירות וצניעות מעוררות אהדה. אבל כריזמה גדולה לא נרשמה כאן הערב: בר-לב נזהר בלשונו אף יותר משנזהר בראיון ההיכרות הפוליטי שקיים עמו שי פוגלמן במוסף "הארץ" בנובמבר האחרון, שבו אמר כמה דברים אמיצים. בחירות בפתח, אתם יודעים. חבל שכך הוא מתחיל את דרכו החדשה, צריך לקוות שישנה אותה. הוא הרי בא לפוליטיקה כדי לשנות, לא כדי לדבר קלישאות; מאלו יש לנו די והותר.

הסערה שבחוץ

ערב ישראלי שלו בפרבר. להט גדול לא נרשם כאן, לא מצד המארח ולא מצד אורחיו. מטחי הגשם ומשבי הרוח העזים שדפקו על החלונות הבלגיים סחפו, געשו וסערו לאין שיעור יותר מהאווירה המנומנמת שהשתררה לה בחדר האורחים של הבר-לבים. שני דגלים מניפה המפלגה, אמר בר-לב, הסמן הביטחוני של המפלגה (לא כולל בנימין בן אליעזר הקשיש ואיתן כבל המילואימניק), ו"אם שואלים אותי איזה דגל צריך להרים גבוה יותר – הדגל החברתי. הוא תלוי רק בנו", הדגיש ויישר קו עם היו"רית שלו.

יותר מפעם נחלץ להגנתה גם אם אמר שהוא "לא בא להגן על כל מה ששלי יחימוביץ' אומרת". אין הבדל בנושא המדיני בין מרצ והעבודה, "אבל שלא ייצא שאמרתי שאין הבדל בין מרצ והעבודה", תיקן עצמו מיד.

בכלל, בנושא המדיני, כל המפלגות אומרות אותו הדבר, הבעיה היא ביישום. הנחת יסוד: מדינה יהודית ודמוקרטית. כבר כיום מחצית התושבים בין הים לירדן הם ערבים. יש שתי אופציות: שב ואל תעשה (בר-לב: "שם שאני המצאתי") או יוזמה מדינית. זה עניין ל- "20-50 שנה ואני אפילו לא קורא לזה שלום", אבל צריך להתחיל בתהליך, כי לעצם החתירה יש חשיבות בפני עצמה. אף מלה על הכיבוש, לא על זכויות אדם, לא על צדק ולא על מוסר, כמקובל עכשיו במקומותינו. "רק כשהילדים שלנו מתגייסים לצה"ל, הנושא המדיני נכנס אלינו הביתה ורק אז אנחנו מתחילים לשאול את עצמנו כל מיני שאלות".

בנו שחר בכיתה ט' ויתגייס בעוד כארבע שנים. בר-לב לא חושב שישראל תתקוף את איראן, ודאי לא בלי תיאום עם אמריקה. בקיץ שעבר חשב לרגע שכן. זה היה כשהשגריר מייקל אורן שאל בכנס סגור של יוצאי ה"יחידה" מתי היה מבצע סואץ. זה היה שבוע לפני הבחירות בארה"ב, רמז השגריר. אבל גם המועד הזה חלף בלא הפצצה ואולי איראן עוד תמסמס את הפיתוח של הנשק הגרעיני.

"אני אומר לך, עמר, איבדתם כמה מנדטים בגלל מה ששלי אמרה על המתנחלים", אומרים לו. "כבת כוכב יאיר, ששירתה בצבא ועשתה תואר ראשון, אני לא יכולה לקנות בית בכוכב יאיר"; "הנושא החברתי הוא כמו התפריט בטיטניק: ברגע שאתה מניף את הדגל המדיני נמוך יותר, מבחינתי הוצאת את כל התנופה של המחנה"; "חלק מאתנו חושב שיש פה פיל גדול בחדר, ואף אחד לא מדבר עליו"; וגם: "שלי רוצה להיות טובה עם כולם, ללכת באמצע – ומי שהולך באמצע, נופל באמצע".

בר-לב: "אחד לא אוהב את שלי, אחר לא אוהב את מרב מיכאלי ויש כאלו שחושבים שסתיו שפיר צעירה מדי. זה עניין של טעם. היום פגשתי מישהו ברחוב ששאל אותי למה אבישי ברוורמן לא עומד בראש המפלגה. חבר'ה, זה מה שיש ומה שיש זה מצוין. אבל כל אחד צריך להחליט האם לחזק מפלגה גדולה או להצביע למפלגות אופנה. אתם מודאגים? מי שמודאג צריך להצביע עבודה. מפלגת העבודה זה לא רק שלי יחימוביץ'. זה גם אני. וזאת האלטרנטיבה היחידה".

הסייד-קיק, זה שישב לצדו בחולצתו הוורדרדה והשמיע מדי פעם דברי שבח ליחימוביץ', מזדהה עכשיו כעודד, מזכיר סניף המפלגה בכוכב יאיר: "אנחנו רוצים להעיר קצת את היישוב. ביום שישי נעשה שלושה דוכנים, אחד ליד ארומה ושניים ליד הסופרמרקטים. עומר לא יוכל לבוא אבל נינו אבסדזה תבוא מצור-יגאל".

"מה עם המפוחים שממשיכים להרעיש בכוכב יאיר", שאל עוד מישהו ושאלתו נותרה תלויה בחלל הסלון, שאורחיו החלו להתפזר במהירות, אל הלילה החשוך והסוער.