13:40
“לא ייתכן שעבירה שנעשתה לפני עשור, נעמיד עליה לדין היום. זה פוגע באפקטיביות של מערכת האכיפה, במיוחד בנוגע לשחיתות ציבורית. ההליך השיפוטי הוא ארוך, ועד שאתה מנסה להדביק עונש להתנהגות, שכחת על מה. צריך לחוקק בחוק פרק זמן שבו אתה צריך להגיש כתבי אישום. הגשת - הגשת. לא הגשת - התיק יימחק. זה יאלץ את המערכות להתייעל. פרק הזמן כיום לא סביר בעליל”
(מפכ”ל המשטרה, רב־ניצב יוחנן דנינו, באירוע “שבתרבות” בבאר שבע, 24 בנובמבר)
מפכ”ל המשטרה יוחנן דנינו, שמונה לתפקיד על ידי השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ’, חבר בכיר במפלגת “ישראל ביתנו”, הצליח לספק בסוף השבוע שעבר הסבר פתלתל למדי להתנגדות שלו להעמדה לדין של יו”ר המפלגה, שר החוץ אביגדור ליברמן, לפני הבחירות.
צילום: אי-אף-פי
דנינו למעשה מאמץ את הנראטיב של פרקליטי ליברמן, שטוענים שהחקירה נגדו התחילה בשנת 2000, ולכן החלטת הפרקליטות אם להעמיד לדין את ליברמן (שצפויה להתקבל בחודש הבא), מגיעה באיחור של יותר מעשור. אבל בחינת ההיסטוריה של החשדות נגד ליברמן מלמדת כי התיק שבו הוא עשוי לעמוד לדין, נפתח בכלל ב–2006.
בשנת 2000 נוהלו שתי חקירות נגד ליברמן, אחת התייחסה לערבות ש”ישראל ביתנו” קיבלה מגורם זר (החשד היה שמרטין שלאף עומד מאחורי הכסף) וחקירה נוספת, שעסקה בקבלת כספים מהקבלן דוד אפל. בשנת 2006 הגיעו לרשויות החוק מסמכים שהעלו את החשד שליברמן ניהל עסקים חובקי עולם עם מיליונרים בעלי אינטרסים בישראל, בשבתו בתפקידים ממלכתיים ובניגוד לחוק. היועץ המשפטי לממשלה אז, מני מזוז, הורה למשטרה לחקור את החשדות, שלא באמת קשורים לחשדות משנת 2000. ב–2008 סגר מזוז את שני תיקי החקירה משנת 2000, והחקירה מ–2006 המשיכה.
אם דנינו מחפש אשמים בעיכוב החקירה, הוא עשוי למצוא את עצמו ביניהם. דנינו היה ראש אגף החקירות בזמן שליברמן ניהל מערכה עיקשת נגד המשטרה וסירב לחשוף מסמכים שהיו אצל פרקליטו האישי. אי חשיפת המסמכים תקעה את התיק לשנה וחצי.
הוספת תגובה
הצעות מיוחדות
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
