14:18
את שלי יחימוביץ' אני פוגש על דלפק בר בתל אביב. יש לנו היסטוריה: איננו חברים אך אנחנו מכירים זה את זו זמן רב וחולקים כמה וכמה ערכים משותפים. כאשר התמודדה על ראשות העבודה תמכתי בה כיוון שחשבתי שרק היא יכולה להחיות את המפלגה ההיסטורית אשר ישראל כה זקוקה לה. אבל אחרי שיחימוביץ' נבחרה הצטערתי לראות שהיא לא בונה צוות מנהיגות ראוי ולא מקדמת רעיון מדיני ראוי בעוצמה. מפלגת העבודה שלה איננה בדיוק המפא"י של המאה ה-21 שעליה חלמתי. כך כאשר אנחנו יושבים על כוס של יין אדום אני מנסה להבין האם המועמדת שבה תמכתי בעבר היא אכן המועמדת הנכונה. האם לשלי יש את זה? האם היא החלופה האמיתית של המרכז-שמאל לראש הממשלה נתניהו ולגוש הימין-ימין?
לפחות במובן אחד לשלי יש את זה. היא אינטליגנטית והיא אידיאולוגית ויש בה את הבעירה הפנימית הנדרשת. על פי תפישתה מפלגת העבודה היא המפלגה היחידה אשר עדיין מנסה להחליף את ביבי והיא עצמה המנהיגה היחידה הקוראת עליו תיגר. להערכתה, גם ציפי לבני וגם יאיר לפיד נמצאים בדרך לממשלתו הבאה של נתניהו. לפיד אומר זאת במפורש אבל גם ללבני זה עשוי לקרות. לעומת זאת, העבודה-בראשות-יחימוביץ' היא המפלגה המאתגרת המובילה אשר גם החרדים היו שמחים לחבור אליה אם הנסיבות יאפשרו זאת. הסבירות של תרחיש שלי-מאיימת-על-ביבי היא נמוכה אבל זה התרחיש היחיד בנמצא חוץ מהתרחיש של עוד ארבע שנות ימין. כך שאם יש אנשים מפוכחים במרכז ובשמאל, הם אמורים להתגבר על העכבות שיש להם בעניין העבודה או בעניין העומדת בראשה ולהצביע עבור החלופה האמיתית היחידה הקיימת בשטח.
אבל האם שלי עצמה לא תחבור אף היא לנתניהו ביום שאחרי הבחירות? כאן יחימוביץ' נזהרת מאוד. היא אינה רוצה לאבד את קולותיהם של אלה הרוצים אותה בממשלה ואינה רוצה לאבד את קולותיהם של אלה הרוצים אותה באופוזיציה. ואולם ההתרשמות שלי היא שהסבירות לכך שהממשלה הבאה תהיה ממשלת ליכוד-עבודה אינה גבוהה. ימים אחדים מאוחר יותר, שלי מקבלת החלטה דרמטית. הליכוד של אלקין-פייגלין הוא לא הליכוד שאתו היא אולי היתה יכולה לעבוד. ממשלת נתניהו-בנט היא ממשלה שתפגע אנושות בשלטון החוק ובערכים הדמוקרטיים היסודיים. שלי יחימוביץ' לא תשב בממשלה שכזאת. מערכת הבחירות נפתחת מחדש וכעת המאבק הוא מאבק ראש בראש בינה לבין ביבי על דמותה המוסרית של מדינת ישראל.
פצצה מתקתקת
לפני המפגש עם יחימוביץ' שוחחתי עם כמה וכמה כלכלנים אשר קרעו לגזרים את התוכנית הכלכלית-החברתית השאפתנית של העבודה. היו שטענו כי היא חסרת אחריות והיו שטענו שהיא מנותקת מהמציאות והיו שטענו שהיא תמיט על ישראל אסון. איך שלי תממן את עשרות המיליארדים שהיא מייעדת לתיקון החברה הישראלית? הגירעון שאותו היא תיצור יגרום לאובדן האמון במשק הישראלי ולאובדן חסינותו והתוצאה תהיה צמיחה אפסית ואבטלה המונית.
שלי יחימוביץ' במסיבת העיתונאים, היום.
צילום: תומר אפלבאום
רק אבי טיומקין אמר לי דברים הפוכים. איש קרנות הגידור אשר צפה מראש את המשבר העולמי של 2008 חושב שדווקא יחימוביץ' קוראת נכון את המפה הכלכלית של אחרי המשבר. לשיטתו, בעולם החדש שבו אנו חיים המדינה חייבת לתמוך בשוק המקרטע בכך שתרחיב מאוד את פעילותה. כיוון שכך, טוב שהגירעון התקציבי יוכפל ושבנק ישראל יממן אותו כפי שעושים בנקים מרכזיים אחרים בעולם. יחימוביץ' לא רק מקדמת מדיניות חברתית נכונה, אמר לי טיומקין, אלא היא השחקנית היחידה בזירה המסוגלת להתמודד עם האתגר הכלכלי שבפניו ישראל עומדת, באמצעות הגדלה ניכרת של ההוצאה הממשלתית.
ושלי עצמה? כיוון שהיא מכירה את מגבלותיי, היא לא מדברת אלי במספרים ובאחוזי גירעון ובמיליארדים תקציביים. היא מדברת אלי ציונות. התחושה הבוערת בה היא שהכישלון הגדול של הדור של שנינו הוא שהפסקנו לעשות אידיאולוגיה. המעשה הגדול האחרון שלנו היה ההפגנה נגד הטבח בסברה ושתילה בשנת 1982. אבל מאז ועד היום הרעיונות שלנו עצרו מלכת. הבאנו ילדים לעולם ובנינו את בתינו ופה ושם גם תרמנו לאיזה עניין נשגב. אבל לא שמנו לב למה שהתרחש במשך 30 שנים בחברה הישראלית. לא שמנו לב לכך שלקחו לנו את המדינה והפריטו את המדינה והשאירו אותנו ללא מדינה.
על כן מה שהיא מנסה לעשות הוא להחזיר למרכז חיינו אידיאולוגיה רלוונטית. בעיניה זאת הציונות. בעיניה חידוש הציונות הוא העיקר. הלוא היו כאן הישגים מדהימים. היתה כאן רפואה מונעת ששמה יצא לתהילה בעולם. הרפואה המונעת הזאת הביאה לירידה בתמותת תינוקות ולהארכת תוחלת החיים באמצעות שירותים מופלאים כמו טיפת חלב ואחיות בית ספר. אבל כאשר אנחנו היינו עסוקים בעצמנו וכאשר המדינה נסוגה, טיפות החלב הופרטו והשירות של אחיות בית ספר הופרט והופרטו אינספור מנגנונים אחרים שקיימו את הסולידריות הישראלית. כך שמה שבאמת עומד מאחורי התוכנית הכלכלית-חברתית של יחימוביץ' ומאחורי המסע שלה אל ראשות הממשלה הוא הניסיון לבנות את המדינה מחדש. להחזיר לישראלים את אותה מדינה ציונית וסוציאל-דמוקרטית שנגזלה מהם.
ליחימוביץ' חשוב להדגיש שהיא לא נגד ההון ולא נגד בעלי ההון ולא נגד השוק החופשי. היא מבחינה בין טייקונים שעשו שימוש בכספים ציבוריים כדי לצבור כוח כלכלי ריכוזי ודורסני לבין תעשיינים שבנו מפעלים ויצרו מקומות עבודה וקידמו את ישראל. כסוציאל-דמוקרטית, היא אומרת, היא דוגלת בשוק חופשי תחרותי לצד מדינה בעלת משקל מוסרי וחברתי. והוועדים הגדולים? היא לא בת ערובה של הוועדים הגדולים? לשלי יחימוביץ' היה נוח מאוד לזרוק מעליה את אבני הריחיים הפוליטיות הללו אבל היא באמת מאמינה בעבודה מאורגנת. היא לא רוצה שעובדי הבנקים יהפכו לעובדי קבלן אך ורק כדי שהרווחים של שרי אריסון יגדלו. היא מונה שורה של מפעלים מצליחים שבהם יש ועדים חזקים ומוחה על ההסתה הפרועה נגד האיגודים השומרים על שכרו, על כבודו ועל רווחתו של האדם העובד.
אבל את סלחנית ביחס למתנחלים, אני מתריס. את גם משתפת פעולה עם החרדים. הסירוב שלך לצאת נגד שתי קבוצות האוכלוסייה האלה הופך אותך למשוקצת בעיני קבוצת האוכלוסייה של השמאל אשר מתוכה את ואני באנו.
יחימוביץ' סבורה שמפעל ההתנחלות היה שגיאה. היא מאמינה שמפת-קלינטון היא המפה ושבסופו של דבר ישראל תשמור בידיה רק את גושי ההתיישבות שבהם מתגוררים 80% מהמתנחלים. אבל היא לא מוכנה להשתלח במתנחלים ובחרדים. היא לא חושבת שההשתלחות מועילה והיא לא חושבת שהיא מוצדקת. בסופו של דבר, מי שהקים את ההתנחלויות הן ממשלות ישראל – כולל ממשלות השמאל. על כן עכשיו מדינת ישראל לא צריכה לרדוף אף אחד אלא להתמודד עם הטעות שעשתה.
היישוב איתמר. ההתנחלויות היו טעות.
צילום: מוטי מילרוד
אין זה נכון שיחימוביץ' לא מודעת לכך שמהצב הקיים טומן בתוכו פצצה מתקתקת. היא ערה לסכנה הגלומה בבידוד הבינלאומי של ישראל ובהתקרבותה של המדינה הדו-לאומית. אבל יחימוביץ' רוצה לפעול מתוך אמפתיה ולא מתוך שנאה. היא רוצה לנהל משא ומתן עם הפלסטינים ללא תנאים מוקדמים, אך גם ללא אשליות. אף על פי שבעבר היתה מהלוחמות למען נסיגה חד-צדדית מלבנון, היא אינה מתלהבת היום מנסיגות חד-צדדיות. מה שהיא מאמינה בו הוא תהליך מדיני אשר בסופו של דבר יוביל אל היעד של שתי מדינות החיות זאת לצד זאת בשלום, אחרי שהגיעו להסכם של קץ סכסוך וקץ תביעות הדדיות.
טוענים כלפי יחימוביץ' שהיא רעה וטוענים כלפיה שהיא גולדה חדשה. כאשר אני מקשיב לה אני רואה אשה חזקה שאינה עדינת נפש ואיננה האם תרזה. אבל האם אריאל שרון היה טוב לב? האם יצחק רבין ואהוד ברק ואהוד אולמרט היו רחומים?
טענת הרוע היא טענה שניחוח סקסיסטי עולה ממנה, אבל טענת גולדה היא טענה רצינית: יש ביחימוביץ' איזו עקשנות, איזו קשיות עורף ואיזה סירוב לקבל דבר ביקורת. היא נעולה בתוך ביטחון צדקני בצדקתה. יחד עם זאת היא מעשית ופרגמטית ויש לה עמוד שדרה. אף על פי שהיא עקרונית ואידיאולוגית, יכולתה לתמרן בתוך מציאות מורכבת היא בלתי מבוטלת. אחדים מעמיתיה למפלגה, שאינם מחסידיה, נדהמו בשנה האחרונה לגלות עד כמה באמת יש לה את זה. אחרי הכל, גם גולדה מאיר של עד 1970 היתה דמות ציונית סוציאליסטית מרשימה למדי. אז האם האשה היוקדת היושבת לצדי על הבר היא מנהיגה בהתהוות? האם בתום מרתון ארוך היא אכן תגיע לשם?
עד כה שלי יחימוביץ' יכולה לזקוף לזכותה שני הישגים חשובים: היא אכן החייתה את תנועת העבודה והיא הצליחה לתעל אל תוך העבודה את המחאה החברתית. העבודה של שלי היא היום הביטוי האותנטי של המהפכה התודעתית והמושגית שהתרחשה בישראל בקיץ 2011.
היה רגע שבו נדמה היה שיחימוביץ' תהיה מסוגלת לנצל את המומנטום כדי ליצור דינמיקה של שלי-או-ביבי. אבל ברית נתניהו-ליברמן וההצטרפות של ציפי לבני למרוץ טרפו את הקלפים. כך שהמרוץ המפרך שממנו ראשת העבודה נחה מעט הערב נראה כרגע כמרוץ למרחקים ארוכים. תודות ליחימוביץ', כאשר מפלגות האופנה יתפוגגו, עדיין תהיה לישראל מפלגת עבודה צעירה, ערכית ורלוונטית. ותהיה עבודה. תהיה הרבה עבודה. צריך יהיה לפנות הרבה מאוד הריסות.
יחימוביץ' - אלטרנטיבה לנתניהו? הגיבו כאן באמצעות הפייסבוק הוספת תגובה
-
- 0minus
- 12plus
-
- 0minus
- 0plus
-
- 1minus
- 8plus
-
- 2minus
- 4plus
-
- 5minus
- 0plus
-
- 0minus
- 0plus
- 0minus
- 0plus
- 0minus
- 0plus
- 2minus
- 10plus
הצעות מיוחדות
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
