דמות המנתח הישראלי מעולם לא היתה חבולה כל כך. בעוד שבעבר היה למקצועם דימוי הירואי, בשנים האחרונות נאלצים המומחים בכירורגיה להפגין את מצוקותיהם ברבים. בדצמבר 2008 התאכזבו הכירורגים לגלות כי בניגוד לעמיתיהם - המרדימים והמומחים לטיפול נמרץ ולרפואת פגים - הם לא הוכרו כמקצוע במצוקה, שהעוסקים בו זקוקים להעלאת שכר. דומה היה כי המאבק על מעמדם המקצועי, שניהלו אך שבועות לפני כן, דעך. מאז התרחקו הכירורגים מאור הזרקורים, אבל לא נחו אלא ציחצחו את אזמליהם. כעת הם מוכנים לקרב.

"המחלקות הכירורגיות מדממות. זה לא מאבק שלנו בלבד, אלא של כל החולים", מתריע הד"ר ריקרדו אלפיסי, מנהל מחלקה כירורגית ב' במרכז הרפואי הלל יפה בחדרה והיו"ר החדש של איגוד הכירורגים, שנכנס לתפקידו ביוני.

לפי נתונים שנאספו לאחרונה באיגוד, רק 208 מתמחים בכירורגיה פועלים כיום במחלקות לכירורגיה כללית בבתי החולים הכלליים בישראל, 66.5% מהם למדו בחו"ל והשאר בישראל. מצב זה מוגדר מחסור חמור במתמחים חדשים במקצוע.

"לא ננתח עייפים"

"אם עד עכשיו היינו מתאמצים מעבר ליכולתנו, כעת נעבוד רק לפי הסטנדרטים המקובלים במקצוע", מאיים אלפיסי. "יש סטנדרט מקובל ברפואה, ולפיו בניתוחים גדולים, למשל בדרכי המרה, במעי הגס ובקיבה - נדרשים שלושה מנתחים: המנתח האחראי, עוזר ועוזר שני, שתפקידו לעצור דימומים ולמנוע סיבוכים. כיום מבצעים בארץ ניתוחים גדולים גם בהשתתפות שני מנתחים בלבד. זהו מצב מסוכן ויש לשנותו".

באיגוד יקראו לכירורגים להיצמד לסטנדרטים המקובלים, גם אם תורי ההמתנה לניתוחים הלא דחופים (אלקטיביים) יתארכו. אלפיסי מתריע מנקיטת צעד נוסף: "נקרא למנתחים הבכירים לא לנתח בבוקר, אם הם עבדו בלילה שלפני כן. אף אחד לא היה רוצה שינתח אותו כירורג שהיה ער לילה קודם".

באופן אבסורדי, העומס המוטל על המומחים בכירורגיה כללית קשור במעמדו של המקצוע. "אפשר להשאיר בית חולים ללא פלסטיקאי או רופא עיניים, אך אי אפשר להשאירו ללא כירורג. יש מצבים שאנחנו מנתחים מבוקר ועד לילה, ואז לפתע יש תאונת דרכים קשה ואנחנו צריכים להיכנס עייפים לניתוח נוסף", אומר אלפיסי.

קיצור זמני האשפוז בשנים האחרונות, שהוביל לתחלופת חולים מהירה, גרם למעמסה על הכירורגים, אף שהתקנים במחלקות הכירורגיות לא השתנו זמן רב. "לפני 30 שנה חולה היה מאושפז שישה-שבעה ימים לאחר ניתוח שבר. כיום משחררים מנותחים כאלה באותו היום, או למחרת. כשתחלופת החולים גדלה, גדל העומס", טוען אלפיסי.

הטייס של הרפואה

בניסיון להעלות את יוקרת המקצוע, משווה אלפיסי את הכירורג הכללי לבעל מקצוע הזוכה בצבא לכבוד רב - הטייס. "כמו שבצבא יש ?הטובים לטיס', ברפואה, עד לפני 15 שנה היה מקובל לומר ?הטובים לכירורגיה'. כמו טייס, גם כירורג צריך לקבל במהירות החלטות של חיים ומוות".

מנהל מחלקה כירורגית א' במרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע וחבר בוועד איגוד המרדימים, הפרופ' סולי מזרחי, מצר על כך שיוקרת המקצוע נפגעה בשנים האחרונות ללא היכר. "בעבר היו הולכים לכירורגיה בגלל ההילה של המקצוע. כיום, כשמדובר במקצוע קשה ותובעני, שהמתמחים בו עובדים יומם וליל בהכנסה זהה למתמחים במחלקות אחרות שעובדים פחות קשה, אין מספיק המעוניינים להגיע למקצוע הזה".

בציבור נתפשת הרפואה הפרטית כמקור הכנסה אטרקטיבי לכירורגים, אך באיגוד טוענים כי מדובר באשליה בלבד. "בתי החולים הפרטיים מאפשרים כיום לכירורגים לנתח בניתוחים ?פרטיים', בעוד שבפועל עיקר הפעילות היא דרך הביטוחים המשלימים של קופות החולים, במחירים נמוכים המוכתבים לכירורגים", אומר אלפיסי. למשל, התעריף שמשלמת אחת מקופות החולים לכירורג בעבור ניתוח בקע מפשעתי, הוא בין 600 ל-1,200 שקל. התעריף לפגישה עם מטופל הוא כ-130 שקל. "אלה סכומים נמוכים, ובהם גם נדרש הכירורג לשכור קליניקה פרטית".

בחודשים האחרונים מנסה האיגוד לקדם את הכנסת שירותי בחירת רופא (שר"פ) לבתי החולים הממשלתיים, בדומה למקובל בבתי החולים הדסה ושערי צדק בירושלים. במהלך תומך גם סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, אך הוא מקודם בעצלתיים על רקע הגברת הפעילות בבתי החולים הפרטיים שבבעלות קופות החולים - אסותא ומדיקל סנטר. הכירורגים מתכננים לחבור לאיגודים נוספים, בהם האורתופדים, ולהפנות קריאה משותפת להנעת מהפיכת השר"פ.

משבר הכירורגיה בא לביטוי בעיקר בביקוש הדל להתמתחות במקצוע. ההתמחויות הרפואיות הפופולריות כיום כוללות פלסטיקה ורפואת עיניים, "תחומים שיש בהם שוק פרטי משגשג", אומר אלפיסי. "היום אנחנו מקבלים כל סטודנט לרפואה שמעוניין להתמחות בכירורגיה כללית, לפעמים גם ללא הכישורים הנדרשים".

לטענת אלפיסי, הביקוש הנמוך לכירורגיה קשור גם לעלייה במספר הנשים בלימודי רפואה. "נשים מעוניינות במקצוע רפואי המאפשר להן זמן למשפחה, ופחות נמשכות לעבודה הקשה של הכירורגיה", אומר אלפיסי. לפי נתוני משרד הבריאות, כיום רק 9% מהכירורגים הכלליים בארץ הם נשים, לעומת 54% מרופאי המשפחה, 45% מרופאי הילדים ו-42% מהפסיכיאטרים.

פרופ' מזרחי טוען כי כשהביקוש למקצוע בעייתי, יש צורך בשכנוע ובשיפור תנאי השירות. "יש להתייחס למתמחים כמו אל בני אדם, יחס שלא זכו לו בעבר. למשל, במחלקתי בסורוקה יוצאים המתמחים פעמיים בשנה לחופשה מסודרת עם משפחותיהם. אנחנו משתדלים לשלב למתמחים גם תכנים של הוראה, לרבות חשיפה לטווח גדול של ניתוחים. זה לא מפתיע שברוב המחלקות אין ביקוש להתמחות, כי יש לטפח את המתמחים ולא להתיש אותם".

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "מקצוע הכירורגיה אכן סובל בעת הזאת מעומס רב. ניתוחים רבים מתבצעים בקהילה בהתייעלות ובהוזלת ההוצאה לבריאות, בעוד בבתי החולים מתאשפזים חולים הנדרשים לטיפולים מורכבים וגדולים ולהתמודדות עם מחלות רקע בשל גיל מתקדם. משך האשפוז התקצר, והתחלופה של החולים מטילה עומס נוסף, כשרמת התחלופה למיטת אשפוז בישראל היא מהגבוהות בעולם. משרד הבריאות פועל מול האוצר להוספת יחידות מקצועיות בבתי החולים, ובכלל זה יחידות כירורגיות. תוספת תקנים ותוספת מיטות נתונות תחת בקרה וויסות על ידי האוצר, כחלק מההיערכות לשנים 2015 ו-2020. משרד הבריאות ער למצוקה בתחום ובוחן, יחד עם איגוד הכירורגים והאוצר, דרכים לפתור מצוקות אלו".