13:06
בשבוע הראשון של יולי 2011 פרסמה דפני ליף אירוע בפייסבוק. תחת הכותרת "מצב חירום, לוקחים אוהל ונוקטים עמדה", היא הודיעה כי תקים אוהל בכיכר הבימה בתל אביב, בלילה של ה-14 ביולי, כדי למחות על מחירי הדיור. קשת של סיבות הובילה מאות אלפי ישראלים להשתתף בהפגנות המחאה החברתית בקיץ של השנה שעברה, ומצוקת הדיור - ניפוץ החלום לקנות דירה ומחירי השכירות שלא מפסיקים לעלות - היתה אחת הבולטות שבהן. בכנסת האחרונה הגישו כמה חברי כנסת הצעות חוק, שנועדו להטיל פיקוח על מחירי הדירות להשכרה. הממשלה התנגדה לכולן, בתערובת של נימוקים פרקטיים ואידיאולוגיים, לפיהם אין להתערב בפעולת השוק החופשי, גם אם פגמיו ברורים לכל.
מבחינת תומכי הגישה הקפיטליסטית, עצם הרעיון לפקח על מחירי דירות להשכרה הוא על גבול התועבה. ואולם, פיקוח כזה, בגרסאות שונות, קיים כבר שנים רבות במדינות כמו ארצות הברית (בין השאר, בניו יורק ובלוס אנג'לס), בקנדה, בהולנד ובצרפת - לא בדיוק מרכזים קומוניסטיים ידועים לשמצה. דו"ח מחקר של מרכז המידע של הכנסת שפורסם לפני כמה שנים קבע כי החקיקה ברוב המדינות מטילה הגבלות על המשכיר - למשל בכל הנוגע לאפשרות לסיים את תקופת השכירות - אשר נועדו "למנוע מצב שבו בעלי דירות מפנים דיירים קיימים, המשלמים שכר דירה הנתון לפיקוח, לצורך הכנסת דיירים חדשים שיהיה אפשר לגבות מהם שכר דירה גבוה יותר". על פי הערכות שפורסמו בעבר, המתבססות בעיקר על אתרי אינטרנט המפרסמים דירות להשכרה, מחירי השכירות בישראל עלו בעשרות אחוזים בחמש השנים האחרונות, מגמה שנמשכת גם כיום.
הח"כ הנחוש ביותר בעניין הוא שלמה מולה (אז בקדימה, היום בתנועה), שהמשיך להגיש את אותה הצעת חוק, למרות שנדחתה בכל פעם מחדש על ידי הקואליציה. להצעה של מולה שני מרכיבים עיקריים: איסור על העלאת דמי שכירות תוך פחות משנה מחתימת החוזה, והגבלת גובה ההעלאה בעליית המדד בתוספת של 5%. "בישראל מקובל לחשוב כי במדינות מפותחות אין מתערבים בשוק השכירות, בפועל, ישראל היא אחת המדינות הבודדות בעולם המפותח שכלל אינה מתערבת בתנאי השכירות, מחירי השכירות או בתדירות העלאת שכר הדירה", נכתב בהסבר להצעת החוק. שלוש פעמים נדחתה ההצעה, האחרונה בהן היתה ב-2 בנובמבר 2011. כעבור שלושה ימים הגיש ח"כ מולה את ההצעה בפעם הרביעית, יחד עם שלושת הח"כים של מרצ, ניצן הורוביץ, זהבה גלאון ואילן גילאון.
"לא יכול להיות שאדם ששוכר דירה ייסחט כל שנה, והמדינה תעמוד בצד ותגיד 'אני לא מתערבת'", אמר ח"כ מולה בדיון בכנסת לפני יותר משנה, "אני מבקש שהכנסת הזאת, שהממשלה הזאת, תהיה קשובה, בעיקר לזוגות צעירים, לכאלה שמשעבדים את עצמם לדעת במשכנתאות".
"אני מוכרח לומר לכם, חברי הכנסת הנכבדים, שהצעת החוק יוצרת הגבלה בלתי סבירה על החופש המוקנה לצדדים להתקשר בחוזה לפי רצונם ופוגעת בזכויות קנייניות באופן בלתי סביר, ללא כל אבחנה עניינית", אמר שר המשפטים, יעקב נאמן, כאשר הציג את התנגדות הממשלה להצעה, "אני רוצה להדגיש: כל התערבות בנוסחאות של חוק בכללי השוק פוגעת בסופו של דבר באוכלוסייה חלשה. הממשלה שוקדת בימים אלו על צעדים שונים לקידום דיור בר-השגה, שיביאו ביתר קלות להקלה בנושא הזה, (יותר) מאשר הצעת החוק".
על פי הנתונים באתר "כנסת פתוחה", המתעד את פעילות הח"כים, החליטה הכנסת, ברוב של 39 מול 29, להסיר את הצעת החוק של מולה מסדר היום. בין התומכים אפשר למצוא 22 ח"כים של קדימה בהם שאול מופז, ציפי לבני (שמאז הקימה את התנועה), רוני בר-און ועוד, שלושת חברי מרצ (גלאון, גילאון והורוביץ'), שניים ממפלגת העבודה (שלי יחימוביץ' ואיתן כבל) ושניים מחד"ש (דב חנין ועפו אגבאריה). בין המתנגדים: 14 ח"כים של הליכוד (בהם ראש הממשלה בנימין נתניהו, והשרים משה כחלון וגלעד ארדן), 9 נציגי "ישראל ביתנו", שבעה ח"כים של ש"ס (בהם שר השיכון, אריאל אטיאס), ארבעה מ"יהדות התורה", שלושה מ"הבית היהודי - המפד"ל" ושניים ממפלגת "העצמאות".
הצעת חוק דומה לזו של ח"כ מולה הגישו גם הח"כים יחימוביץ' וכרמל שאמה-הכהן (ליכוד), עוד במאי 2010. ואולם, מלבד כמה כתבות בתקשורת עם הגשת ההצעה וכן כעבור שנה, כאשר פרצה המחאה החברתית והנושא הפך רלבנטי מתמיד, שני הח"כים לא קידמו בפועל את רעיונותיהם.
הוספת תגובה
הצעות מיוחדות
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
