בלוטת התריס ממוקמת באזור אסטרטגי בבסיס הצוואר, בצמוד לעצבים, לכלי דם, לכלי לימפה ולבלוטות יותרת התריס. לכן, בניתוחים לכריתת בלוטת התריס, נדרשת מהמנתחים מיומנות גבוהה מאוד. בישראל ניתוחים בבלוטת התריס מבוצעים במחלקות לכירורגיה כללית ובמחלקות אף-אוזן-גרון. כך גובר באופן משמעותי הסיכון לסיבוכים כמו תת-פעילות של בלוטת יותרת התריס או פגיעה בעצב הלרינגלי החוזר (המעצבב את מיתרי הקול), שבעקבותיה סובלים המנותחים מצרידות.

במרכזים רפואיים מובילים בעולם פועלות יחידות לכירורגיה אנדוקרינית, המתמחות בניתוחים בבלוטת התריס (תירואיד) ובבלוטות ההפרשה הפנימית האחרות, בלוטות המפרישות הורמונים, כמו בלוטת יותרת התריס (פרא-תירואיד) ובלוטת יותרת הכליה (אדרנל). ההתמקצעות הזאת מפחיתה במידה ניכרת את שכיחות הסיבוכים לאחר כריתת בלוטת התריס.

8% מהמנותחים ביחידות אלה סובלים מתת פעילות זמנית של בלוטת יותרת התריס, 1%-2% סובלים מתת פעילות קבועה של הבלוטה, 2%-5% מהמנותחים סובלים מפגיעה זמנית בעצב הלרינגלי החוזר (RLN) ומצרידות וכ-1% מהחולים סובלים מפגיעה קבועה בעצב זה. השכיחות של סיבוכים אלה בעקבות ניתוח דומה המבוצע באופן אקראי במחלקה לכירורגיה כללית או מחלקות אף-אוזן-גרון, שלא התמחו בניתוחים אלה, גבוהה באופן משמעותי.

על חשיבותן של היחידות לכירורגיה אנדוקרינית עמדתי מקרוב לאחרונה, בביקור בבית החולים Massachussets Genera Hospital (MGH) בבוסטון. את מרב זמני שם ביליתי ביחידה לכירורגיה אנדוקרינית, השתתפתי בכינוס השנתי של החברה האמריקאית של המנתחים האנדוקריניים (AAES) ונבחרתי כחבר בה.

ניתוחים לכריתת בלוטת התריס תוארו כבר במאה ה-12, אבל עד סוף המאה ה-19 נועדו רובם להקל את הלחץ על צינור הנשימה. ככל שהתפתחו השיטות לאבחון מחלות אנדוקריניות והשתפרו שיטות ההרדמה והניתוח, החלו יותר ויותר מנתחים מתמחים בטיפול במחלות אלה. ההתמקצעות הביאה לשיפור ניכר בתוצאות הניתוחים. המומחים בכירורגיה אנדוקרינית עוסקים בכריתת בלוטות להפרשה פנימית, ולפעמים הם גם נדרשים להשתיל רקמות אנדוקריניות כדי שהמטופל לא יסבול ממצב של חסר הורמונלי.

היחידות לכירורגיה אנדוקרינית, שהוקמו בבתי חולים בעולם, פועלות בשיתוף פעולה הדוק עם המחלקה לאנדוקרינולוגיה, המחלקה האונקולוגית, מחלקת ההדמיה, המחלקה לרפואה גרעינית ומחלקת אף-אוזן-גרון. כל המחלקות האלה מקיימות ישיבות משותפות סדירות, שבהן דנים במקרים מסובכים העומדים לניתוח ובטיפול בחולים שעברו ניתוח.

בבית חולים שבו פועלת יחידה לכירורגיה אנדוקרינית, כל מתמחה במחלקה הכירורגית מקבל הכשרה גם ביחידה זאת. בתקופה זאת המתמחים נחשפים למגוון רחב של מחלות אנדוקריניות ולשיטות האבחנה והטיפול החדישות ביותר.

בבתי חולים אחדים (ביניהם MGH) פותחה תת-התמחות מסודרת בכירורגיה אנדוקרינית: רופאים שסיימו את ההתמחות בכירורגיה כללית מגיעים ליחידה לשנתיים, שבהן הם מגיעים לעצמאות באבחון מחלות אנדוקריניות ובטיפול כירורגי בהן. מתמחים אלה הם דור העתיד של מנתחים אנדוקריניים.

שיטות הטיפול במחלות אנדוקריניות השתפרו בשנים האחרונות במידה רבה. בניתוחי בלוטת יותרת התריס, לדוגמה, הוכנסו לשימוש בדיקות חדישות לאיתור הבלוטה באמצעות מיפוי רדיואקטיבי ובדיקה על-קולית, לפני הניתוח, כמו גם שיטות בדיקה תוך ניתוחיות של ההורמון שמפרישה הבלוטה (PTH). הטכנולוגיות החדשות איפשרו פיתוח של שיטת ניתוח זעיר-פולשנית (Minimal Invasive Parathyroidectomy) שבה נדרש חתך קטן באורך של 1.5-2.5 ס"מ, משך הניתוח והאשפוז מתקצר משמעותית (חלק מהחולים משתחררים ביום הניתוח), מספר הסיבוכים מצטמצם ובמקרים מתאימים אפשר לבצע את הניתוח בהרדמה מקומית. אחוזי הריפוי נשארים גבוהים ומגיעים ל-97%.

פותחו גם שיטות ניתוח זעיר-פולשניות לכריתת בלוטת התריס ולכריתת יותרת הכליה, עם תוצאות טובות ביותר. באחרונה אף פורסמו ממצאים ראשוניים ממחקרים שבהם בוצעו ניתוחים לכריתת בלוטת התריס, בלוטת יותרת התריס ובלוטת יותרת הכליה בעזרת רובוט.

המבחן החשוב ביותר להצדקת קיומן של יחידות לכירורגיה אנדוקרינית הוא מבחן התוצאה. מנתחים שהתמקצעו בניתוחים אנדוקריניים, המבצעים יותר ממאה ניתוחים לכריתת בלוטת יותרת התריס בשנה, מגיעים לריפוי של 97% מהחולים. אחוזי הריפוי בניתוחים שמבצעים מנתחים מנוסים פחות הם 70% בלבד.

נתונים אלה וניסיוני המצטבר מביאים למסקנה, שהגיע הזמן להקים גם בישראל יחידות לכירורגיה אנדוקרינית, שבהן ישותפו גם אונקולוגים, מומחים למחלות אף-אוזן-גרון ומומחים בהדמיה וברפואה גרעינית. שיתוף הפעולה בין כל אלה יביא לשיפור רמת הטיפול במחלות אלו בישראל.

הכותב הוא פרופסור מן המניין בטכניון ומנהל לשעבר של המחלקה לכירורגיה כללית במרכז הרפואי רמב"ם בחיפה ויו"ר לשעבר של איגוד הכירורגים בישראל