הישראלים עדיין ממעטים לתרום איברים ונוטים שלא לתרום איבר שהם חשים קשורים אליו – כך עולה ממחקר חדש בארץ, שבחן את המוטיבציה לתרום איברים בקרב 799 ישראלים בשאלון אנונימי, לרבות בקרב תורמי איברים ומושתלים, סטודנטים, תלמידי תיכון וחיילים.

מכלל הנבדקים, 74.7% לא חתמו על כרטיס תרומת איברים (אדי), אולם 60.8% העידו כי בכוונתם לעשות זאת. כמחצית מהנבדקים (54.3%) התנגדו לפיצוי כספי עבור תרומת איברים, הניתן כיום לתורמי איברים חיים על פי חוק ההשתלות ממאי 2008.

את המחקר ערכו ד"ר דניאל שפרלינג מהאוניברסיטה העברית ופרופסור גבריאל גורמן, לשעבר יושב ראש המרכז הלאומי להשתלות. פילוח נתוני מגלה כי נשים מוכנות לתרום איברים יותר מגברים, במיוחד לאחר המוות, ויהודים היו בעלי נטייה גבוהה יותר לתרום איברים לאחר המוות בהשוואה לערבים. עוד נמצא כי הגיל הממוצע של אלו המוכנים לתרום מאיבריהם עמד על 28, בעוד הגיל הממוצע של המסרבים לתרום היה 22.

בהשוואה לפי מקום המגורים, שיעורי ההסכמה הגבוהים ביותר לתרומת איברים תועדו בקרב תושבי אזור ירושלים (34.1%), ולאחריהם בקרב תושבי המרכז והשרון (27.4%). שיעורים נמוכים יותר נרשמו בקרב תושבי הצפון (23.2%) והדרום (15.4%).

בהמשך בחנו החוקרים את המוטיבציה לתרום איברים ביחס לכל איבר בנפרד. הנבדקים נתבקשו לדרג בסקלה מ-1 עד 10 את רצונם לתרום איבר מסוים מגופם, ובסקלה מ-1 עד 5 את המשמעות הסימבולית שהם מייחסים לאותו איבר. התוצאות העלו קשר מובהק בין מידת הריחוק של האיבר מתחושת העצמי לבין ההסכמה לתרומה. לגבי איברים שדורגו גבוה מבחינת המשמעות הסימבולית, הנטייה להסכים לתרומת איברים היתה נמוכה יותר.

כך למשל, דורג הלב גבוה מבחינה סימבולית (4.27 נקודות מתוך 5) ונמוך בנכונות לתרום אותו (6.48 נקודות מתוך 10). גם הנטייה להסכים לתרומת מוח היתה נמוכה (6.03 נקודות), אך הוא דורג גבוה במידת הקרבה שייחסו לו הנבדקים (4.48 נקודות). עוד נמצא כי מיעוט מבין הנבדקים נכון לתרום את מיתרי הקול ואיברי המין, בעוד אלה דורגו גבוה בכל הקשור למשמעותם הסימבולית. המחקר העלה כי יש נכונות גבוהה יחסית לתרום מח עצם (7.08 נקודות), שיער (7.28 נקודות) ודם (8.58 נקודות), ואילו דירוג חשיבותם הסימבולית נמוך (3.89, 3.93, 3.88 נקודות, בהתאמה).

עוד מצאו החוקרים כי נכונותם של ישראלים לתרום איברים יורדת, כצפוי, ככל שהחולה פחות קרוב אליהם: בעוד תרומת לב לחולה קרוב משפחה דורגה במקום גבוה במדד ההסכמה (8.74 נקודות מתוך 10), הנכונות לתרום לב ירדה כשמדובר היה בחבר (7.36 נקודות), חולה מאותה הקהילה (5.97 נקודות), חולה מאותה המדינה (5.29 נקודות) וחולה ממדינה אחרת (5.04 נקודות).

במסקנותיהם, שמתפרסמות בכתב העת Journal of Bioethical Inquiry, טוענים החוקרים כי הממצאים מעלים את הצורך לבחון עידוד תרומת איברים באמצעים שונים מאלה הנהוגים כיום. לדברי שפרלינג, מומחה לביואתיקה ולמדיניות בריאות, "יש לשים דגש גם על משמעותו הסימבולית של האיבר כדי לעודד תרומות, למשל להדגיש יותר כי האיבר ימשיך לחיות בגופו של החולה".

בשנים האחרונות הולכת וקטנה כמות האיברים הזמינים להשתלות, זאת בעיקר בשל התפתחויות טכנולוגיות המובילות לירידה במספר האנשים המתים מוות מוחי, מצב המאפשר תרומה מן המת.בישראל ההמתנה של חולים להשתלות נחשבת ממושכת וגם העלייה במספר החתומים על כרטיס אדי במגמת התמתנות. נכון לנובמבר 2012 ממתינים 1,088 ישראלים לאיברים: 749 לכליות (מתוכם 16 להשתלה משולבת של כליה ולבלב), 160 לכבד, 90 ללב, 89 לריאות. 7,521 ישראלים נוספים ממתינים להשתלת קרנית. הזמן הממוצע לקבלת איבר להשתלה עומד על 4.3 שנים לכליה, 2.2 שנים לכבד ושבעה חודשים לריאה או לב. לפי דו"ח המרכז הלאומי להשתלות, בשנת 2011 מתו 105 ישראלים שהיו ברשימת ההמתנה לקבלת איברים. מקרב משפחות של מתים במוות מוחי, שיעורי הסירוב לתרומת איברים עומדים כיום על 45% ועדיין גבוהים משמעותית בהשוואה למדינות העולם. לפי דו"ח המרכז הלאומי להשתלות, ב-2011 מתו 105 ישראלים שהיו ברשימת ההמתנה לקבלת איברים. מקרב משפחות של מתים במוות מוחי, שיעורי הסירוב לתרומת איברים עומדים כיום על 45%, ועדיין גבוהים משמעותית בהשוואה למדינות העולם, לרבות צרפת (32%), איטליה (31%), ארה"ב (22%), ספרד (16.8%), אירלנד (8.2%) והונגריה (4.3%). על כרטיס אדי חתומים כיום 700 אלף ישראלים, שהם 14% מהאוכלוסייה הבוגרת.