טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסודות האפלים של תעשיית הטבק נחשפים

חברות הטבק נלחמו ללא הצלחה בספר "השואה המוזהבת", המגולל את סיפורה החבוי של הסיגריה - "ההמצאה הרצחנית ביותר בתולדות המין האנושי"

תגובות

על מנת לבדוק למה עישון סיגריות נתפש עבור האנושות כהרגל נורמלי ומקובל, צריך לבקר קודם ב"חדר המכונות" של תעשיית הטבק. סודותיה החשוכים של התעשייה מסתתרים עמוק בנבכי מארג סבוך של אנשים ומוסדות שהם חלק ממכונה משוכללת, המסוגלת לעבור דרך התרבות והמדע, לחתור תחת הרפואה ולדרדר רבים להתמכרות.

רוברט פרוקטור, מרצה באוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה וחוקר בתחום ההיסטוריה של המדע, איננו איש של קונספירציות וגם לא חובב בריאות מושבע. פרוקטור הוא מחבר הספר "Golden Holocaust" היוצא לאור בימים אלה בארה"ב, ומדאיג את חברות הטבק האמריקאיות. פרסום הספר עורר אי-נחת רבה בחברות הטבק, שהחליטו לפנות בתורן לערוצים משפטיים בניסיון לשים ידם על כתב היד, אך המהלך המשפטי לא צלח.

השאלה היא מה יש בספר בן 750 העמודים שמטריד עד כדי כך ענקי תעשייה כגון אר-ג'יי ריינולדס או פיליפ מוריס? והתשובה היא הדברים שאמרו הם עצמם. בספר ניתן למצוא סודות קטנים וגדולים, שהעבירו המנהלי החברות בתזכירים ומסרים פנימיים, כמו גם דוחות מחקר שהעבירו כימאים ורופאים שהועסקו על-ידי חברות הטבק. עובדה פחות ידועה היא שהמסמכים הנדירים והנפיצים, המוכרים גם כ"מסמכי הטבק", פורסמו כבר בשנות ה-90.

ב-1998 נוסח הסכם בשם The Master Settlement Agreement בין חלק ממדינות ארצות-הברית לבין יצרניות הטבק, באשר להענקת פיצוי לנפגעי זיהומים. המסמך, שכולל את תמליל החקירות שהובילו 46 מדינות בארה"ב לצאת נגד יצרניות הסיגריות, הנחית מכה כלכלית על היצרניות (שנאלצו לשלם כ-250 מיליארד דולר פיצויים במשך 20 שנה). אולם פרט לכך חשף המסמך את סודות התעשייה בפני הציבור.

חדירה לארגון הבריאות העולמי

בהמשך לפשיטה של רשויות החוק על מטות ההנהלה של היצרניות, עשו את דרכם מיליוני מסמכים, שנכתבו על פני 50 שנה, לרשות אוניברסיטת קליפורניה שבסן-פרנסיסקו. על האוניברסיטה הוטל להקים את "ספריית המורשת של מסמכי הטבק", וכן להעלות את קורפוס המידע המרשים לרשת: כ-13 מיליון מסמכים המונים 79 מיליון דפים כבר מוספרו, ואחרים מתווספים מדי יום. בהתבסס על מאגר המידע הזה מנסה הספר לטוות את סיפורה העולמי של הסיגריה. זה כבר 10 שנים שרוברט פרוקטור חוקר את מסמכי הטבק. כמות הידע שהצטברה אצלו יכולה היתה לעורר פרנויות בכל אדם מן הישוב. בין כל הפרטים, גילה למשל פרוקטור שאותו מרצה שגייס אותו לפני שנים ללמד באוניברסיטת סטנפורד, עבד בסתר במקביל עבור חברות הטבק. כמו כן נודע לו מהמסמכים מדוע בקשה למימון מחקר שהגיש בעבר ל- National Science Foundation (הגוף הפדראלי הראשי בארצות-הברית האחראי על מתן מימון למטרות מחקר) נתקלה בסירוב. בדיעבד התברר כי מי שהיה ממונה בזמנו על מיון הבקשות, היה נגוע בכספים הקשורים לטבק.

רוברט פרוקטור מספר על ספרו

גורמים שונים שעיינו ברצינות במסמכי הטבק הגיע למסקנות דומות. ביולי 2000 פרסם ארגון הבריאות העולמי (WHO) דו"ח בן 260 עמודים בהתבסס על המסמכים. הדו"ח מתאר כיצד חדרו היצרניות לשורות ארגון הבריאות באמצעות חברות קש ומדענים להם שילמו בחשאי. צעדים אלו נעשו כמובן במטרה לעכב את מדיניות ארגון הבריאות העולמי בנושא הפיקוח בתחום הטבק וההגבלים על הסיגריות בפרט. לאחר פשיטת סוכנים פדראליים על משרדי החברות בתקופת ממשל קלינטון, טענה התביעה כי "זה כבר חצי מאה שיצרניות הסיגריות באמריקה מתכננות ומוציאות מהכח אל הפועל קנוניה רחבה להטעיית הציבור".

5.5 מיליון מתים בשנה

סיגריות הן בראש ובראשונה מספרים. במקרה זה, מספרים עצומים. נתוני התמותה השנתית מצריכת טבק וחשיפה לעשן עולה על נתוני התמותה ממלריה, מאיידס, ממלחמות ומטרור. אחוז התמותה גדול אף מכל ארבעת הגורמים הנ"ל ביחד. על אף הניסיונות הרבים להלחם בעישון סיגריות, הן גובות את חייהם של למעלה מחמישה וחצי מיליון קורבנות בשנה. מאות מיליונים מתו כתוצאה מעישון במהלך המאה ה-20, והמספר צפוי להגיע למיליארד מתים בתום המאה הנוכחית.

התבוננות מפוכחת בתעשיית הטבק יכולה לעורר סחרחורת ובחילה. מספר הסיגריות המיוצרות בשנה יכול היה למלא 24 פירמידות השוות בגודלן לפירמידה הגדולה של גיזה. סיגריות משאירות מדי שנה כ-60,000 טון זפת בריאותיהם של מעשנים. "המצאת הסיגריה", מסכם פרוקטור, "היא ללא ספק ההמצאה הרצחנית בתולדות המין האנושי."

לשמר את העישון שנוי במחלוקת

ב-14 בדצמבר 1953, התקיימה פגישה סודית בין מנהלי חברות הסיגריות במלון פלאזה בניו-יורק. מספר חודשים קודם לכן הוכיחו ניסויים על עכברים כי הסיגריה אכן מסרטנת ומיד החלו להופיע פרסומים בעיתונות סביב הנושא. לאחר התייעצות עם נציגי סוכנות יחסי הציבור Hill & Knowlton, החליטו המנהלים על תעמולה פרסומית של שנועדה ליצור ספק בנוגע לעובדות המדעיות, במטרה לעכב את תהליך ההתפכחות של הציבור. "צריך לשמר את העישון שנוי במחלוקת" נכתב בתזכיר שהעביר אחד המנהלים ב- Brown & Williamson, "ספק - זה מה שאנחנו מייצרים". רק בשנת 1964 החלו רשויות הבריאות בארה"ב להצביע על הקשר בין סיגריות לסרטן ריאות.

פגישת המנהלים בשנת 1953 לא היתה ניסיון התמרון הראשון של התעשייה. "תוכנית מרשל", או בשמה הרשמי "התוכנית להבראת אירופה", הייתה תוכניתה המרכזית של ארצות הברית לשיקום אירופה לאחר מלחמת העולם השנייה. יצרניות הסיגריות ראו בתוכנית הזדמנות פז ליצור אצל האירופאים התמכרות הדרגתית ל"טבק בלונד אמריקאי, Flue-cured, קל לשאיפה". ה-Flue-curing היא שיטת יבוש עלי טבק, שהפכה נפוצה בארה"ב מאמצע המאה ה-19, המקנה לעשן טעם חלק יותר שפחות צורב את הריאות. שיטת הייבוש הזו אפשרה למעשה לקחת שאיפות עמוקות יותר במהלך עישון הסיגריה. עד אמצע המאה העשרים, עוד נהגו לעשן בחלקים גדולים של אירופה טבק חום, בעל טעם חריף יותר, הנחשב לפחות מסוכן וממכר. ככל שהעשן מגיע עמוק יותר לריאות, כן מואצת השפעת הניקוטין ועוצמת ההתמכרות. "במסגרת ועידה שנערכה בפריז ב-1947, בה הופעלה לראשונה תוכנית מרשל, לא היה כל מכרז עבור מפעלים אירופאים לייצור טבק", מספר פרוקטור, "את ההצעה הזו העלה וקידם סנאטור ממדינת וירג'ינה."

להפוך את ציבור המעשנים להכי מכור שאפשר

הצלחתה של הסיגריה נחה גם כיום על כישרונם של הכימאים בחברות הגדולות של תעשיית הטבק, ה-"Big Tobacco", להפוך את העשן לעדין יותר, נדיף יותר ולכן גם חודר יותר. עבור המעשנים, שמכירים את תחושת הצריבה המרעננת בריאות עם כל שאיפה, שאיפת העשן לעומק הריאות נראית דבר רגיל. מה שאנו מכנים "לקחת לריאות" הוא תוצר של עבודה מקצועית ומורכבת של כימאים. מבחינת התרכובת הכימית של הסיגריה, לטבק נוספים מאות חומרים וביניהם מאיצי בעירה, אמוניות, חומרים ממריצים, סוכרים וכדומה. "אפשר לומר שסיגריה היא מוצר פגום, במובן זה שהיא מזיקה הרבה יותר מכפי שיכולה היתה להיות במקור... בגירסתה הנוכחית, סיגריה מכילה אין-ספור תוספים שונים שנועדו לחזק התמכרות והופכים אותה למסוכנת בהרבה".

אולם, לא כל החומרים הרעילים בסיגריה הם בהכרח תוספת של כימאים מהתעשייה ולעיתים גם הטבע משחק תפקיד פעיל. החומר פולוניום 210 הוא למשל רעלן טבעי. מסיבות שאינן ידועות עד תומן למדע, לעלי הטבק יש נטייה לספוח כמויות גדולות מהחומר הרדיואקטיבי המצוי בטבע. מסמכי הטבק מגלים כי תכונה מטרידה זו הייתה מוכרת ליצרניות הטבק החל משנות ה-50, אך המידע נשמר על ידן כסוד שמור, ורק באמצע שנות ה-60 החלו להתפרסם מאמרים עצמאיים בנושא.

תרגום: יותם מורציאנו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות