הרופאים נהנים מהיוקרה הרבה ביותר בין בעלי המקצועות החופשיים בחברה הישראלית, כך התברר שוב בסקר שערכה לפני שבועות אחדים ד"ר מינה צמח. באופן מסורתי, המעמד המיוחד שהחברה האנושית העניקה מאז ומתמיד לרופאים איפשר להם חופש פעולה מקצועי מלא, בבואם לבחור את דרך הטיפול הטובה ביותר לחולה.

לא בקלות רכשו הרופאים מעמד זה. רובם אינם רואים ברפואה מקצוע רגיל, אלא שליחות חברתית, אידיאליסטית ואלטרואיסטית באופייה. הרפואה עוסקת בסוגיות רגישות וטעונות של כאב, סבל ומוות מאיים. לכן העיסוק בה מחייב אחריות עליונה ומסירות מתמשכת, שאינן נמוגות עם החתמת שעון הנוכחות בסוף היום. את המשא הרגשי שכרוך בעיסוקו, הרופא לוקח עמו גם בתום שעות העבודה העמוסות לעייפה במרפאה או בבית החולים.

מצדו של החולה, האמון ברופא והתלות בו הם מוחלטים. החולה מפקיד בידי הרופא את גופו ואת בריאותו, בידיעה כי יפעל אך ורק לטובתו, על פי כללי המקצוע והקוד האתי של הרפואה. די אם לדמות את מנתח הלב, העוקר מחזהו של חולה את לבו הנגוע ומשתיל בגופו לב חדש ובריא, כדי להבין עד היכן מגיע האמון שנותן החולה ברופאו.

האתיקה הרפואית המסורתית, המוטמעת בשבועת היפוקרטס, שיקפה התחייבות שלמה ומוחלטת לרווחתו של החולה. מסורת זו ראתה ברופא סוכן מובהק של החולה, הפועל בשמו ולמענו ללא כל פשרה, כשהוא חופשי מכל שיקול אחר.

לא עוד. התרבות ההיפוקרטית חלפה מן העולם. במקומה צמחה תרבות חדשה, "פוסט-היפוקרטית", שבה הולכים הרופאים ומאבדים את עצמאותם המקצועית. הסיבה העיקרית לכך היא אילוצים ושיקולים כלכליים בלתי נמנעים, שכרוכים בניהול משק הרפואה הלאומי. אילוצים אלה הביאו ליצירתה של שפה רפואית-כלכלית חדשה ומכובסת, שבה "הלקוח" מחליף את "החולה" ו"תפוקה" באה במקום המסירות הישנה והטובה. השפה הזאת מאפשרת לבנות סביב "הלקוח" "תקציב סגור" ולחלק פרסי הצטיינות על "חיסכון ויעילות" בניהול המרפאה.

אמון פוחת

מי המפסיד הגדול במגרש הכלכלי החדש? סקר שנערך בקרב רופאי משפחה בישראל ב-2001, הראה כי הרוב המוחלט של הרופאים זיהו כבר אז עלייה ברגישות של קופות החולים למחירי התרופות שהם רושמים. הרגישות הזאת הגבירה את הלחץ שהופעל על הרופאים להחליף תרופות יקרות בתרופות זולות יותר.

הרופאים התלוננו כי הפיקוח הממוחשב של הקופות מתערב יותר ויותר בשיקולים הקליניים שלהם ומגביל אותם מסיבות כלכליות. כשליש מהרופאים שהשתתפו בסקר אמרו, כי גילו בדיעבד, שהחלפת מרשם רפואי מסיבה כלכלית הזיקה למטופל. חמור פי כמה הוא הנתון המעיד כי רבע מהם הודו שבלחץ הקופה רשמו תרופה זולה, אף שידעו מראש כי יעילותה פחותה מזו של היקרה יותר. מרבית הרופאים הודו כבר אז, כי בשנים האחרונות חל כרסום ניכר במחויבות האתית שלהם לחולים, בשל לחצים כלכליים המופעלים עליהם. הם גם הודו שהם חשים כי אמון החולים בהם הולך ופוחת.

מגמה זו הולכת ומעמיקה בשנים האחרונות וזהותו המקצועית של הרופא בעידן הכלכלי החדש הולכת ומיטשטשת. בעידן שבו ניתנת עדיפות ל"כוחות השוק", הרופא נתפש בעיני הציבור כ"סוכן כפול", המשרת יותר מאדון אחד.

סקר שערכו בחודשים האחרונים ההסתדרות הרפואית וחברת גיאוקרטוגרפיה, העלה שניות מדהימה ביחסו של הציבור אל הרופאים: מצד אחד ציינו 74% מהנשאלים, כי הם סומכים על הרופאים שלהם במידה רבה או רבה מאוד וכ-90% מהם לא החליפו את רופא המשפחה שלהם בשנה האחרונה. מצד אחר, רוב הציבור (67%) סבור כי רופאי המשפחה נכנעים יותר מדי לקופות החולים בדרישות לחסוך בבדיקות ובתרופות יקרות. 63% מהנשאלים סבורים שנאמנותו של הרופא נתונה בראש וראשונה לקופת החולים, והחולה נמצא רק במקום השני. 83% מהנשאלים אמרו שהם מצפים מהרופאים להיאבק בקופות החולים למען האינטרסים של החולים.

על פי אותו סקר, אף שמרבית הרופאים (67%) מסכימים במידה בינונית עד גבוהה מאוד כי מעמד הרפואה בישראל גבוה בהשוואה למקצועות אחרים, שני שלישים מהם (65%) סבורים כי מעמד הרפואה בישראל נמצא במגמת ירידה, ורק כמחצית מהרופאים (55%) היו ממליצים לילדיהם לעסוק ברפואה. רוב הרופאים (59%) סבורים כי שכרם אינו הולם את ההכשרה הניסיון שלהם ואת האחריות המוטלת עליהם. כמחציתם (54%) אומרים שאין להם מספיק זמן להקדיש לחולים וכי הדבר פוגע באיכות הטיפול ועומד בניגוד לציפיות החולים מהם.

רפואה חונקת

שלא בטובתם נקלעו הרופאים אל לבה של "הרפואה המנוהלת", שבה ניתן משקל יתר לשיקולים כלכליים הפורמים ביד גסה את המרקם העדין ביחסים שבין הרופא לחולה. אין פלא שהאחרון פורק על הראשון את כעסו.

מנתוני הסקר עולה שכ-25% מהציבור נתקלו, לפחות פעם אחת, במצב שבו רופא המשפחה סירב לתת להם את הטיפול המועדף - תרופות, בדיקות, הפניה למכון או לבית חולים מסוים לצורך אשפוז - בשל לחצים כלכליים מצד הקופה. 60% מחולים אלו דיווחו שבשל כך הם איבדו את האמון ברופא המשפחה שלהם וכ-20% מהם אף החליפו אותו, אף על פי שכ-90% מהחולים מאשימים את קופות החולים ולא את הרופאים בניהול מדיניות רפואית כלכלית חונקת.

ש לכבד את הצורך הבסיסי של קופות החולים להתנהל במסגרת התקציבית הנוקשה שנקבעה להן, אבל אי אפשר לנהל את מערכת הבריאות רק על פי שיקולים כלכליים. יש לטפח גם את החמלה האנושית. לכן דרושים כללים ל"מקצוענות רפואית חדשה", המחויבת לבריאותו ולרווחתו של החולה הבודד, אך שומרת גם על עיקרי הצדק החברתי בעידן של משאבים מוגבלים.

הכותב הוא נוירולוג בבית החולים הדסה ויו"ר הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית בישראל