14:18
בדרך אל ציפי לבני אני פוגש את יוחנן פלסנר. פלסנר היה אמור להיות הבנט של המרכז הישראלי. כמו נפתלי בנט הוא היה בסיירת מטכ"ל וכמו בנט היתה לו הרפתקה עסקית, וכמו בנט הוא עבד בלשכתו של מנהיג לאומי חשוב (אריאל שרון). פלסנר צעיר כמו בנט ואנרגטי כמו בנט וממזרי כמו בנט ולא פחות נאה. הגיליון הביוגרפי שלו הוא גיליון של הצטיינות. כך שאם לישראל היה מרכז ראוי לשמו, הוא היה מריץ את יוחנן פלסנר באותו אופן שבו הימין-ימין מריץ את נפתלי בנט. אבל כיוון שלישראל אין מרכז ראוי לשמו, בנט חוגג עכשיו בסקרים 16-12 מנדטים בעוד פלסנר (מספר 3 בקדימה) ניצב על המחסום של אחוז החסימה.
מה קרה לנו, אני שואל את השחיין הפוליטי הנמרץ היושב מולי בבית קפה ברעננה. מה קרה להבטחה הגדולה של אריאל שרון וקדימה והמרכז הישראלי? איך ייתכן שאל מול ימין כל כך קיצוני וחזק עומד היום מרכז כל כך עלוב ורופס ומפוצל?
פלסנר.
צילום: מוטי מילרוד
פלסנר מגדיר לי את המרכז: מצד אחד ספקנות כלפי הפלסטינים ומצד שני נחישות לקבוע גבול. מצד אחד שמירה על הלגיטימיות הבינלאומית של ישראל ומצד שני שימוש בלגיטימיות הזאת כדי להפעיל כוח רב שייצור הרתעה ויקיים את השקט. ובמקביל: דרך אמצע בין מדינה יהודית למדינה דמוקרטית ובין שוק חופשי לצדק חברתי.
לכל הסקרים, פרשנויות ומדורים בעמוד הבחירות >>
על פי פלסנר שרון גילם את כל זאת ואהוד אולמרט יישם את כל זאת ועל כן קדימה היתה למפלגה המובילה בארץ, שייצגה רבים מהישראלים. אבל הכישלון הגדול היה רעיוני ואנושי: קדימה לא עשתה עבודה רעיונית ולא גיבשה סדר יום כולל ולא בנתה גרעין קשה של אנשים אשר באמת מאמינים ברעיון הנכון של המרכז. על כן, אחרי המחאה החברתית, לבני התרסקה בסקרים והפסידה בפריימריז ופרשה. על כן המרכז איבד קולות לעבודה והתפצל לשלושה גופים פוליטיים שונים.
בבחירות האלה אפשר היה לנצח את נתניהו, טוען פלסנר. התמיכה בו רדודה והוא כלל איננו חזק. אבל כיוון שהמרכז לא התאחד ולא התגבש ולא התעלה על עצמו, נתניהו יהיה ראש ממשלה וממשלתו תהיה אחת הממשלות המסוכנות ביותר שהיו כאן אי פעם. כך שאחרי הבחירות צריך יהיה להתחיל מההתחלה. בין אם על הבסיס של קדימה (שדווקא במתכונתה החדשה והצנועה, פלסנר רואה בה מפלגה איכותית) ובין אם על בסיס אחר, צריך יהיה להגדיר את המרכז מחדש כדי שישראל תחזור להיות מדינה שפויה.
לפרוץ את המגזר
בדרך אל ציפי לבני אני פוגש גם את שי פירון. פירון הוא הרב הנאור (בוגר ישיבת מרכז הרב ובוגר ישיבת שבי חברון ותלמידו של הרב מרדכי אליהו) אשר ייצג בכנסת הבאה את החילונים של יאיר לפיד. בעשור האחרון הוא עשה רבות למען מתינות דתית ועשה רבות בתחום החינוך והתנגד להתנתקות. היישוב שבו הוא מתגורר, אורנית, הוא התנחלות של על-הקו-הירוק. מדוע פירון נעתר לבקשתו של חברו הטוב יאיר להיות מס' 2 ברשימתו? בגלל תחושת שליחות. צריך לפרוץ את המגזריות, הוא אומר. צריך לשנות את הדימוי של היהדות. צריך להחזיר לילדים את החלום.
הרב שי פירון הוא אדם כבד גוף ובעל משקל סגולי גבוה, המאמין שישראל צריכה להיות מדינה יותר יהודית. הדתיים לבדם לא יכולים לעשות את ישראל ליותר יהודית, הוא אומר. ארון הספרים היהודי חייב להיות ארון המשותף לכולם. כל ילד בישראל צריך להכיר את סידור התפילה ואת התלמוד ואת יהודה עמיחי. צריך ללמד את הצעירים שהיהדות איננה רק חלות-נרות-מצוות. אסור שהיהדות תהיה פוליטית וכיתתית, עליה להיות מקור ההשראה של כלל ישראל. היהדות היא גם היחס לעובדים זרים והיחס לקשישים וצדק חברתי.
בשעה הראשונה של שיחתנו, בבית קפה כשר בתל אביב, שי פירון איננו אומר ולו מלה מדינית אחת. אבל כיוון שהעיתונאי שואל הרב עונה: ירושלים מאוחדת, סירוב לזכות השיבה, שמירה על גושי ההתיישבות.
שי פירון (מימין) ולפיד. מתנגד להקפאת בנייה או לנסיגה חד צדדית.
צילום: ניר כפרי
האם יש איזשהו סיכוי לשלום המבוסס על ירושלים מאוחדת? פירון מעריך שבין הפלסטינים לישראלים אין פסע אלא שסע, וכי הסיכוי להסכם שלום נמוך, אך כיהודי הוא רוצה להיות רודף שלום. נסיגה חד-צדדית? לא. הקפאת בנייה? לא ולא.
בתו של פירון מתגוררת בקרית ארבע וכל ניסיון למנוע ממנה להרחיב את ביתה או למנוע מילדיה בית ספר יהיה בלתי מוסרי. בבחירות הקודמות פירון הצביע מפד"ל וגם היום הוא חושב שהבית היהודי אומרת אמירות ציוניות, אבל ההעדפה שלו היא מפלגה של אנשים ולא מאחזים.
רק בנקודה אחת בשיחה הרב הערכי מאורנית ממש מתלהט. כאשר אני שואל אותו אם לא היה על לפיד ולבני להתעלות על עצמם ולרוץ יחד לכנסת כדי שמול הימין יעמוד גוש מרכזי חזק, הוא עונה בשצף קצף: "מה זה גוש מרכז? אם יאיר היה מתאחד עם התנועה של ציפי אני הייתי פורש מהרשימה. לבני, מצנע, פרץ ושטרית התמודדו במפלגותיהם והפסידו. הם התעלמו מהחלטת הבוחר ולקחו כספים של המפלגה שממנה שניים מהם פרשו. ההתנהגות שלהם מעוררת בציבור מיאוס. זאת פוליטיקה נקייה? זה רקב מוסרי. זאת השחתה. זה אות קלון לחברה הישראלית. התנועה של ציפי לבני היא פשע מוסרי".
נקודת האל-חזור
התנועה של ציפי לבני יושבת בבניין משרדים ברחוב המסגר. בכרזת הענק התלויה על הבניין אותו תצלום זוהר של לבני משנת 2009 ואותה נקודה אדומה של לבני מ-2009 ואותו כחול פטריוטי בוהק. אבל לבני 2013 איננה לבני 2009. דווקא אחרי שהפסידה בקדימה ועזבה את הפוליטיקה וחזרה את הפוליטיקה, היא הרבה יותר נינוחה משהיתה. חייכנית, תבונית, נעימה. מקרינה ביטחון עצמי חדש ונדיבות רגשית חדשה ועניינות. אפילו על המשקעים המובנים שיש לה ביחס לאורח המפתיע שלה היא התגברה.
לבני אומרת שהיא חשה תחושת דחיפות שאנשי מרכז אחרים כנראה לא חשים אותה. הדברים שאמר לי נפתלי בנט בסדרה זו לפני שבועיים החרידו אותה. היא חוששת שבבחירה בין ארץ ישראל לבין מדינה יהודית-דמוקרטית אנחנו עלולים להגיע בקרוב לנקודת האל-חזור. כך גם בבחירה בין מדינת הלכה לבין מדינת חוק. כרגע הקהילה הבינלאומית בהמתנה והעולם הערבי בהמתנה והפלסטינים בהמתנה והאינתיפאדה בהמתנה. אבל מאחורי הפנים היפות של בנט מסתתרים רבני הטרנספר של האיחוד הלאומי ומאחורי הפנים היפות של גדעון סער וגלעד ארדן, מסתתרים פייגלין ודנון.
הקיצונים הללו לא יאפשרו לנתניהו להיכנס למשא ומתן רציני אחרי הבחירות והם אף עלולים לעשות זאת כפי שהם אוהבים לעשות זאת – באופן מתריס ומתגרה. אם כך יקרה ישראל עלולה להיקלע במהירות לבידוד מדיני חמור ואף עלולה להיות הידרדרות לאלימות. האם במצב כזה באמת אפשר להתעקש על עקרונות סוציאל-דמוקרטיים או על פוליטיקה-של-חדשים? מול החזית המסוכנת של הקיצונים חייבים להציג חזית מעוררת תקווה של מתונים.
לבני.
צילום: אילן אסייג
אל הפגישה השנייה שלנו לבני מגיעה מיד אחרי ההתנפצות של היוזמה שלה לשלב ידיים עם שלי יחימוביץ' ויאיר לפיד. הפעם כרזת הבחירות ברחוב המסגר היא רצינית ומאופקת והפעם יושבת הראש והעיתונאי יושבים במסעדה תל אביבית סמוכה ואיכותית אשר בתוך כתליה השחורים מתנגנת מוסיקה צרפתית רכה.
אחרי שהיא מכלה מרק ירקות סמיך, לבני מסבירה לי מה בדיוק הציעה לשני עמיתיה: הצהרה משותפת וקמפיין משותף והמלצה משותפת לנשיא על מועמד לראשות הממשלה. אם יצליחו להרכיב ממשלה – שמחה גדולה. אם לא – יוכלו לכפות על נתניהו ממשלת אחדות לאומית אמיתית, שתאזן, תרסן ותבלום את הקיצונים. אבל יאיר ושלי לא הסכימו לחשוב בגדול. הם היו מתואמים מראש ולא היו מוכנים לצאת מהסקטוריאליות של ש"ס-של-מעמד-הביניים ומההתעקשות לא לצאת נגד המתנחלים והחרדים. שניהם לא נהגו כפי שלבני קיוותה שינהגו לנוכח האיום הימני הגדול שבפתח, ולבסוף אף הגיבו באלימות מילולית.
אז עכשיו אנחנו בפיצול, אני אומר למועמדת הנאה והתקיפה הלבושה ז'קט זמש. עכשיו צריך לבחור בין העבודה, קדימה, יש עתיד והתנועה. מדוע דווקא התנועה? למה ציפי לבני? שרת החוץ לשעבר אומרת שהתשובה הראשונה היא אישית: לבני היא היחידה בעלת הניסיון הנדרש כדי לשבת בחדרים שבהם מתקבלות החלטות ולמנוע את מה שדיסקין מזהיר מפניו. התשובה השנייה היא רעיונית: לבני היא היחידה שמייצגת היום את מכלול הערכים של המרכז המבקש להציל את המדינה היהודית-דמוקרטית.
רק היא נחושה להיאבק את המאבק המדיני החיוני בשעה שהיא גם נאבקת למען שוויון בנטל ושינוי שיטת המשטר. לבני מאמינה שאנחנו באמת נלחמים עכשיו על הבית הציוני. ובמלחמה הזאת ההבדלים הקטנים בינינו מתגמדים. לכן צריך להתגבר על שיקולים אישיים ומפלגתיים וצריך לעבוד יחד כדי שישראל תחזור להיות מקום שהבנות והבנים שלנו יוכלו להיות גאים בו.
אני שואל את לבני אילו לקחים הפיקה מהצלחות העבר ומכישלונות העבר שלה, במה השתנתה?
יושבת ראש התנועה מרימה את ראשה ומתבוננת בגשם הניתך בחוץ ואחרי הרהור ארוך עונה בכנות מפתיעה. היא חושבת שאין לה יותר כעסים. היא באה ממקום יותר נקי. הלוא היא היתה שם. היה לה נוח מאוד לפרוש בשיא. היא לא אוהבת את כל זה ועכשיו היא מתחילה את הכל מחדש אחרי שכבר היו לה 28 מנדטים.
אבל כשהסתכלתי מה קורה סביבי, אומרת לבני, ראיתי שאין מי שייצג את מה שאני מאמינה בו ואת מה שרבים במרכז מאמינים בו. הבנתי שאין לי את האופציה להישאר בבית. לכן חזרתי לזירה כשאני יותר ממוקדת במשימה וכשאני מקדישה פחות תשומת לב לעניינים אישיים ולרעשי רקע. אני באמת מאמינה שאני יכולה להחזיר את ישראל בתוך חודשים לחיק העולם. אני יכולה להחזיר לנו את הלגיטימיות הבינלאומית ואת המעמד האזורי שאנחנו מאבדים. לכן אני עושה עכשיו את מה שאני עושה כשאני יותר בטוחה בעצמי. אני לא מסתכלת אחורה בזעם אלא קדימה בתקווה.
הוספת תגובה
- 0minus
- 10plus
- 2minus
- 9plus
הצעות מיוחדות
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
