12:58
ישראל כולה צפה בשבוע שעבר, ובשבוע הבא היא תלך "להצביע ולהשפיע". אומרים השפעה יש בפוליטיקה, מה זאת השפעה.
לפני חודש פרסם כאן שלמה אבינרי מאמר מוזר שנועד להסביר: אם אין רוצים להשחית פתק הצבעה יקר, מוטב להפקיד אותו בידי מפלגה שתמצא עצמה ליד שולחן הממשלה; ולכן מוטב להצביע הפעם בעד מפלגת העבודה. כל הצבעה אחרת, לדעת הפרופסור, יש בה משום פינוק.
בינתיים, כבר הודיעה היושבת ראש, בעצה אחת עם הגורו מאמריקה, שאין בכוונתה להצטרף לממשלה בראשות הליכוד-ביתנו, וכך נתאיינה לה עצת אבינרי לקוראיו. ומה נעשה עכשיו?
ממלומד כמוהו ציפינו ליותר: לא להסתפק בהנחה הפשטנית, שרק לשרים שמורה היכולת להשפיע; היינו מצפים ממנו למבט היסטורי קצת יותר רחב. הרי אין צורך ללכת כברת דרך ארוכה בזמן, כדי להיזכר בדוגמאות שסותרות את התזה: ישעיהו לייבוביץ', לדוגמה, הטביע חותם עמוק לאין ערוך בהשוואה לתריסרי מיניסטרים, שלא נודע כי ישבו אי פעם בממשלה כלשהי ו"השפיעו"; מי זוכר אותם היום. ורישומם של שולמית אלוני, לובה אליאב ואורי אבנרי ניכר פי כמה לעומתם. אני רוצה להאמין, שגם אבינרי משפיע בדרכו שלו, אף על פי שלא ישב מעודו בסוד מחליטים.
בחירות 2013: לכל הסקרים, המדורים והפרשנויות בעמוד המיוחד
האם לא היתה זאת מפלגת העבודה, שניסתה בעשורים האחרונים את נוסחת אבינרי - כל אימת שאינך מסוגל להכות את הימין, הצטרף אליו? האם לא היו אלה ראשיה - שמעון פרס ואהוד ברק - שהובילו את העבודה לעברי פי פחת, עד שבעצמם השליכו אותה לפח? הם ישבו בממשלות שמיר, שרון ונתניהו, כי לא עמד להם כוחם לעמוד.
ניצן הורוביץ מקיים חתונה אלטרנטיבית מול הרבנות בת"א. ההצבעה האסטרטגית נכשלה.
צילום: מוטי מילרוד
ומה הועילו בישיבתם? ומה הועיל יוסף לפיד שחיקה אותם והלך בעקבותיהם? אברך לא יצא מחדרו כדי להתגייס, גם לא לעבוד, התנחלויות רבו ופרצו, ועשירים מעכו עניים. שינוי נמחקה, ורק כפשע היה בין העבודה ובין מותה.
והיינו מצפים מאבינרי - דווקא ממנו - שירחש יותר הערכה לתפקידה של אופוזיציה בדמוקרטיה; יותר כבוד לחשיבותה של אלטרנטיבה, שנותנת תקווה לעתיד. אבל הוא - דווקא הוא - מתיר לבוחר לזייף את בחירתו. ואם לבוחר מותר, אז למה לנבחר אסור? לא מוכרחים, לשיטת אבינרי, להצביע מתוך הזדהות מלאה, עדיף להצביע מתוך חשבון. לא איש באמונתו יצביע, די לו בחצי אמונה. גם את עבודת האופוזיציה השחורה נעביר למיקור חוץ - לח"כים הערבים בלבד.
האם לא נלמד הלקח? האם לא נקעה הנפש מ"הבחירה האסטרטגית", שסופה גם וגם? גם נשארים תקועים עם נתניהו מועצם, וגם עם חלופה מוחלשת. אולי פעם אחת, לשם שינוי וליתר ביטחון, ננסה משהו אחר: נצביע בעד מפלגה שאנחנו באמת בעדה, ובלי "אסטרטגיה" הפעם; איזה רעיון מקורי. נצביע בעד אותן מפלגות הראויות לתודתנו, ובכל מערכת בחירות אנחנו גומלים להן בכפיות טובה.
זאת בדיוק הסיבה, שבגללה אצביע מרצ, שאבינרי ממליץ לפסוח עליה. הצבעתי אינה מובנת מאליה, ואינה נובעת ממחויבות אישית לעבר, אלא ממחויבות ציבורית לעתיד. לא התפקדתי למרצ, איני חבר בה עוד, ולפורשים יש תמיד חשבונות עם היורשים.
בשלוש מערכות בחירות עמדתי בראשותה - פעם זכינו בתשעה מנדטים ופעם בעשרה. ואילו ב-2003 ירדנו לשישה. לא הרגשתי אשם, אך אחריות כיו"ר קיבלתי, כי מעולם לא השלמתי עם יתמותם של כישלונות. מרצוני פרשתי ולחבריי אמרתי: אל תתפתו להניח שזאת התוצאה הכי גרועה: לגרוע יש טבע מגונה, שהוא מופיע מעת לעת כדי להוכיח שיש גרוע ממנו. ואמנם, ב-2006, קיבלה מרצ ארבעה מנדטים, וב-2009 - שלושה.
כמעט לבדם שחו השלושה נגד זרם הלאומנות העכור, ששטף את הכנסת ה-18; לבדם ניסו להדוף את גלי השחיתות וההשחתה. ועכשיו, לקראת הכנסת ה-19, מייעצים לנו לעזוב אותם לבדידותם, אם לא למחוק אותם כליל. הרי זה מה שיקרה אם רבים ישעו לעצה הרעה.
אלא שבחודש האחרון מחליפה מרצ כוח, לא תמות כי תחיה ותשפיע. יותר ויותר "מצביעים מפונקים" רוצים לראות אותה עומדת בכנסת הבאה במקום ששום מפלגה אחרת אינה מתנדבת לעמוד במקומה.
הוספת תגובה
הצעות מיוחדות
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
