הדרת נשים, זוכרים? במשך כמה שבועות בחורף האחרון נדמה היה שהכעס והזעזוע של קבוצות רחבות מהצטברות מקרים של הדרת נשים יהפכו לגרסה חדשה של מחאת הקיץ החברתית. בפרק זמן קצר, מקרה רדף מקרה: תשעה צוערים דתיים בקורס קצינים יצאו מערב מורשת קרב כשהחלה להופיע חיילת; טניה רוזנבליט מאשדוד סירבה לעבור לחלק האחורי של האוטובוס, כפי שדרשו ממנה נוסעים חרדים; נעמה מרגוליס בת ה-9 מבית שמש חששה ללכת לבית ספר בגלל יריקות וקללות שהטיחו בה חרדים; שלטי פרסומות המראים נשים צונזרו בירושלים, ועוד.

דרך ההתמודדות של הממשלה, ובמיוחד זה העומד בראשה, עם מה שאיים להפוך למשבר חדש הייתה דומה לטקטיקה שנוסתה כמה חודשים קודם לכן במחאה החברתית: הרבה מלל אמפתי, מעט מאוד מעשים. בנימין נתניהו הקפיד לגנות את ההתקפות על המתלוננות השונות, הצהיר בתקיפות ש"חייבים לשמור על המרחב הציבורי כמרחב פתוח ובטוח לכל אזרחי ישראל"; אך לרגע לא נסדקה הברית עם "שותפיו הטבעיים", המפלגות החרדיות. פתרון הקסם, שנועד בעיקר ליצור תחושה של עשייה, היה הקמת ועדה בין-משרדית, בראשות השרה לימור לבנת. המלצות הוועדה שפורסמו בחודש מארס השנה לא בדיוק הותירו חותם משמעותי והתמקדו בהעלאת המודעות לתופעה - במקום לפעול נגדה. עוד נושא עקרוני עלה לסדר היום - ונדחק שוב לשוליים, עד להתפרצות העונתית הבאה.

ב-2 בינואר 2012 הגיש ח"כ יצחק הרצוג (עבודה) הצעה לתיקון חוק העונשין, לפיה העונש על הדרת נשים מהמרחב הציבורי יהיה חמש שנות מאסר או קנס של 300 אלף שקלים. הדרת נשים הוגדרה בהצעת החוק כ"שלילה או פגיעה בשימוש שוויוני במתקנים ציבוריים, דרכים, תחבורה ציבורית, מניעת השתתפות נשים באירועים ציבוריים". בדברי ההסבר להצעה נכתב כי "בשעה שחל שיפור אדיר בנוכחותן וחלקן של נשים במרחב הציבורי הבינלאומי ובמדינות דמוקרטיות אחרות, בישראל מתגברת דווקא המגמה ההפוכה ומקומן של הנשים במרחב הציבורי הולך ומצטמצם". בדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה ב-13 במאי הוחלט להתנגד להצעת החוק, והיא נפלה שלושה ימים אחר כך בהצבעה טרומית ברוב של 26 מתנגדים מול 15 תומכים.

התנגדות הממשלה להצעת החוק של הרצוג הייתה עקרונית. בסוף חודש ינואר הגיש ח"כ נחמן שי (אז בקדימה וכיום בעבודה) הצעת חוק דומה לזו של הרצוג למעט העונש: שלוש שנות מאסר ולא חמש. להצעה הצטרפו עוד שבעה ח"כים, רובם מקדימה, אך גם אבישי ברוורמן מהעבודה ועינת וילף מהעצמאות.

"רק לפני כמה שבועות הארץ רעשה וגעשה", אמר ח"כ שי בדיון ב-14 במארס, לפני ההצבעה בקריאה טרומית על ההצעה שהגיש, "אבל במציאות הישראלית, מה שהיה חשוב אתמול, נעלם פתאום בלחץ החדשות השוטפות, ועכשיו הדרת נשים נראית הדבר הכי שולי ולא חשוב בעולם, אפשר לזרום הלאה. אבל זהו בדיוק הדבר החמור שנחשף לפנינו, דרך המקרים המסוימים...שהיו קורבנות להדרה. הכנסת לא יכולה לעצום את עיניה ולהתעלם מסוגיה מרכזית במציאות הישראלית של 2012".

כאשר הסביר את התנגדות הממשלה להצעה, אמר שר המשפטים יעקב נאמן כי תופעת הדרת הנשים היא כמובן "בעייתית וראויה להתייחסות", אך עם זאת "התופעות השונות שנכללו לאחרונה בשיח הציבורי תחת מונח זה הן שונות זו מזו במהותן ובאופן שראוי להתייחס אליהן. בהתאם לכך, הדרך הנכונה להתמודד עם התופעה איננה דרך הפריזמה הצרה של חוק העונשין דווקא". לפי נאמן, הדרך הנכונה היא "הסתכלות רחבה אשר תמפה את התופעות השונות, תגבש את ההתייחסות הראויה לכל עניין ותמצא פתרונות מותאמים ונכונים יותר במקרים המתאימים". אגב, באותם ניסוחים ממש השתמש שר המשפטים כאשר נדרש להצעת החוק של ח"כ הרצוג.

בתשובתו לח"כ שי, ציין שר המשפטים בין השאר את הוועדה הבין-משרדית בראשות השרה לבנת וגם צוות שהוקם במשרד המשפטים. ההסתמכות על ועדות כהצדקה לדחיית הצעת החוק הרגיזה את שי. "הציבור הישראלי צריך לדעת שהממשלה הזאת אומרת: אני מתעלמת, אני דוחקת את הנושא הזה החוצה, אני משאירה את זה לעוד ועדה אחת ולעוד ועדה אחת ולעוד צוות. אבל בסופו של דבר ממשלת ישראל, נכון לחודש מארס 2012, אינה מוכנה להתעמת עם התופעה החמורה של הדרת נשים במרחב הציבורי".

בהצבעה תמכו 19 ח"כים: 15 מקדימה (בהם גם ציפי לבני), שניים מהעבודה (שלי יחימוביץ' והרצוג) ושניים ממרצ (אילן גילאון וניצן הורוביץ). 27 ח"כים התנגדו להצעה: 12 מהליכוד (בהם השרים משה יעלון, סילבן שלום, גדעון סער, בני בגין ודן מרידור, כמו גם סגנית השר לאה נס), 7 מישראל ביתנו (בהם סופה לנדבר, אנסטסיה מיכאלי ופאינה קירשנבאום), 4 נציגי ש"ס, שלושת חברי "הבית היהודי - המפד"ל", וח"כ אורי מקלב מיהדות התורה.

למרות הצעות החוק שהגישו, הח"כים הרצוג ושי לא נחשבו לפעילים במיוחד בנושא המגדר בכנסת ה-18. לפי דו"ח מעקב של שדולת הנשים שפורסם ביולי השנה, שלושת הח"כים אשר על שמם נרשם המספר הגבוה ביותר של הצעות חוק המיטיבות עם נשים היו זהבה גלאון (מרצ, 44 הצעות) ציפי חוטובלי (ליכוד, 42 הצעות) ודב חנין (חד"ש, 39 הצעות).