המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שחזרו סיסמה

ויסות יחסים

העלייה במספר הילדים המאובחנים כסובלים מאוטיזם, מצריכה רגישות מוגברת לאלה שמתקשים לווסת את רגשותיהם ומחשבותיהם

אם ובנה יוצאים לגן שעשועים. האם מתיישבת על הספסל ליד אמהות אחרות, והילד רץ למתקנים, מטפס בזריזות ונעמד ליד קצה המגלשה. אבל במקום להתגלש, הוא מנפנף בידיו שוב ושוב. הילדים האחרים קוראים לו לזוז, אולי אפילו דוחפים אותו, והוא בשלו - צוחק ומנפנף. האם הנבוכה אינה יודעת איך להסביר לאמהות האחרות מדוע בנה, המאובחן על הרצף האוטיסטי, מתנהג בצורה כה משונה.

בשנים האחרונות חלה עלייה חדה במספר הילדים המאובחנים על הרצף האוטיסטי. בארצות הברית ובאירופה, אחד מ-100-150 ילדים מאובחן כסובל מאוטיזם בדרגה זו אחרת, ובישראל הסטטיסטיקה דומה. לפיכך, סביר שכל אחד מאתנו יפגוש בחייו בילד או במבוגר עם אוטיזם. לפי מדריך האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי (DSM-IV), אחד המאפיינים של אנשים המאובחנים על הרצף האוטיסטי הוא דפוסי תנועה חוזרים, סטריאוטיפיים (מנייריזם), למשל נפנופי ידיים, סיבוב הידיים או האצבעות או תנועה של כל הגוף. מטפלים והורים לילדים אוטיסטים, תוהים מדוע אלה התנהגויות גופניות אופייניות לקבוצה זאת. האם יש להן משמעות?

כמרפאה בעיסוק, אני מחפשת דרכים שיאפשרו ללקוחותי תפקוד טוב יותר. אחד הגורמים שמאפשרים לנו לתפקד היטב הוא היכולת לווסת גירויים המגיעים מהגוף ומהחושים, רגשות ומחשבות.

כולנו חשופים מדי יום לגירויים רבים הנקלטים במוחנו. כדי להתמודד עם העומס המצטבר אנו עוסקים בוויסות עצמי. לכל אחד מאתנו אסטרטגיות ויסות משלו, חלקן מודעות יותר וחלקן פחות. דוגמאות לאסטרטגיות ויסות נפוצות במצב של עומס כוללות עישון סיגריה, אכילה וכסיסת ציפורניים. יש גם אסטרטגיות ויסות מוזרות יותר, כמו מישוש תנוך האוזן, סלסול השיער באצבע ואפילו חיטוט באף. מבוגרים משתמשים גם באסטרטגיות ויסות אחרות, שנחשבות מועילות יותר, כמו פעילות גופנית יום-יומית, מנוחה ועיסוק בתחביבים.

יש מצבים שבהם יכולת הוויסות העצמי אינה די יעילה. במצבים אלה האדם אינו מסוגל לווסת את הגירויים שהוא קולט מהסביבה ומגיב באופן לא מותאם. אלה מצבים שמאפיינים אנשים הסובלים מעומס רב מדי, שעברו שינוי פיסי (למשל, מחלה) או ילדים הסובלים מליקוי בהתפתחות. תגובותיו של אדם שמנגנון הוויסות העצמי שלו אינו מתפקד היטב אינן מותאמות לסיטואציה. הקושי לשאת תסכול, להתרכז ולנהל שיחה עשוי להוביל להתפרצויות זעם ולבכי מוגזם.

תמונה אחר תמונה

אנשים עם אוטיזם מתקשים לווסת את הגירויים הרבים שהם קולטים מהסביבה ומגופם. מנגנון הוויסות העצמי שלהם אינו פועל ביעילות והגירויים מציפים אותם עד שהם חשים שהעומס קשה מנשוא. כך חש אדם שלא אובחן על הרצף האוטיסטי כשהוא שרוי בעומס רב מדי. אנשים עם אוטיזם אינם משתמשים ביעילות בשפה מילולית. חלקם אינם מדברים כלל, חלקם משתמשים בשפה באופן חלקי ומתקשים ליצור דו-שיח. אבל רעיונות ודעות קיימים במוחם, בדיוק כפי שהם קיימים אצל אנשים שאינם ממוקמים על הספקטרום האוטיסטי.

חלק מהאנשים שאובחנו כממוקמים על הספקטרום האוטיסטי למדו לבטא את עצמם ומצאו דרכים להעביר מסרים. ביניהם אפשר לציין את אשת החינוך דונה ויליאמס. בספר שכתבה, "אף אחד בשום מקום", מתארת ויליאמס את חייה. בילדותה סברו, בטעות, כי היא סובלת מפיגור שכלי. היא לא הצליחה ליצור קשר עם הסובבים אותה. הקוראים בספרה של ויליאמס יכולים לנסות להבין את ההתנהגויות האופייניות לה.

ויליאמס מספרת כי התנדנדות במקום מעניקה לה ביטחון ושחרור ומפחיתה הצטברות של מתח וחרדה. כגודל התנועה, גודל ההרגשה שבה מנסה ויליאמס להיאבק. היא גם נוהגת להדליק ולכבות אורות שוב ושוב ולמצמץ באופן כפייתי. לטענתה, פעולות אלה גורמות לדברים להיראות מנותקים יותר, כמו סרט שאינו מוקרן ברצף, אלא תמונה אחר תמונה. כך פוחתת החרדה שמעוררים הדברים.

בריפוי בעיסוק אנו עוזרים לאדם ולמטפלים שבסביבתו לזהות את המצבים שבהם הוא מתקשה בוויסות רגשי ותחושתי. אנו מלמדים אסטרטגיות של ויסות עצמי, המתאימות לאדם ולנורמות המקובלות בחברה שבה הוא חי. אנו מבררים גם כיצד אפשר להתאים את הסביבה כדי שתהיה יותר נסבלת ומותאמת ליכולת הוויסות של האדם.

ייתכן שהילד העומד במעלה המגלשה ומנפנף בידיו מתרגש ושמח כל כך, עד כי אינו מסוגל להתגלש לפני שיווסת את הרגש המציף אותו. הנפנוף עוזר לו לווסת את תחושותיו. האם התנהגותו תתקבל באהדה על ידי הילדים האחרים או אמהותיהם? כחברה, רובנו חוששים מהלא מוכר ואיננו סובלניים.

ילד שמנפנף בידיו בקצה המגלשה, פעוט שרץ על קצות אצבעותיו הלוך ושוב בדרך לגן, נער שמנפנף בידיו במסעדה או אדם שקופץ במקומו בתחנת האוטובוס - כולם מבולבלים או עמוסי גירויים. שינויים קטנים בסביבה - למשל, מוסיקה בעוצמה פחותה, שימוש במלים מבלבלות פחות - יכולים לסייע להם. אם מכירים בצרכים השונים של אנשים המאובחנים על הספקטרום האוטיסטי, מעניקים להם כבוד רב יותר - וכך מאפשרים להם חיים שוויוניים יותר.

הכותבת היא מרפאה בעיסוק, מדריכה ומנחת קבוצות באלו"ט, האגודה הלאומית לילדים אוטיסטים

הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 לקרוב שלי יש התנהגות דומה מאוד על המגלשה ירון
  • 08:15
  • 15.01.12

הוא מטפס למעלה, מתיישב וחוסם את דרכם של ילדים אחרים.
אבל לא נראה שעבורו (בן 3) זה מנגנון וויסות. זה נראה יותר כמו סוג של התנהגות חוזרת או סוג של משחק.

02 נושא מרתק, תשתדלו להביא אותו יותר למודעות הקוראים...  (לת) נהלל
  • 10:37
  • 15.01.12

03 סוגייה חשובה. ולכותבת: עשית עבודת קודש בהצגתה והנגשתה  (לת) שחר
  • 11:14
  • 15.01.12

04 מאמר נפלא וחשוב  (לת) יאיא
  • 11:37
  • 15.01.12

05 ויסות גבולות גם אצל הפרעת קשב וריכוז. דורית קנובל, פסיכותרפסטית ומטפלת משפחתית
  • 12:27
  • 15.01.12

אמנם הפרעת קשב לא מאובחנת כשייכת לספקטרום האוטיזם, ובכל זאת התנהגויות ADHD כמו אימפולסיביות, קושי לקלוט אינפורמציה, היפראקטיביות ועוד מעידים על ליקוי בויסות גבולות העצמי. לרוב מקובל להתמקד בהעמדת גבולות ושליטה עצמית, אך האם אנחנו רגישים לתחושת ההצפה מגרויים חיצוניים ופנימיים , היא שמובילה את ילדי הADHD להתנהגויות חסרות הגבולות?

06 תודה על המאמר המעניין  (לת) טל
  • 12:40
  • 15.01.12

07 הדימוי של אנשים לגבי אוטיזם נוגה
  • 13:51
  • 15.01.12

הכתבה עוסקת בפן מאד צר מאד בתופעת האוטיזם שהיא רחבת ממדים ובעלת גילויים מגוונים ביותר, בסוגם ובעוצמתם. חשיבותה של הכתבה בעיני בעצם יצירת המודעות והרגישות הסביבתית. האוטיזם סובל מדימוי בעייתי כי מעורר ובצדק חרדה של ניתוק רגשי מהמציאות ומהסובבים. האוטיסטים חווים את העולם בצורה שונה מרובנו אך בהתאם לרמת הלקות שלהם יכולים לנהל חיים עשירים ומלאים ככל אחד אחר.
כאמא לילד אוטיסט אני קמה כל בוקר ומברכת את מזלי שהוליד לי ילד מדהים, חכם, אוהב, מדבר נפלא, לא משתמש באף מחווה גופנית לוויסות לחצים אך בעל קושי עצום ביצירת קשר עם ילדים, התעלמות כמעט מוחלטת ממחוות גופניות והבעות פנים של הזולת ועוד כהנה וכהנה דברים. ילד שצריך ללמוד דברים שאצל רובנו נרכשים באופן אינטואיטיבי וללא כל תהליכי למידה מובנים. חשוב לי שאנשים ידעו שאוטיזם הוא לא בושה ולא פיגור ושילד אוטיסט יכול להיות כזה שכן רוצה בקשר, אפילו רוצה מאד, אבל לא יודע בעצמו "איך עושים את זה".

08 כתבה מעניינת ומלמדת רבות גם על עצמי.  (לת) BlackMamba
  • 15:19
  • 15.01.12

09 נושא חשוב ולא מספיק ממופה ליאת מנשר
  • 12:55
  • 16.01.12

תודה על הכתבה-מנוסחת היטב ולעיניין וגם היום-3 שנים אחרי טיפולים עם בני , תמיד לומדים עוד ועוד על מה שמתרחש שם במוח...כ"כ מעניין.תמשיכי לכתוב ולפרסם!

10 גם הפרעות קשב וריכוז, רגישות יתר ועוד מעיין
  • 09:19
  • 19.01.12

אול