רופאיו של א', 55, חולה פרקינסון מפינלנד, הבחינו בדבר מוזר. א' אובחן כלוקה במחלה בגיל 46, והותאם לו טיפול בשלוש תרופות לאיזון הרעידות בגופו. הוא נאלץ לעזוב את עבודתו בחברת סקרים, וכעבור חמש שנים החל להציג דפוס התנהגותי מטריד שהתבטא בביצוע משימות מכניות החוזרות על עצמן, ובמקביל נפל להימורים. אך במרוצת השנים החל א' לפרסם ספרי שירה.

סריקות מוחיות שנערכו על ידי רופאי בית החולים האוניברסיטאי בעיר טורקו לא הצביעו על שינויים פתולוגיים מהשלב בו אובחנה המחלה לשלב שלאחר השינוי ההתנהגותי הדרמטי. ואולם, בהשראת המקרה, החליטו הרופאים לערוך סקר בקרב 290 חולי פרקינסון המטופלים בבית החולים, וחמישית מתוכם (19.3%) העידו על יצירתיות מוגברת מאז שאובחנו במחלה. שליש מתוך אלה ייחסו את היצירתיות לטיפול בתחליפי דופמין שקיבלו כדי לאזן את סימני המחלה.

החוקרים שדיווחו על הממצא בחודש מאי 2012 בכתב העת Case Reports in Neurology מסכמים כי נטייה אומנותית מוגברת מופיעה בקרב חולי פרקינסון המטופלים בתרופות, ולרוב מלווה גם בהפרעות שליטה בדחפים.

מאמר רפואי חדש מישראל, הסוקר 26 מחקרים ותיאורי מקרה בספרות הרפואית, מצביע על נטייתם הגבוהה של חולי פרקינסון ליצירתיות המתבטאת בציור, פיסול ושירה. על פי הממצאים, הטיפול התרופתי בדופמין, הניתן לחולי פרקינסון, מעורר אותם לחשיבה יצירתית מוגברת.

ראשיתו של המאמר בתצפית ממרפאתה של פרופ' רבקה אינזלברג, חוקרת בתחום הנוירולוגיה מאוניברסיטת תל אביב ורופאה במרכז למדעי המוח ע"ש יוסף סגול שבמרכז הרפואי שיבא. "חולי פרקינסון החלו בשנים האחרונות להביא אליי למרפאה עבודות אומנות שעשו, ציורים, פסלים, שירה, ועלתה ההשערה כי יש להם נטייה לאומנויות", מספרת אינזלברג.

מחלת הפרקינסון, ממנה סובלים כ-25 אלף ישראלים, נגרמת ממחסור בכימיקל דופמין במוח, ומתבטאת בהפרעות מוטוריות, לרבות נוקשות בשרירים ורעידות. המאמר אוסף מידע ממרכזים רפואיים במדינות המערב, ומעלה כי חולי פרקינסון המציגים נטייה אומנותית מטופלים בתרופות המגבירות את פעילות כימיקל הדופמין במוח, ונמצאה אף נטייה מוגברת לאומנות ככל שמינון הדופמין היה גבוה יותר.

בין התיאורים במאמר נכללים מספר חולים שהחלו לצייר לאחר שהחלו בטיפול בדופמין, אישה שהחלה לעסוק ברקמה, חולה שעסק למחייתו בכתיבת מחזות וטען כי הטיפול התרופתי שיפר את יכולתו להתבטא בכתיבה, וכן ארכיטקט, שלאחר תחילת הטיפול החל לצייר נשים בעירום, עד שעבר לטיפול במינון תרופתי נמוך יותר, ועבר לצייר אנשים לבושים.

כימיקל הדופמין, העומד במרכזה של התיאוריה אודות הגברת היצירתיות, הוא אחד המוליכים העצביים במוח, המעורב בין השאר בפעילות האזור האחראי לתחושת הנאה. ברבות השנים פותחו כדורים המכילים תחליף סינטטי לדופמין ותכשירים נוספים המפעילים את הקולטנים לדופמין במוח, המשמשים לטיפול בפרקינסון. אחת מפריצות הדרך בתחום היא פיתוחה של התרופה L-DOPA שנרקחה לראשונה ב-1911, המסוגלת לעבור את מחסום הדם-מוח ולהגביר את רמות הדופמין המוחיות. תרופה זו הפכה לאחד הטיפולים היותר יעילים בפרקינסון.

"ככל הנראה, חולים אלו מאמצים ‘חשיבה דיברגנטית', דהיינו חשיבה רחבה, מתפזרת ונפתחת, המאפיינת גם אנשים יצירתיים", אומרת אינזלברג. לנטייה האומנותית גם קשר לדפוס נוסף המאפיין חולי פרקינסון, על פי מחקרים מהעולם, המתבטא באספנות.

"ידוע שחולי פרקינסון מטופלים עשויים לפתח הפרעה של שליטה בדחפים, ונוטים לאסוף חפצים רבים שנראים לכאורה מיותרים, כמו פתקים, קופסאות פלסטיק, מכסים, פקקים וכפתורים, או להתחיל לעסוק בהימורים", מסבירה החוקרת. "ייתכן שהנטייה האומנותית היא למעשה ביטוי לאותו דחף בלתי נשלט שבא לידי ביטוי בציור או פיסול, למשל, המתבטא בעיסוק מוגבר בציור ביום ובלילה", מוסיפה אינזלברג. עם זאת, העדויות כוללות גם חולי פרקינסון הנוטים לאומנות שאינם מציגים דחף בלתי נשלט.

לקשר בין כימיקל הדופמין ליצירתיות גם ביטויים נוספים, שאינם בהכרח נוגעים לפרקינסון או לרפואה בכלל. לפי דיווחים, אומנים נוהגים ליטול סמים המעלים את רמות הדופמין במוח, מסוג אקסטזי או קנביס, לפני עלייה על במה. "לא ברור האם הסמים שנוטלים אומנים מגבירים את היצירתיות או רק הופכים את האומנים לשמחים יותר", מסייגת אינזלברג.

ממצאי המאמר עשויים לעודד חוקרים לפתח "גלולה להגברת היצירתיות", אך אינזלברג מסייגת ומבהירה כי "פיתוח שכזה אינו פשוט, מאחר שבקצה השני, פעילות דופמין מוגברת עלולה לגרום להתקף פסיכוטי". עוד מסבירה החוקרת כי "ייתכן שיש גורמים נוספים בקרב חולי פרקינסון שמעודדים יצירתיות זולת הדופמין, מאחר שלא כל חולה פרקינסון המטופל בדופמין הופך מיד ליצירתי". יש המייחסים כיום את מחלת הסכיזופרניה שפיתח האמן וינסנט ואן גוך להפרשת יתר של דופמין.

המנגנון המדויק בדופמין המעודד יצירתיות עדיין לא התגלה. אולם בעקבות מאמרה של אינזלברג, שהתקבל לאחרונה לפרסום בכתב העת Behavioral Neuroscience, היא החלה במחקר באוניברסיטת תל אביב לבחינת הקשר בין פרקינסון ליצירתיות ולבירור הקשר בין הנטייה היצירתית לבין התרופות השונות המשמשות לטיפול במחלה.

הקשר בין אמנות ופגיעות מוחיות

הספרות הרפואית מצביעה על קשר בין מחלות נוספות המערבות ניוון מוחי ליצירתיות מוגברת. כך, למשל, מחלת הדמנציה, המאופיינת בירידה בזיכרון המכונה פרונטו-טמפורל.

חוקרים אמריקאים מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת UCLA תיארו בשנת 1998 נטייה לאומנות חזותית בקרב חמישה חולים שפיתחו דמנציה מסוג פרונטו-טמפורל (FTD). סריקה מוחית הראתה כי אזורים במעטפת המוחית האחראים על חוש הראייה נותרו בריאים בקרב החולים היצירתיים, כשבמקביל אובחנו פגיעות באזורי המעטפת המוחית האחראים על שפה וכישורים חברתיים.

החוקרים מעריכים כי אובדן אזורים מוחיים מעורר נטייה חבויה לכישורים ויזואליים הבאים לידי ביטוי ביצירתיות מוגברת בקרב החולים. "במחלה זו, היצירתיות מיוחסת לנטייה אומנותית חבויה שהייתה מדוכאת לאורך השנים ופתאום משתחררת", מסבירה רבקה אינזלברג, חוקרת בתחום הנוירולוגיה באוניברסיטת תל אביב. לדבריה, הדבר שונה בקרב חולי פרקינסון, "אצלם ידוע כי החסר העיקרי במוח הוא בדופמין, והיצירתיות מתעוררת כתוצאה מטיפול תרופתי לתיקון הבעיה, מה שנותן בסיס כימי למושג היצירתיות".

גם שבץ מוחי עשוי לעורר נטיות אומנותיות חבויות. חוקרים משוויץ תארו בשנת 2007 את סיפורו של צייר ופסל משבדיה שסבל מדימום תוך מוחי בגיל 55, ופיתח פגיעה נרחבת בצדו השמאלי של המוח, שהתבטאה בהפרעת שפה מסוג אפזיה, שיתוק ביד ימין ואובדן חושים. כעבור מספר שבועות החל לצייר בידו השמאלית, למרות שהיה ימני מלידה, וזכה לשבחים ממבקרי אומנות, אשר הגדירו את ציוריו כשופעים רגישות ואומנותיות.

הקשר בין יצירתיות להפרעות נפש תועד עוד בעת העתיקה בכתביו של הפילוסוף היווני אריסטו שטען כי "אין גאון ללא שמץ של שיגעון". זיקה זו מתוארת ברפואה משני הכיוונים: אנשים יצירתיים נוטים להציג הפרעות נפשיות, ואילו אלו המתמודדים עם הפרעה נפשית לרוב מציגים נטייה יצירתית כלשהי.

חוקרים ממכון קרולינסקה בשבדיה שבחנו את הקשר, דיווחו בשנת 2011 על יצירתיות מוגברת בקרב אנשים המאובחנים עם סכיזופרניה והפרעה ביפולארית. מחקר שפורסם באוגוסט השנה בכתב העת Journal of Psychiatric Research והתבסס על נתונים אודות יותר ממיליון נבדקים משבדיה, מצא זיקה גוברת בין נטיות אומנותיות לבין הפרעות נפשיות ואוטיזם במשפחה.

נמצא כי בקרב האנשים בעלי מקצוע יצירתי, שיעור הצאצאים להורה שאובחן בסכיזופרניה גדול ב-51% משיעורם בשאר חלקי האוכלוסיה. כמו כן, יש לאנשים יצירתיים סיכוי גבוה לאח או אחות הסובלים מאוטיזם (39% יותר מבשאר האוכלוסיה), וסיכון גבוה ב-21% מהרגיל להביא לעולם צאצא הסובל מהפרעת קשב וריכוז.