12:59
ציפי לבני עזבה את מפלגת קדימה והקימה את מפלגת התנועה. "התנועה" היא מלה שמשלבת פעולת יידוע - שנעשית לרוב מטעמי מגלומניה - בעקרון פיסיקלי (ה-תנועה!); מאחר ש"קדימה" היא רק אחת מאפשרויות התנועה (לצד אחורה, ימינה, שמאלה וכו'), יוצא שבמונחים סמנטיים, לבני התכוונה לבלוע את מפלגתה הקודמת בתוך מסגרת רחבה יותר. הבעיה היא שכבר אין מה לבלוע: קדימה צעדה אחורה ונבלעה בתוך החור השחור של האין.
כל הדיווחים, הפרשנויות והסקרים בעמוד הבחירות המיוחד
השם "התנועה" הוא רגרסיה אידיאולוגית אפילו ביחס ל"קדימה", שגם היא רגרסיה אידיאולוגית ביחס לשמות בעלי תוכן ממשי כמו "העבודה", שגם היא רגרסיה אידיאולוגית ביחס ל"מפא"י" ("מפלגת פועלי ארץ ישראל"). התנועה אחורה, משמות בעלי מאפיינים קונקרטיים לשמות בעלי מאפיינים כלליים, מלמדת על העברת הדגש ממסגרות של תוכן לתוכן של מסגרות.
ציפי לבני מכריזה על הקמת מפלגת "התנועה".
צילום: ניר כפרי
נושאי המגבעת שרו פעם את השורה: "יש לי חברה עם מסגרת, בתוך תמונה של שום דבר" ("יש לי חברה"). תמונה של שום דבר זה אידיאולוגיה שדוגלת בהיעדר אידיאולוגיה. סבון ללא סבון. תוכן של מסגרות זה כשצורה נוצרת כדי להכיל את עצמה; כשקונסטרוקציה הופכת לתוכן; כשהמטרה היא להתרחב, לגדול, להכיל כמה שיותר אנשים – בלי קשר לסוג האנשים וסוג התוכן שממלא את המסגרת הרחבה. ההתרחבות היא מטרתה האמיתית של המסגרת האלסטית, ואילו כל השאר – הרעיונות, העקרונות - הם רק אינסטרומנטים שיושלכו לאחר שלא תימצא בהם תועלת ויוחלפו ב"תכנים" חדשים.
מאחר שאנשים מחזיקים באידיאולוגיות שונות, הבחירה בשם לא-אידיאולוגי תפקידה לשמש מעין וזלין רטורי, שיאפשר חיכוך בין זיזים ובליטות של תודעות צולבות. שמות כמו "קדימה", "יש עתיד" ו"התנועה" הם חלק משפה אלימה ואילמת, שמטרתה להשתיק ולהעלים את ההבדלים והפערים שבין האנשים שאמורים למלא את המסגרת. מתחת לשקט האידיאולוגי רוחש כל העת רצון לעוצמה. הרצון להיות גדול, חזק, קובע – בעיקר לשלוט - הוא שמסרב לקבל על עצמו מחויבות אידיאולוגית קונקרטית. הגמישות של השם מלמדת על הגמישות של העמדה; הגמישות של העמדה מלמדת על הגמישות של המוסר; הגמישות של המוסר היא בלב מפלגות המרכז.
אילוסטרציה לגמישות סמנטית-ערכית: יאיר לפיד בחר בשם "יש עתיד" כדי להצביע על הבעיות שמתקיימות בהווה. אלא שההצבעה העקרונית על כך שההווה לא טוב, לא מכילה בתוכה פתרונות קונקרטיים לעתיד. אם לפיד חושב שהבעיה טמונה במעמד הביניים שסוחב על גבו את החברה הישראלית ושדווקא אותו צריך לטפח, למה לא קרא למפלגתו "מעמד הביניים"? משום שלפיד לא רצה לאבד קולות שאינם ממעמד הביניים, כמו, למשל, ההיא מנתיבות שראתה אותו ב"אולפן שישי" וחשבה שדווקא יפה לו הלבן בשיער. "יש עתיד" הוא שם כל כך כללי, שגם אנשים שיש להם בעיקר עבר עשויים להתחבר אליו (ומי "מתחבר" אם לא מצביעיו הפוטנציאליים של לפיד?).
"התנועה" של ציפי לבני היא מטאפורה לשונית: היא מסמנת את התנועה אחורה במסלול המחויבות של פוליטיקת המרכז הישראלית. המסלול הורכב בתחילתו מטיפוסים שחששו לומר משהו ממשי כדי לא לאבד כוח פוטנציאלי (אריאל שרון ייסד את "קדימה" האמורפית כדי לממש את תוכנית ההתנתקות); לאחר מכן נזנח התוכן החבוי שעלול להבריח מצביעים, ונותרנו עם מסגרות שמנוהלות על ידי דמויות שחוששות לומר משהו ממשי; לבסוף נזנח גם החשש, ונותרנו עם אנשים שמדברים את השום דבר בגאון ובגאווה.
הוספת תגובה
הצעות מיוחדות
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
