חוקרים אמריקאים זיהו מנגנון גנטי הגורם לכיווץ המוח בקרב הסובלים מדיכאון. המחקר תיאר את התפתחות הדיכאון כשינוי אנטומי שחל בקליפת המוח וזיהה לראשונה את הגנים המעורבים ביצירת השינוי.

ממצאי המחקר, שערכו חוקרי המחלקה לפסיכיאטריה באוניברסיטת ייל, חוקרים מאוניברסיטת מיסיסיפי, האקדמיה ההונגרית למדעים וחוקרים מדרום קוריאה, פורסמו השבוע בכתב העת Nature Medicine. הם נסמכים על ממצאים מהשנים האחרונות ולפיהם הפרעת דיכאון גורמת לכיווץ אזור בקדמת קליפת המוח, באונה הפרה-פרונטאלית המכונה dlPFC, שהצפיפות בו בקרב הסובלים מדיכאון היא נמוכה ביחס לאנשים בריאים. באזור זה תועדו תאים עצביים קטנים יותר ופחות צפופים בריכוזם בקרב נפגעי דיכאון.

החוקרים בחנו צילומי הדמיה, מחקרים שנערכו בבעלי חיים וכן ממצאי נתיחות שלאחר המוות אשר נערכו בגופותיהם של חולי דיכאון. הם איתרו סדרה של חמישה גנים המשפיעים על ההולכה העצבית באזור שבקליפת המוח וגורמים לשינויים בהולכה העצבית בין התאים בקרב הסובלים מדיכאון. עוד גילו החוקרים כי חמשת הגנים, המכונים בשמות SYN1 , RAB3A , CALM2 , RAB4B ו-TUBB4, מושפעים מחומר המכונה GATA1 ומיוצר במוחם של הסובלים מדיכאון.

במסגרת המחקר ערכו המדענים ניסוי בחולדות וגילו כי כאשר החומר המיוצר במוחם של נפגעי הדיכאון הופך לפעיל, נפגעים החיבורים בין התאים באזור קליפת המוח. החוקרים העריכו כי הסיבה לביטוי הגנטי המאפיין דיכאון, כפי שזוהה במחקר, קשורה בתנאי לחץ, והביעו תקווה כי התגלית תסלול את הדרך לפיתוח טיפולים תרופתיים חדשים נגד דיכאון.

פרופ' תלמה הנדלר, מנהלת המרכז לתפקודי המוח במרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי ומרצה בפקולטה לרפואה ובבית הספר לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, העריכה כי האזור במוח שזוהה במחקר כקשור לדיכאון אחראי על תפקודי ניהול המידע והזיכרון. לדבריה, תיאור הביטוי הגנטי בקרב חיות, כפי שהובא במחקר, מצביע על מסלול אפשרי להתפתחות דיכאון. "המחקר משליך גם על האפשרות לבחון טיפולים הגורמים לשינויים באזור המוחי שנצפה, כמו תרופות שמשפיעות על האזור או טיפולים אחרים המשפיעים על אזורים ייעודיים במוח", הוסיפה. פרופ' הנדלר הדגישה כי יש לבחון את הממצאים גם בקרב בעלי הפרעות נפשיות אחרות המצביעות על בעייתיות באזור קליפת המוח, כמו סכיזופרניה.

הפרעת דיכאון צפויה להפוך עד שנת 2020 לגורם התחלואה השני בשכיחותו בעולם המערבי. סקר הבריאות הלאומי שערך משרד הבריאות ב-2004 העלה כי 7.4 אחוזים מהגברים ו-12 אחוזים מהנשים בארץ צפויים ללקות בדיכאון, ושיעור התחלואה מדי שנה נאמד ב-4.3 אחוזים מקרב הגברים ושבעה אחוזים מהנשים באוכלוסייה.

תיאוריות הנחקרות כיום קושרות בין כמה גורמים אפשריים לבין דיכאון, בין היתר שינויים בתפקוד המוח (כפי שתואר במחקר הנוכחי) וכן שינויים בהולכה העצבית של המוח לצד גורמים גנטיים, פסיכולוגים וסביבתיים. בקהילה המדעית עדיין אין הסכמה גורפת שהשינויים המוחיים שזוהו כקשורים לדיכאון גורמים בהכרח למחלה או שאלה שינויים הנגרמים כתוצאה מדיכאון. לפי נייר עמדה שהפיץ המכון הלאומי לבריאות הנפש בארצות הברית (NIMH), טכנולוגיית הדמיה מוחית מסוג MRI הצביעה על שוני באזורים שונים במוח המעורבים בעיבוד רגשות, מחשבות, שינה, תיאבון והתנהגות, בין הסובלים מדיכאון לאנשים בריאים.