אישור סל התרופות לשנה האזרחית שהתחילה אתמול היה הפעם חלק יחסית, בוודאי בהשוואה להפגנות ולמאבקים ציבוריים בשנים קודמות מצד חולים המבקשים לקדם את סיכוייה של תרופה זו או אחרת. גם התוספת הכספית שקיבל הסל - 300 מיליון שקל - איננה יכולה להיחשב מעליבה, אלא כזו ההולמת ניסיון לשמור על שקט תעשייתי, במיוחד בתקופת בחירות. איש אינו יודע אם התוספת הזו תינתן גם בשנה הבאה, לאחר גיבוש התקציב החדש והקיצוצים הצפויים, או מה יהיה גודלה. את חוסר הוודאות הזו, המעניקה למשרד האוצר את הכוח - ברצותו ייתן, ברצותו יצמצם - ביקשה לתקן הצעת החוק לתוספת שנתית בשיעור קבוע לתקציב סל התרופות.

לאחר אישור הסל בשבוע שעבר, אמר ראש הממשלה כי "עשינו הרבה מאוד, אנחנו עושים עוד הרבה, ויש לנו עוד הרבה מה לעשות". אפשר היה אולי להתייחס לשבחים עצמיים אלה ברצינות הראויה, אם בנימין נתניהו היה נאמן להצבעתו בכנסת לפני כארבע שנים וחצי, ולהתחייבותו לפני הבחירות ב-2009. נתניהו, אז ראש האופוזיציה, תמך בהצעה שהגיש ח"כ חיים אורון (מרצ). נתניהו, כראש הממשלה, טרפד את אותה הצעה, שחידשו ממשיכיו של אורון במרצ ואליה הצטרפו עוד כמה ח"כים מסיעות האופוזיציה.

חוק ביטוח בריאות ממלכתי שהתקבל ב-1994 קובע אמנם כי עלות סל שירותי הבריאות לקופות החולים תתעדכן מדי שנה בשיעור העלייה של מדד יוקר הבריאות (שילוב של חמישה מדדי מחירים שונים, המחושבים על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה). ואולם מדד זה אינו לוקח בחשבון מרכיבים כמו גידול האוכלוסייה והזדקנותה וכן חידושים טכנולוגיים, המאפשרים הוספת שירותים ותרופות שלא ניתנו קודם לכן. המשמעות היא שחיקה מתמשכת בתקציב, גדולה יותר מהתוספות המזדמנות שמעניק האוצר.

על פי הדו"ח השנתי של מרכז אדוה שפורסם השבוע, העלות הכוללת של סל שירותי הבריאות (הכולל את סל התרופות) הסתכמה בשנה שעברה ב-32.6 מיליארד שקל – זאת בהשוואה ל-48.8 מיליארד שקל הנדרשים לטענת מחברי הדו"ח כדי לשמור על רמת התרופות והשירותים בסל הבריאות שנקבעה ב-1995. לא מדובר בתרגילים סטטיסטיים. צמצום המימון הממשלתי חייב משפחות להגדיל באופן משמעותי את הוצאתן על בריאות. לפי הדו"ח, הכנסות של קופות חולים ושל חברות ביטוח מתשלומים של משקי בית - מעבר לכסף המיועד למס בריאות - גדלו בין 2001 ל-2010 מ-5.3 מיליארד שקל ל-9.2 מיליארד שקל. הפערים הכלכליים-חברתיים ניכרים גם כאן: משפחה מהעשירון העליון שילמה בשנה שעברה על ביטוחים משלימים ופרטיים פי 2.3 ממשפחה בעשירון השישי ופי 4.7 ממשפחה בעשירון השני. ישראל, לפי דו"ח ארגון ה-OECD, נמצאת במקום הרביעי בשיעור ההוצאה הפרטית על בריאות.

הצעת החוק שיזם ח"כ אורון ב-2006 ביקשה לעגן עדכון קבוע של סל התרופות בשיעור של 2% מעבר לגידול במדד יוקר הבריאות. למרות התנגדות הממשלה הקודמת, עברה ההצעה בקריאה ראשונה ב-30 ביוני 2008 ברוב גדול של 56 תומכים. ההצעה עברה לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, אך לא הגיעה להצבעה שנייה ושלישית. בכנסת הנוכחית, החליטה הממשלה להתנגד להצעה להחיל עליה את דין הרציפות, המאפשר את המשך קידומה.

ללא תמיכת הממשלה, הגישה מחדש ח"כ זהבה גלאון (מרצ) במאי 2011 את הצעת החוק. להצעה הצטרפו שני הח"כים הנוספים של מרצ, אילן גילאון וניצן הורוביץ, והח"כים דב חנין (חד"ש), איתן כבל (עבודה), שלמה מולה (אז בקדימה והיום בתנועה) ודוד אזולאי (ש"ס).

ב-14 בדצמבר 2011 התקיים בכנסת דיון בהצעה. "רק אתמול לימד אותנו משרד האוצר שהאוכלוסייה הולכת ומזדקנת כדי שנעלה את גיל הפרישה לנשים", אמרה בדיון ח"כ גלאון, "למה לא להגדיל באותה הזדמנות גם את סל התרופות? אלא אם כן אין לנו עניין בדבר הזה (בהזדקנות האוכלוסייה - א"ק). אם כך, הצעתי היא להכין איזה מלחמה קטנה, כדי שתוחלת החיים לא תהיה כל כך ארוכה. אין משמעות לתוחלת החיים אם היא לא תהיה מלווה בנושא של איכות החיים".

"סל הבריאות צריך להתעדכן על-ידי מנגנון קבוע לבסיס התקציב של הסל מדי שנה, כדי להבטיח שכלל הציבור בישראל יוכל להמשיך וליהנות מהרפואה המתקדמת ביותר בעולם", ציטטה בדיון ח"כ גלאון דברים שאמר נתניהו כשנתיים קודם לכן, בהצבעה בכנסת הקודמת. "אלה דברים נכוחים, נכונים, אני חותמת עליהם, על כל מלה", הוסיפה.

סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, תמך בהצעת החוק המקורית, אך עתה נדרש להסביר את התנגדות הממשלה. "אני לא חושב שזה נכון שכרגע צריך לעשות חוק. חוק רק יביא למצב שלא נוכל לעשות דברים אחרים (כמו טיפולי שיניים לילדים או הורדת מחירי התרופות, א"ק)".

על פי נתונים המופיעים באתר כנסת פתוחה, שמפעילה הסדנא לידע ציבורי, בעד ההצעה הצביעו 22 ח"כים: 12 נציגים מקדימה (לא ציפי לבני ולא שאול מופז), שניים מחברי מרצ, הח"כים אורי אריאל, אריה אלדד ויעקב כ"ץ מהאיחוד הלאומי, שלי יחימוביץ' ואיתן כבל מעבודה, עפו אגבאריה וחנא סוייד מחד"ש ומסעוד גנאים מרע"מ-תע"ל.

נגד ההצעה הצביעו 41 ח"כים: 16 מהליכוד (ביניהם ראש הממשלה נתניהו, השרים משה יעלון ולימור לבנת והח"כים אופיר אקוניס ומירי רגב), 8 מישראל ביתנו, 7 מש"ס (בהם חיים אמסלם), 4 מיהדות התורה, 3 מהעצמאות ו-3 מהבית היהודי. מהשוואת אופן ההצבעה בשתי הכנסות האחרונות עולה כי 11 ח"כים שהצביעו נגד ההצעה בפעם האחרונה, תמכו בה בפעם הקודמת. שני ח"כים עשו את המסלול ההפוך, מהתנגדות לתמיכה. בראשית 2012 הוגשה הצעת החוק פעם נוספת אך היא טרם נדונה.