12:59
שלי יחימוביץ' התחייבה לא לשבת בממשלה של בנימין נתניהו. היא מסרה את ההתחייבות ביום חמישי האחרון. היא חיכתה עד יום חמישי, פחות משלושה שבועות לפני הבחירות, בגלל הסקרים. בסקרים היא החלה להידרדר. ההידרדרות הוסברה בכך שהיא מיצתה את פוטנציאל מצביעי המרכז-ימין, אליהם קרצה במשך תקופה ארוכה. הקריצה - שהתממשה על ידי הבעת אמפתיה למתנחלים ודחיקת הנושא המדיני מסדר היום - כבר לא עשתה את העבודה. המסקנה של יחימוביץ' היתה פשוטה: זה הזמן לחזור למצביעי השמאל המסורתיים, מאוכזבי הקריצה ימינה. ההתחייבות לא לשבת בממשלה של נתניהו אמורה היתה להחזיר "הביתה" רסיסי שמאל - אלו שנראו כמובנים מאליהם וכעת עלה חשש לגורלם.
במונחים של מנהלי קמפיין, יועצים אסטרטגיים ועוד כל מיני אנשים שמקבלים כסף כדי להטעות את הציבור, יש היגיון בהתנהלות של יחימוביץ'. מבחינתם, הציבור הוא אוסף של מספרים שניתנים להזזה על ידי מניפולציות רטוריות. השאלה היא אם יש היגיון בכך שיחימוביץ' עצמה מדברת בשפה של מנהלי קמפיין, יועצים אסטרטגיים ועוד כל מיני אנשים שמקבלים כסף כדי להטעות את הציבור.
יחימוביץ'.
צילום: ירון קמינסקי
מתחת לכל תרבות הקריצות הזאת, שהפכה אצל יחימוביץ' לתורתה אמנותה, מסתתרת בעיקר ציניות. הציניות באה לידי ביטוי בכך שהאדם שעושה מניפולציה, מניח שהאמת היא רק כלי שבעזרתו ניתן לצבור כוח על חשבון הציבור. הסקרים הם הכלי המרכזי בעזרתו נבדקות כוחן של ה"אמיתות", ולפיהם ניתן לעוות או לשנות אותן, פעולה שנעשית במציאות על ידי הורדת העפעף לחצי התורן, במה שמוכר יותר כ"קריצה".
הציניות הזאת של יחימוביץ' לקוחה כמובן מבית מדרשו של נתניהו עצמו. זו בדיוק השפה שהנחיל ראש הממשלה למדינה הזאת וזו גם תהיה מורשתו בבוא העת. העובדה שיחימוביץ' מדברת באותה שפה - זו שבדיוק נגדה יצאו מאות אלפי אנשים בקיץ 2011 - מלמדת משהו עמוק על מי שמתיימרת להיות ראשת הממשלה הבאה.
יחימוביץ' יכולה לשחק איזה תפקיד שתרצה - כאילו-ימנית, כאילו-מרכז, כאילו-שמאלנית - אבל בסופו של דבר מה שעלול להיחרט בזיכרון הציבורי זה ה"כאילו". כן, בדיוק אותו "כאילו" שמוכר ממערכות הבחירות האחרונות; זה שמניח שבני אדם הם עדר של יצורים רפי שכל, שזיכרונם כה קצר עד שניתן להתל בהם משל היו ילדים בני יומם. בדיוק כמו אצל נתניהו, גם אצל יחימוביץ' ההנחה היא שאפשר להיות כאילו-ימני ואפשר להיות כאילו-שמאלני, כי כמות גדולה של מצביעים הם כאילו-אינטליגנטיים.
ההנחה הזאת, שמסמנת באופן חד ופשוט את מה שמכונה "הפוליטיקה הישנה", היא הכישלון האמיתי של יחימוביץ'. כי גם אם חלק גדול מהציבור נוטה "לקנות" קריצות ימינה ו/או שמאלה מתוך נאיביות ואמונה במלים, וגם אם הוא קורס תחת המניפולציות של אותם יועצים אסטרטגיים - אין לראות בכך הרשאה לנצל את חולשתו לצרכי גריפת הון פוליטי.
למעשה, המבחן האמיתי של מנהיג ראוי הוא ביכולת שלו לומר לאנשים את האמת שלו, כפי שהיא, גם אם אינה מוצאת חן בעיניהם, וגם אם זה כרוך באיבוד פופולריות וכוח. העובדה שיחימוביץ' פועלת כבר בשלב הזה בציניות ממוסדת, מלמדת על כך שהיא אינה מכבדת את האזרח; שעבורה, גם עבורה, בני אדם הם רק אמצעי להשגת איזושהי מטרה. והרי איזו מטרה ישנה מלבד האנשים עצמם.
גם אתם חושבים שהמנהיגים שלנו מזלזלים בנו? הוספת תגובה
- 14minus
- 33plus
-
- 9minus
- 5plus
-
- 0minus
- 7plus
- 0minus
- 1plus
הצעות מיוחדות
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
