כעת תדעו מתי הילד זקוק לניתוח להסרת שקדים

* הנחיות חדשות שיופצו בקרוב בישראל, קובעות לראשונה מתי ילדים באמת זקוקים לניתוח להסרת שקדים ובאילו מקרים הוא מיותר

רוב הילדים הסובלים מזיהומים חוזרים בגרון אינם זקוקים לניתוח להסרת השקדים, ומצבם עשוי להשתפר עם הזמן - אלה הנחיות קליניות חדשות שהוצאו בארצות הברית, לגבי ניתוחים להסרת שקדים אצל ילדים.

ההנחיות, שפורסמו בינואר בכתב העת של האקדמיה האמריקאית לאף-אוזן-גרון וניתוחי ראש-צוואר, מספקות לרופאים ולהורים מידע מפורט ומבוסס על המצבים שבהם יש לשקול ניתוח להסרת שקדים, ועל הדרכים לצמצום הסיכון והכאב הכרוכים בניתוח.

ההנחיות נכתבו על ידי מומחים מתחומים שונים ובהם רופאי ילדים, רופאי משפחה, אחיות, רופאי אף-אוזן-גרון ומנתחי ראש-צוואר, מרדימים ומומחים למחלות זיהומיות, שהתבססו על כ-300 מאמרים מדעיים.

שקדים הם רקמה לימפטית הנמצאת בשני צדי הגרון. בלוע האף נמצאת רקמה לימפטית נוספת, האדנואידים. רקמות אלה הן חלק ממערכת החיסון של הגוף. "נקודות המפגש הראשונות של חיידקים ווירוסים עם הגוף הן הפה והאף", מסביר פרופ' ז'אן-איב סישל, מנהל מחלקת אף-אוזן-גרון במרכז הרפואי שערי צדק בירושלים ויו"ר איגוד רופאי אף-אוזן-גרון וניתוחי ראש-צוואר בישראל. לדבריו, "השקדים והאדנואידים מפגישים את המזהמים עם הרקמה הלימפטית, כדי לעזור בבניית נוגדנים. אצל ילדים, בדרך כלל הרקמות האלה מתנפחות יותר, בגלל תגובה למפגש עם מזהמים חדשים, זה חלק כמעט תקין מהגדילה".

ואולם, שקדים ואדנואידים עלולים להתנפח עד כדי גרימת הפרעות נשימה בשינה. ההפרעות האלה עלולות לגרום להרטבה, עייפות, בעיות ריכוז, היפראקטיביות ועיכוב בגדילה. רוב הניתוחים להסרת שקדים מתבצעים על רקע הפרעות נשימה בשינה.

בעיה נוספת היא דלקות חוזרות של השקדים והאדנואידים, הגורמות לחום, כאב ושימוש מוגבר באנטיביוטיקה.

הפצע נשאר פתוח

לפעמים יש צורך לכרות את השקדים, האדנואידים או את שניהם. כשמסירים שקדים אצל ילד, מסירים בדרך כלל גם את האדנואידים. בניתוח להסרת אדנואידים בלבד, לא תמיד כורתים גם את השקדים. ניתוחי שקדים מבוצעים דרך הפה, בהרדמה כללית. בחלק מהמקרים מוסר רק חלק מהשקד. ההסרה החלקית כרוכה בפחות סיבוכים, אך הרקמה עלולה לצמוח מחדש.

"הסרת שקדים היא אחד הניתוחים היחידים שבהם לא סוגרים את הפצע. הרקמה מתחת לשקד נשארת פתוחה ונותנים לה להתרפא לבד", מסביר סישל. "מסיבה זו, הסיכון העיקרי בניתוח הוא דימום מהשקדים שמתרחש כמה ימים לאחר הניתוח, כשהילד כבר בבית. קיימים גם סיבוכים נדירים של הרדמה וזיהומים. בנוסף, ההחלמה מהניתוח מלווה בכאבים".

כריתת שקדים היא מהניתוחים הנפוצים ביותר ברפואת ילדים במדינות מפותחות. לפי נתוני משרד הבריאות, בין 2007 ל-2009 בוצעו בישראל כ-4,500 ניתוחים כאלה מדי שנה. בעשור האחרון מתו תשעה ילדים מסיבוכים לאחר ניתוח זה, רובם בשל דימום.

לנוכח הסיכון והכאב הכרוכים בניתוח, ההנחיות האמריקאיות נועדו לצמצם את מספר הניתוחים המיותרים - אלה שלא יביאו הקלה משמעותית לילד. בארה"ב מבוצעים מדי שנה כחצי מיליון ניתוחים להסרת שקדים אצל ילדים. "אחת הבעיות היא שמדובר בניתוחים שההתוויה שלהם לא מאוד מדויקת", אומר סישל. "ההתוויות הברורות העיקריות הן למצב של חסימה שגורמת לבעיות שינה, אבל כשיש דלקות גרון חוזרות, המצב אינו שחור-לבן. דלקות חוזרות יכולות פשוט לחלוף עם הזמן, ולכן נשאלת השאלה אחרי כמה חזרות של הדלקת כדאי לעשות את הניתוח. יש הרבה חילוקי דעות בנושא".

סופרים דלקות

ההנחיות האמריקאיות מנסות לקבוע מספר מדויק של דלקות שאחריהן רצוי לשקול ניתוח להסרת שקדים. יש לשקול ניתוח להסרת שקדים אצל ילדים שסבלו משבע דלקות גרון לפחות בתוך שנה, או שסבלו מחמש דלקות בשנה במשך שנתיים, או משלוש דלקות בשנה לאורך שלוש שנים.

האיגוד הישראלי של רופאי אף-אוזן-גרון פירסם לפני כחמש שנים המלצות שלפיהן יש לשקול ניתוח להסרת שקדים אצל ילדים שסבלו לפחות משלוש דלקות גרון בשנה, במשך שנתיים. האיגוד יפיץ בקרוב את ההנחיות האמריקאיות.

"המספרים אינם מדע מדויק", מסביר סישל. "למשל, אם אנשים מגיעים לאשפוז בשל דלקות גרון, לא צריך לחכות לדלקות רבות כל כך. בנוסף, הרושם שלי הוא שמחלות זיהומיות מתבטאות בחריפות רבה יותר בישראל, אז ייתכן המספרים שהאמריקאים נותנים גבוהים בשבילנו. זה תלוי גם בשאלה עד כמה הדלקות משבשות את החיים של הילד ושל ההורים, שצריכים להישאר אתו בבית כשהוא חולה".

כדי לצמצם את מספר הניתוחים המיותרים, מסביר סישל, "צריך לוודא שמדברים על דלקות, ולא על סתם כאב גרון שניתוח לא יעזור להפחיתו. אם ההורים לא בטוחים, בהתקף הבא של הילד, מומלץ לקחת אותו לרופא אף-אוזן-גרון".

לפי ההנחיות האמריקאיות, גם אם הילד עומד בקריטריונים לכריתת שקדים, אין פירוש הדבר המלצה אוטומטית על ניתוח. עוד נקבע כי רופאים צריכים לתת מנה תוך ורידית אחת של סטרואידים בזמן הניתוח, כדי להפחית כאב, בחילה והקאות. "היתה תקופה שהיינו נותנים סטרואידים לאחר הניתוח, אבל מאמר שפורסם ב-2008 בכתב העת JAMA מצא כי המנהג הזה מעלה את הסיכון לדימום, ובגללו הפסיקו לעשות כך", אומר סישל. "סקירת המאמרים בתחום העלתה שמדובר במאמר בודד שלא נתמך על ידי מחקרים אחרים, ומסקנותיו לא מצדיקות הימנעות מסטרואידים".

עוד נקבע בהנחיות כי אין צורך לתת אנטיביוטיקה באופן שגרתי סביב הניתוח. לבסוף, הרופאים אמורים ללמד את ההורים שיטות לשיכוך הכאב לאחר הניתוח, כמו שתייה מרובה, מתן משככי כאבים מוקדם ובקביעות, ועידוד הילד לספר אם הגרון כואב.

תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ