12:58
בנימין נתניהו קבל השבוע על "גוש המרכז-שמאל", שלא יבחל באמצעים כדי להפיל אותו ואת ממשלתו. ואכן, ראשי הגוש נלכדו באחרונה בעין המצלמה, כשהם הולכים אחרי הארון השחור של נתניהו בצומת רעננה, ומתייצבים ככנופיה על המרפסת בכיכר ציון. מי לא יתמלא בחילה מהתנהגות כזאת.
הליכוד-ביתנו מתכווץ מדי סקר. עצותיו של האורח-הפורח מאמריקה נחשפות כעצות רעות, וזה הפינקלשטיין עוד עלול להופיע בסיוטי ביבי כפרנקנשטיין. התקשורת מדווחת על אולמות ריקים למחצה, התשואות למנהיג חלושות, ומוכרחים לתגבר אותן בהקלטה. אפילו התומכים המסורתיים אינם יוצאים מגדרם מרוב התלהבות, הם כבר מכירים אותו, אבל הם "ליכוד מהבית" ו"ליכוד בדם".
ההיסטוריון יתקשה מאוד לכתוב את הפרק - "נתניהו, בנימין". אחרי שמונה שנות כהונה, אין עדיין מעשה הראוי לציון; אדרבה, נסו אתם להיזכר וכתבו לנו.
ואף על פי כן, הוא מופיע בכל הסקרים כ"מועמד המתאים ביותר להיות ראש הממשלה הבא", וכל שאר המועמדים משתרכים הרחק אחריו. בכל יום, בכל מקום, נתקלים בשאלה: בסדר, לא ביבי, אבל מי יכול לבוא במקומו? מי האיש שירים את הטלפון האדום, שלא לדבר על אשה, שתתעקש על טלפון ורוד.
בנימין נתניהו בפקולטה לרפואה בצפת.
צילום: גיל אליהו
כל הדיווחים, הפרשנויות והסקרים בעמוד הבחירות המיוחד
זאת שאלה המחייבת תשובה: לפני 17 שנה התמודד נתניהו לראשונה על ראשות הממשלה. הוא היה טירון, שלא כיהן עד אז כשר. כל מי שקנה ממנו ארונות מטבח, הספיק זה כבר להחליפם. ומי שקנה ממנו שתי מדינות על העץ, עלול להישאר בלי מדינה אחת ביד. שמעון פרס, בקי ומנוסה, יאכל אותו לארוחת בוקר, נאמר ב-1996. לא כך קרה; טרוף טורף שמעון.
נתניהו הוא לא ראש הממשלה היחיד שנבחר לתפקיד אף על פי שלא נחשב ל"מועמד טבעי", לא עבר תקופת הכשרה מספיקה, ותכונותיו האישיות לא עמדו מעולם למבחן. גם יצחק שמיר, עוד דוגמה, זכה בעול מפרישתו הפתאומית של מנחם בגין, וגם עליו לא תמצא ההיסטוריה הרבה מה לומר. היא תצטרך לצבוט את הלח"י כדי להעלות סומק על זכרו. שש שנים יקרות הושחתו לריק בתקופת כהונתו המיותרת.
ואריאל שרון, שכל חייו ארב בפתח הלשכה, עד שנמצאה לו שעת הכושר, והוא התנפל וחטף אותה. רק מתי מעט האמינו בו ובסיכוייו, ואילו הרוב המכריע פסל אותו, כי איש ריב ואיש מדון היה לכל הארץ, רק לא למתנחלים. רק חסיד עיוור כאורי דן ראה יותר מגרגיר של סיכוי לתחייה לאחר הדחה. עשבים עלו בלחיינו, ושרון נבחר. שיחק לו מזלו, כשהציב נגדו מתמודד כושל כאהוד ברק.
ואהוד אולמרט, שגם הוא כבש את הפסגה בפוקס; הוא פשוט היה שם כשקודמו נפל למשכב. אך בדוחק נבחר בשעתו לכנסת, ובחירתו מחדש היתה מוטלת בספק. ואך במקרה נקבע כ"ממלא מקום" כתואר ניחומים על הבטחה שהופרה.
זה טבעה של המשרה: מרגע שהתיישב פלוני בכיסא הרם, מיד מתחילים להתייחס אליו כאל המובן מאליו. התפקיד עושה את האדם, והגינונים עושים אותו עוד יותר: מעכשיו, פונים אליו כ"אדוני ראש הממשלה"; מעכשיו, מקורבים ופמליות סביב לו, ומעגל של אבטחה מקיף אותו; מעכשיו קורן עור פניו, ולא רק בגלל האיפור והגלוס; מעכשיו, כולם משחרים לפתחו ומתחנפים, ורק הרב לא בא אליו.
מי יכול להחליף את נתניהו? מי לא יכול. מי לא יכול לשבת ולא לעשות; מי לא יכול לצייר שדים; מי לא יכול לפחד מצללים ולהפחיד; מי לא יכול לבנות חצר ביזנטינית עם קיסרית ואומרי-יס; לתחמן ולתמרן כדי להיקלע למבוי סתום. כל אחד יכול, אם הוא רק רוצה, להיות ביבי. אבל מי רוצה. דווקא נתניהו הוא ההוכחה שרבים היכולים, ועל כך יבורך.
ובל יתפלא איש, אם בעוד ארבע שנים, תקום לה שרית כזאת, ותשיר לראש הממשלה הבא או לראשה את שיר המעלות: אתה תותח או את רקטה - השרים והח"כים מצטרפים ורועמים - וגם המוזות לא שותקות.
הוספת תגובה
הצעות מיוחדות
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
