בתשדירי התעמולה של ש"ס, טוענת המפלגה כי היא מייצגת את כלל השכבות החלשות ופועלת למענן. התשדירים של יהדות התורה מבליטים במיוחד את דאגתה לקידום אוכלוסיית הקשישים הכללית. קשישים שהינם נכים הם בין הקבוצות החברתיות החלשות ביותר, ובכל זאת שתי המפלגות החרדיות היו חיילות נאמנות של הקואליציה בסיכול הצעה שיזם בכנסת היוצאת ח"כ אילן גילאון (מרצ), ובמרכזה ביטול המגבלה הקיימת בחוק שמונעת קבלת כפל קצבאות.

ביוני 2009 הגיש גילאון את הצעת החוק, שאליה הצטרפו ח"כים ממרצ, מקדימה, מהעבודה ומחד"ש. לפי חוק הביטוח הלאומי, בגיל פרישה לגמלאות (67 לגברים ו-62 לנשים) צריך כל מקבל קצבה להחליט אם להמשיך וליהנות מהקצבה שקיבל עד כה, או להתבסס משלב זה ואילך רק על קצבת זקנה. כיוון שסכום קצבאות הנכות גבוה במעט מקצבאות הזקנה, בדרך כלל נשארים עמן. גם בכנסות קודמות הועלו הצעות לאפשר קבלת שתי קצבאות במקביל על ידי ח"כים מסיעות שונות. כולן נדחו, לא מעט בשל התנגדותו העיקשת של משרד האוצר.

"נכה שמגיע לגיל פרישה הופך מבחינת מדינת ישראל לאצן אולימפי", אמר גילאון בדיון על הצעת החוק, שהתקיים ב-30 במאי 2012, "בהגיעו לגיל הפרישה, האדם הוא גם נכה וגם מבוגר, כלומר המוגבלות שלו עולה לא רק בטור חשבוני אלא גם בטור הנדסי. במקרה כזה מגיע לו, שומו שמים, לקבל כפל קצבה".

בדיון בכנסת הסביר גילאון כי הרעיון העומד בבסיס הצעתו הוא שאדם זכאי לקצבה ללא קשר לקצבה אחרת או למבחן הכנסה, אלא מכוח זכות חברתית אלמנטרית. "העיקרון האוניברסלי הזה חייב פעם אחת ולתמיד להיקבע...זוהי האמנה החברתית שמדינה צריכה להיות. (זה) ביטוח של מדינה מודרנית, סולידרית, שבה כל אחד יכול להתקיים בכבוד", הוא אמר. לאלה המתייחסים לקצבאות בעיקר כשיטה לנצל את אוצר המדינה או החוששים מהוצאות גדולות מדי, הציע גילאון כי הקצבאות יחושבו בהכנסה הכוללת החייבת במס. "אני בעד שאדם ישלם את מלוא המסים ברמה הכי גבוהה שיכולה להיות, ככל שהוא יכול, כדי לקבל לאחר מכן את השירותים שהמדינה נותנת - ללא טובות, ללא חסד, ללא צדקה".

בשם הממשלה שהתנגדה להצעת החוק ענה שר הרווחה דאז, משה כחלון. "אני תמיד תומך בהצעות שלך, כי הן הצעות – אמיתי – טובות", אמר כחלון לגילאון, אבל (ותמיד מגיע "האבל" הזה) "מדינת ישראל, לפחות בשלב הזה לא יכולה לשלם כפל קצבאות..בשלב הזה, לצערי, לא נוכל לתמוך בזה, גם אם אפשר להזדהות עם זה, להסכים עם זה, אבל אנחנו לא נוכל לתמוך בזה כרגע. אמרתי לך, אולי יבואו ימים יותר טובים". אגב, את קצבאות הזקנה המשולמות כיום (הנעות בסביבות כ-1,500 שקלים בחודש ליחיד) הגדיר כחלון באותו דיון בכנסת כ"מספרים פשוט מבזים, עלובים".

"לא ראיתי את המדינה ממהרת לעשות תיקוני מסים לגבי החזקים ביותר; לא ראיתי אותה מזדרזת להילחם בהון השחור", אמר בתגובה ח"כ גילאון, "(אבל) בנושא של 'תרע לתמימים', לעלובים ולאומללים ולמסכנים - זה קורה כל הזמן...הדברים האלה קשורים ל-80% מהציבור, שהיום הולך בכחש ומרומה על-ידי נציגיו כאן, שאומרים (שהם בעלי) 'תפיסה חברתית'. אין דבר כזה".

על פי הנתונים המופיעים באתר "כנסת פתוחה", שמפעילה "הסדנא לידע ציבורי", בעד ההצעה של גילאון הצביעו 20 ח"כים: שמונה מהעבודה (בהם שלי יחימוביץ', דניאל בן סימון ועמיר פרץ, שעבר ל"התנועה"), ארבעת חברי סיעת חד"ש, שלושת נציגי רע"מ-תע"ל, שלושה מחברי האיחוד הלאומי ושני ח"כים ממרצ - גילאון וניצן הורוביץ. נגד ההצעה הצביעו 40 ח"כים: 12 ח"כים מהליכוד (בהם השרים כחלון, לימור לבנת ומשה יעלון), 11 מקדימה, שישה מישראל ביתנו, שישה מש"ס, שלושה מיהדות התורה (משה גפני, אורי מקלב וישראל אייכלר), השר דניאל הרשקוביץ מהבית היהודי ושכיב שנאן מעצמאות.

על פי בדיקת "המשמר החברתי" שפורסמה שלשום, דחיית הצעת החוק של גילאון אינה יוצאת דופן, אלא משקפת את מדיניות הממשלה בנוגע לאוכלוסיית האזרחים הוותיקים המוחלשים, שנאלצים להתבסס על הקצבאות שהם מקבלים.