18:01
אחד הנושאים השנויים במחלוקת במחקר האקדמי הקשור לשואה עוסק בהשפעה על הדורות הבאים. לפי מחקר חדש שבוצע באוניברסיטת חיפה, סימנים של טראומת השואה ניתנים לזיהוי גם אצל נכדיהם מהדור השלישי. המחקר, שבוצע על ידי ד"ר מירי שרף ופרופ' עפרה מייזלס מהחוג לחינוך באוניברסיטת חיפה, מזהה סימנים עקיפים לפוסט טראומה שאיננה מעובדת או בעיות במנגנוני היקשרות בקרב בני דור שני ושלישי לשואה.
המחקר מבוסס על ראיונות עומק שבוצעו בקרב מדגם של 196 ישראלים בני דור שני לשואה, הנחשבים לאנשים פעילים שאינם מאובחנים עם הפרעות פסיכיאטריות, וילדיהם המתבגרים המהווים דור שלישי, בגיל 18 בממוצע. החוקרות אבחנו שלושה דפוסי חוויות מצוקה שעשויים לעבור ברצף הבין דורי.
תיקים רפואיים של אסירים במחנה הריכוז זקסנהאוזן.
תחילה זוהתה נטייה להתמקדות בעניינים הקשורים להישרדות. אנשי הדור השני שהשתתפו במחקר העידו כי הוריהם ניצולי השואה היו עסוקים במאבק הישרדותי, שבא לידי ביטוי בראיית העולם כמקום בלתי צפוי, בהתמקדות באיומים ובצורך להתכונן לקראת הלא נודע. נבדקים ספורים העידו על הגנת יתר מצד הוריהם, כשלא הותר להם כילדים לצאת לטיולים ולבקר חברים. נבדקים רבים העידו כי הוריהם חששו שייפגעו או ימותו. כתוצאה מכך, נבדקים רבים אף פיתחו פחד מפני פגיעות ומוות של הוריהם. כמו כן, פחדים הישרדותיים באו לידי ביטוי בהיערכות לאסון עתידי או ללא נודע, שהתאפיינה באגירת חפצים, מאמץ להאכיל את הילד כדי שיצבור במשקל וחיסכון בכסף. בהמשך נמצא כי דאגה הישרדותית זו עברה בחלק מהמקרים דור, ותועדה גם בקרב מתבגרים נבדקים מהדור השלישי. בתיאורי המתבגרים, דאגות הישרדותיות של הוריהם מהדור השני היו בעיקר מחשש מרעב ומהתפתחות מחלות. לפי החוקרות, למרות שילדות שהן דור שני לשואה חוו לרוב את החרדה מצד הוריהם כמעיקה, חלקן אימצו דפוס זה הלאה ביחסן לילדיהן.
בהמשך אספו החוקרות עדויות על חוסר תמיכה רגשית מצד הניצולים, לפי עדויות ילדים מהדור השני. היו נבדקים שטענו כי הוריהם היו חסרי יכולת לפתח קרבה, חום ותמיכה, כשהיו זקוקים לכך. הורים ניצולים נתפסו על ידי חלק מהילדים מהדור השני כלא זמינים, קרים ומרוחקים. ואולם, במחקר נמצא כי למרות שאנשי הדור השני תיארו את חוויות הריחוק מהוריהם כבעייתיות, חלקם העבירו דפוס זה ביחס לילדיהם. מבין 30 נשים מדור שני לשואה שהעידו כי הוריהן היו מרוחקים מהן, ב-20 מקרים גם הילדים המתבגרים תיארו חוויות דומות, וכך היה גם בקרב 14 מהילדים המתבגרים ל-30 אבות מהדור השני, שתיארו ריחוק דומה. לבסוף איתרו החוקרות נטייה בקרב נבדקים מהדור השני לרצות את ההורים ולשמח אותם, נטייה שעברה למתבגרים מהדור השלישי. לפי החוקרות, "הצורך של ילד לדאוג להוריו מהווה אמצעי עבורו לפתח קרבה עם ההורים".
החוקרות קובעות כי המחקר מוסיף לראיות על אודות מעבר בין דורי של טראומת השואה. ואולם, בעוד הנרטיבים של אנשי הדור השני מתארים מצוקות קשות, בקרב המתבגרים מהדור השלישי לא נצפו תגובות התנהגותיות קיצוניות. החוקרות טוענות כי לממצאים השלכות באשר לבריאות הנפש של אנשים מהדור השני והשלישי לשואה, וכי על אנשי מקצוע מטפלים להיות מודעים למנגנוני ההעברה הדורית כדי להציע התמודדות טובה יותר עם המצוקות. הממצאים התפרסמו בנובמבר 2011 בכתב העת Qualitative Health Research.
שרף מוסיפה כי "טראומת השואה כוללת התנסויות קשות וקיצוניות, ויש לציין כי הניצולים עשו כל שביכולתם, וחלקם גדול הצליחו לגדל ילדים ונכדים לתפארת, ואני מלאת הערכה כלפיהם".
סוגיית ההעברה הבין דורית של טראומה נתונה לוויכוח אקדמי. תיעוד רפואי ראשון להשפעות השואה על הדור השלישי הוצג בארה"ב עוד בשנות השמונים על ידי ד"ר פריהן אראל רוזנטל, שהיתה פסיכיאטרית ילדים מניו יורק, ובן זוגה ד"ר סטיוארט רוזנטל. השניים קראו לקהילת הפסיכיאטרים לגבש גישה פסיכו-היסטורית לטיפול בילדי הדור השלישי. עבודה במכללת רופין מצאה לפני חמש שנים כי הפרעות אכילה שפיתחו סטודנטיות, בנות דור שלישי לניצולי שואה, היו קשורות להפרעות האכילה של אמהותיהן מהדור שני, וקשורות לרמת החשיפה לשואה אצל הסבא והסבתא הניצולים. במאמר שפרסם ביוני 2008 צוות חוקרים ישראלים בראשות פרופ' אבי שגיא-שוורץ, מאוניברסיטת חיפה, נקבע כי השפעת השואה על הדור השלישי אינה קיימת. כחצי מיליון ניצולי שואה עלו ארצה מאז תום מלחמת העולם השנייה, וכיום מוערך כי חיים בארץ 200 אלף ניצולים.
הוספת תגובה
הצעות מיוחדות
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
