"שנות ה-90 היו תור הזהב של הכימיקלים. בכל קרחת יער היו חבר'ה שלקחו אקסטות וטריפים ורקדו את עצמם לדעת. אנשים לא התחתנו אם בכתובה לא הובטחו כדורים לחוגגים. בכיכר רבין הפגינו אלפים למען 'תנו צ'אנס לטראנס'. היתה תחושה שמשהו הולך להשתנות. אבל בישראל, אנשים אוהבים לחגוג ופחות לשלם. הפסדתי מיליונים, קרסתי כלכלית וככה מצאתי את עצמי בקליפורניה. מהר מאוד היו לי שם שלושה בתי גידול לקנביס לשימוש רפואי לחולים. עד שלפני חצי שנה הגיע טלפון מחבר אמריקאי, ריק דובלן".

כך מתאר יוחאי גולן-גילד את המסלול שעבר מארגון מסיבות עם סמים פסיכודליים, לאספקת קנביס לחולים ישראלים - באישור משרד הבריאות. המסלול של גולן-גילד משקף מהפיכה שקטה ומרתקת שחווה החברה הישראלית בעשור האחרון. ב-1999 התיר משרד הבריאות שימוש בקנביס - הצמח שממנו מפיקים חשיש ומריחואנה - כדי להקל על סבלם של חולים קשים (למשל כאבים, חוסר תיאבון ובחילות).

עם התרת גידול הקנביס בישראל, גדל מספר החולים המורשים לעשן אותו משניים ב-2000 ליותר מ-700 כיום והוא עתיד להגיע ל-1,200 בתוך שלושה חודשים. גידול הקנביס נמצא על סף הפיכתו לענף כלכלי, ויזמים שמבקשים לנצל את הפוטנציאל הכלכלי שבו לוטשים אליו עיניים. צריכת הקנביס - שעד לפני עשור היתה אסורה לחלוטין - נמצאת בתהליך הסדרה, שבסופו עשוי מעמד החומר להיות שווה לזה של תרופות המסופקות לכלל האוכלוסייה.

"אני מנפק כ-40 אישורים חדשים בחודש לחולים, מרשם ממוצע חודשי של מאה גרמים לחולה", מתגאה ד"ר יהודה ברוך, מנהל בית החולים הפסיכיאטרי "אברבנאל" בבת ים והאחראי מטעם משרד הבריאות על מתן אישורי צריכת קנביס לחולים.

המהפיכה המדוברת טרם הושלמה ולכן השימוש בקנביס לצרכים רפואיים נמצא במעין אזור דמדומים. הוא נחשב לטיפול רפואי-תרופתי מוכר בפיקוח משרד הבריאות, אבל זוכה ליחס של "בן חורג". כך למשל, בשל העובדה שברוך עוסק בכך במשרה חלקית. לא פעם, חולים הנדרשים לחדש את רישיון השימוש שלהם בקנביס נאלצים להמתין עד שהוא יתפנה מעיסוקיו הרבים כמנהל "אברבנאל".

"כבר היום ברוך מתפקד כצוואר בקבוק. מה יקרה בספטמבר, כשנגיע ל-1,200 חולים בעלי רישיונות?" שואלת ליאת בני (37), תושבת תל אביב, חולה בתסמונת תורשתית נדירה (ראו תיבה) ובעלת רישיון לשימוש בקנביס, שהקימה באחרונה עמותה לקידום השימוש בו ולהשוואת מעמדו לזה של תרופות רגילות.

"המלחמה שלנו היא בממסד ששבוי בדעות קדומות", אמרה. "הדימוי הוא שחולים שמעשנים נמצאים בסוטול או ב'היי', אבל זה לא קיים אצלנו. הקנביס בא אצלי על חשבון תרופות אחרות ומאפשר לי לתפקד. אל תשוו אותי לאדם בריא שמעשן קנביס". לדבריה, בכנסים רפואיים בהם הרצתה נתקלה לא פעם ברופאים ובאחיות שהגיבו בגיחוך לטיעוניה וביקשו ממנה להצטלם עם הצמח.

למען הסר ספק, הטענות של בני אינן מופנות כלפי ברוך. להפך, חולים משבחים את משרד הבריאות בכלל ואת ברוך בפרט על שבירת השמרנות ביחס לשימוש הרפואי בקנביס. ד"ר איתי גור-אריה, מנהל היחידה לטיפול בכאב בבית החולים "שיבא" ויו"ר "האגודה הישראלית לכאב", אומר שהגישה שמקדם ברוך נכונה, אבל שהנושא צריך לעבור הסדרה מוחלטת.

עד עשרה שתילים

על הבעייתיות של מעמד הקנביס לשימוש רפואי מעידה יותר מכל סוגיית אספקתו. ועדת משרד הבריאות שהתירה את השימוש בקנביס ב-1999, קבעה אז שהחומר יאושר לשימוש לחולים במקרים קיצוניים, כדי להקל על סבל הנובע ישירות ממחלתם. אבל הוועדה התקשתה להגיד כיצד אמורים אותם חולים להשיג את החומר, שלא גודל אז בישראל באופן חוקי.

כך, עד 2005 ניתנו אישורים לעישון קנביס רק לעשרה ישראלים, בהם בני. משרד הבריאות איפשר להם לגדל עצמאית עד עשרה שתילים ולהחזיק עד 200 גרמים של שתילים מעובדים (נסו לדמיין שקופת החולים תשלח אתכם לפתח בעצמכם את התרופה שרשם לכם הרופא).

זאת לא היתה הבעיה היחידה. גידול קנביס בכמויות לצריכה שוטפת דורש השקעה פיסית וזמן. מאחר שהחולים הראשונים שקיבלו את הרישיון היו סופניים ברובם, היה לכך היבט ציני, גם אם לא בכוונה. התוצאה החלמאית לא איחרה לבוא: יוסי בוזגלו, ממקבלי האישור הראשונים, נשפט ב-2001 משום שקנה מריחואנה מסוחרי סמים. המקרה הבהיר את הצורך באספקת הקנביס לחולים על ידי משרד הבריאות, או לפחות באחריותו העקיפה.

ואז הגיע "פני מלאך". כך מכנים חולים את האיש, שמתעקש גם היום להישאר בעילום שם, שפנה מיוזמתו למשרד הבריאות והציע לספק קנביס לחולים. אי-שם בצפון, הוא ובני משפחתו מגדלים קנביס בהיתר המדינה מזה כארבע שנים - דבר שהוביל לגידול העצום במספר החולים המעשנים את החומר. יש בחממות שלהם עשרות עציצים, הנושאים שמות של חולים שטופלו בקנביס משם, ושמתו בינתיים.

שאיפות לריאות

בדירה קטנה בתל אביב מסתופפים כמעט מדי יום חולים ומקבלים ג'וינטים או חומרי גלם להכנתם מ"פני מלאך" וממתנדבי העמותה שהקים, "תיקון עולם". חלוקת הסיגריות האלה, ב"קליניקה" מאולתרת ובאישור משרד הבריאות, היא ללא ספק אחד המראות הסוריאליסטיים והנוגעים ללב ביותר שניתן למצוא במוסד רפואי כלשהו - מרחק של מזרח ממערב מהאווירה השוררת במחלקות אונקולוגיות בבתי חולים.

חולי פרקינסון בכיסאות גלגלים מקבלים שם מ"פני מלאך" שאיפת עשן לריאות, לצד חולי קרוהן וסרטן, שמעשנים בחברותא בחצר. חולים בני יותר מ-70 קמים פתאום מכיסאות הגלגלים ומתנועעים. ילדה נפגעת תסמונת טורט, שעזבה את בית הספר בגלל לעג חבריה, הפסיקה לקלל בזכות העישון, חזרה ללמוד והיום יש לה חבר ראשון. כל זה קורה כשלכולם יש חיוך מתוק על הפנים. בקנביס שהם מקבלים יש חומר פעיל בריכוז הגדול פי כמה מכל חומר עישון הנמכר בשוק השחור.

תהליך מתן האישורים יכול ללמד על השינוי בתחום: תחילה קיבל רק "פני מלאך" אישור לשנע קנביס ולהכין ג'וינטים; הביקוש הרב חייב את ברוך לאשר לכמה מתנדבים נוספים לגלגל את הסיגריות; אחר כך ניתן למתנדבים אישור לשנע קנביס לכל רחבי ישראל.

"פני מלאך" לא מקבל כל תשלום ממשרד הבריאות על גידול הקנביס ועל אספקתו וגם החולים אינם משלמים בעבור החומר. אבל לכולם ברור שמצב זה לא יוכל להימשך לאורך זמן, בגלל עלות הגידול ובגלל מספר הצרכנים הגדול. "הנושא חייב להיות בתשלום", קובע ד"ר גור-אריה, "מי ישלם עבור זה - המדינה, קופות החולים או החולים - זו כבר שאלה נפרדת". ברוך, כנציג משרד הבריאות, שותף לדעה זו וכבר התחיל לגבש מודל כלכלי.

מהתנדבות ליזמות

קנביס לשימוש רפואי - שילוב בין חולים חסרי ישע, לטיפול תרופתי בעל הילה של חיים פרועים - מושך לתחום יזמים עסקיים. שיחת הטלפון שקיבל יוחאי גולן-גילד לפני כשנה, היתה מחבר אמריקאי, ריק דובלן, מייסד "האגודה הרב-תחומית למחקרים פסיכודליים", שמקדמת שימוש בחומרים אלה במחקר וברפואה. כששמע על המהפיכה הנרקמת בישראל, מיהר דובלן להתקשר לגולן-גילד, שהיה אז בקליפורניה. כך, בשבוע שעבר ביקרו ברוך ונציגים אחרים של משרד הבריאות בחממות שהקימו בדרום גולן-גילד ושני שותפיו, בהשקעה של מיליון שקל (הם ביקשו שלא לפרסם את המיקום המדויק, מחשש לגניבות). הם יהיו הספק השני של קנביס לשימוש רפואי לחולים.

משרד הבריאות, שסבור שאין להתבסס על ספק אחד בלבד של תרופה המבוססת על גידול חקלאי (שחשוף למחלות ולמפגעים אחרים), מתכנן להרחיב עד ספטמבר את מספר המגדלים ברישיון לחמישה-שישה. לדעת ברוך, מספר מגדלים זה ייתן מענה לביקוש הצפוי. בתחילה יינתן הקנביס חינם, אבל בקרוב יתבקשו החולים לשלם.

"בעולם יש 160 זני קנביס ולכל אחד מהם יש תופעת לוואי משלו", מתמוגג גולן-גילד. "אני יכול להתאים לכל מטופל את הזן שלו - זה שיגרום עייפות, זה שיהפוך אותך לפצצת אנרגיה בבוקר, וזה שיגרום לך זקפה אלכסונית".

ברוך סבור, ש"פוטנציאל השוק בישראל הוא עשרות אלפי משתמשים רפואיים, שכל אחד מהם ישלם 5-10 שקלים לגרם קנביס - כלומר 5,000-10,000 שקל לאדם בשנה". אבל גולן-גילד טוען שגידול גרם קנביס עולה 15 שקל, הרבה יותר מהמחיר שברוך חושב שאפשר לגבות מהחולים. לפי חישוב זה, את ההפרש יצטרך לסבסד משרד הבריאות או קופות החולים, כפי שנהוג לגבי תרופות הכלולות בסל שירותי הבריאות.

הכללת הקנביס בסל הבריאות נראית רחוקה, בייחוד במציאות בה קופות החולים מפתחות ביטוחים משלימים - אפיק הכנסות רווחי עבורן, הנראה כדרך קלאסית לשיווק טיפול כזה.

בינתיים עומד גולן-גילד לפתוח שלושה "מרכזי חמלה" כהגדרתו, בירושלים, ברעננה ובתל אביב, שבהם יוכלו החולים לא רק לעשן ג'וינטים אלא גם לקבל - תמורת תשלום נוסף כמובן - שיעורי יוגה ופילאטיס ומדריכים שילמדו אותם שימוש נכון בקנביס. ביזנס רבותי, ביזנס.

מרחק שנות אור מחלומות היזמות האלה, בדירת קטנה ופשוטה, ממשיכה חבורת "תיקון עולם" לחלק את קנביס בחינם ולהתעקש שאסור שחולים יממנו מכיסם את השימוש בו.

---

מאנצ'יס

כשהקנביס הותר לשימוש רפואי בישראל בשנת 1999, המחשבה היתה שיזדקקו לו חולי סרטן ואיידס בלבד, בשלבי המחלה האחרונים. היום הם משתמשים בו גם מוקדם יותר, והשימוש הורחב לשורה של מחלות, בין היתר פרקינסון, תסמונת טורט, טרשת נפוצה, כאבים כרוניים והלם קרב. ההכרה של הממסד הרפואי ביעילות השימוש הרפואי בקנביס, הולכת ומתרחבת.

במחלקה להשתלת מוח עצם בבית חולים הדסה עין כרם מטופלים חולים, ביניהם ילדים ותינוקות, בטיפות שמן שהופק מהחומר הפעיל בקנביס. "הוא נטול תופעות לוואי ולרוב הוא יעיל מאוד בטיפול בחולים. הייתי אומר שהוא יעיל ל-80% מהחולים, שזה המון", אומר פרופסור ראובן אור, מנהל המחלקה.

"הוא מעורר תיאבון ומקטין בחילות והקאות - תכונות שיש להן חשיבות אדירה באונקולוגיה, והוא בעל סגולות אנטי-דלקתיות, מה שמסייע במקרים של דלקות שנגרמות כתוצאה מטיפולים בהקרנות. לצד כל זה, הוא מקל על ההתמודדות של החולים, בכך שהוא משפר להם את המורל ומקטין דיכאונות - אלה פרמטרים חשובים מאוד במלחמה של החולה במחלה".

מחצית מהמטופלים בקנביס הם חולים מתחום האונקולוגיה ורבע מתחום הכאב הכרוני.

---

תרופה לכל דבר

בגיל שש התחילה ליאת בני לחוש כאבים, שגברו והתפשטו עם השנים, עד שאובחנה אצלה מחלה אוטואימונית נדירה הפוגעת בכלי דם, בעיניים ובמפרקים. את הכאב שהיא חווה בכל יום ובכל שעה, היא מגדירה "דקירות מטורפות של סכינים". לפני שלוש שנים עברה עקירה של עין ימין, ובעין שמאל היא רואה "ראיית צינור, וגם היא מאוד מטושטשת". היא עברה עשרות ניתוחים, אשפוזים וטיפולים, לרבות טיפולים במורפיום, אך המחלה החריפה עד שהיא נאלצה להפסיק לעבוד.

לפני עשר שנים סיפר לה אביה על הקנביס הרפואי, לפני שלוש שנים התוודעה ל"תיקון עולם" וכיום היא בעלת רישיון ממשרד הבריאות לצרוך קנביס. מאז היא מרצה בכנסים ודופקת על דלתות רופאים במאמץ לשבור את הדעה הקדומה ולהרחיב את מעגל המשתמשים.

"אני חיה עם כאב בלתי פוסק בדרגות 8-9 (דרגה עשר נחשבת דרגת הכאב העליונה). עישון הקנביס מאפשר לי לדבר אתך, אפילו שכל הלילה לא ישנתי, ואני עוד נשמעת קוהרנטית. הקנביס הוא תרופה לכל דבר, שצריכה להיות בסל הבריאות. השימוש בו מפחית משמעותית שימוש בתרופות אחרות, כך שמבחינת המדינה מדובר בחיסכון. אצל כל החולים הוא מביא לשיפור בתפקוד. לא מדובר פה רק על הקלה בסימפטומים, אלא גם על ריפוי מסוים".

בני הקימה לפני שבועות אחדים עמותה לקידום הטיפול בקנביס רפואי. "אני רואה בזה שליחות", היא אומרת.

חממה לגידול מריחואנה רפואית. ''הדימוי הוא שחולים שמעשנים נמצאים ב'היי'. אבל זה לא קיים. הקנביס בא על חשבון תרופות אחרות ומאפשר לי לתפקד''