חוקרים ישראלים מדווחים על כשלים במחקרים הנערכים בעכברים לפיתוח תרופות פסיכיאטריות. במאמר המתפרסם השבוע בכתב העת Nature Methods טוענים החוקרים כי המחקרים המבוצעים בעכברים, שעליהם מתבסס הליך הפיתוח של תרופות פסיכיאטריות, אינם נעשים לרוב בבעל החיים הנכון ומבוססים על תצפיות בזמן הלא נכון ועל מדידה במשכי זמן שגויים.

במאמרם מתמקדים החוקרים בניסויים לבדיקת תרופות חדשות לטיפול בחרדה כרונית, וטוענים כי ייתכן שכשלים קיימים גם בפיתוח תרופות נוספות המשפיעות על מערכת העצבים המרכזית במוח. הממצאים מצביעים לכאורה על בעיות גם במחקרים שנעשו בעבר לצורך פיתוח תרופות פסיכיאטריות. עם זאת, כיוון שתרופות אלו עברו בהצלחה שלבי ניסויים בבני אדם לפני אישורן, נמנעים החוקרים מלהתייחס אליהן במחקרם.

מסלול הפיתוח של תרופות חדשות דורש כיום מחקרים בעכברים בשלב ההתחלתי, לפני מחקרים בבני אדם. ואולם בשנים האחרונות מתקשים בקהילת המדע והרפואה לפתח תרופות פסיכיאטריות חדשות, ולרוב פיתוחן נתקע כשהן כושלות במעבר ממחקרים בעכברים למחקרים בנבדקים אנושיים. כך שוק התרופות הפסיכיאטריות, המגלגל מיליארדי דולרים בשנה ונחשב לאטרקטיבי עבור חברות התרופות, נקלע למשבר פיתוח.

במחקר שנערך במסגרת עבודת הדוקטורט באוניברסיטת תל אביב של ד"ר אהוד פוניו, כיום חוקר במכון ויצמן, התקיימו תצפיות בקרב עכברים לבנים מבויתים, שהם המודל הנפוץ לחקר החרדה במחקרים לפיתוח תרופות פסיכיאטריות חדשות. תצפיות אלה הושוו לתצפיות בעכברים שהם צאצאי דור ראשון לעכברי בר. המחקר נערך בהנחיית פרופ' אילן גולני, חוקר בגן הזואולוגי ובבית ספר "סגול" למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב, ופרופ' יואב בנימיני מהמחלקה לסטטיסטיקה ומבית ספר "סגול" וחתן פרס ישראל לחקר הכלכלה והסטטיסטיקה.

החוקרים האריכו את משך התצפיות בעכברים מ-10-5 דקות (אורך התצפית המקובל כיום במחקרים לפיתוח תרופות) ל-45 שעות, והן נעשו באמצעות תיעוד ומדידה ממוחשבים. בתצפיות חובר כלוב הבית של העכבר לזירה פתוחה, באופן שאפשר לעכבר להיכנס ולצאת מביתו בחופשיות, והתנהגותו נמדדה ברציפות.

ממצאי התצפיות, שהתפרסמו באוקטובר בכתב העת PLoS ONE, הראו כי לאורך זמן, התנהגותם של העכברים המבויתים מתהפכת. כך, בעוד בשעות הראשונות הם מציגים התנהגות חרדה בזירה הפתוחה, כעבור כמה שעות הופכת התנהגותם לשקטה ורגועה והם אף רובצים במרכז הזירה ללא כל חשש.

לעומתם, עכברי הבר מציגים מדדים נמוכים של חרדה בארבע השעות הראשונות ובהמשך מפתחים התנהגות חרדתית הנמשכת עד לסופו של הניסוי. לדברי גולני, "התנהגות זו יכולה לשמש מודל לחרדה כרונית".

החוקרים מציעים למדענים המפתחים תרופות פסיכיאטריות לעבור לעכברים שבויתו רק לאחרונה והתנהגותם דומה לזו של עכברי בר, בניגוד לזני עכברי המעבדה שעברו ביות לפני עשרות שנים. כמו כן הם מציעים לבצע את מדידת התנהגות העכברים רק כעבור כמה שעות מהכניסה לזירה המחקרית, לאחר שלב ההתרגלות לסביבה החדשה.

"במחקרים המבוצעים בעכברים לפיתוח תרופות נדרש מודל שיציג עכבר חרד לאורך זמן, ואילו עכבר המעבדה המבוית הקלאסי הופך בהדרגה לשלו ואינו מתאים למחקרים הללו", מסביר גולני. "לעומתו, עכבר הבר, אם יתפוס שלווה בסביבתו הטבעית, ייטרף מיד, ולכן ברירת המחדל שלו היא התנהגות חרדתית שמתבטאת בהימנעות משטח פתוח, הליכה צמודה לקירות וקפיאות ארוכות".

במאמר סוקרים החוקרים סיבות נוספות שהועלו עד כה בספרות הרפואית כדי להסביר את המשבר בענף הפיתוח של תרופות פסיכיאטריות חדשות, לרבות הקושי לדמות סימנים אנושיים בבעלי חיים, הקושי להשיג מודל גנטי תקף למחלה פסיכיאטרית, וקשיים בקשר בין מפתחי התרופות לרופאים המבצעים את המחקרים בשטח. סיבה נוספת היא התעלמות החוקרים מגורמים העשויים להסביר הבדלים בין המחקרים הטרום קליניים למחקרים באדם, כמו תופעות הלוואי של התרופות הנחקרות.

במאמר המתפרסם השבוע מדווח צוות החוקרים על כוונתו להקים מאגר מידע, שיאגד מחקרים המבוצעים כיום ברחבי העולם בעכברים ויאפשר לחוקר המקבל תוצאה מבטיחה במעבדתו לברר בבדיקה סטטיסטית אם התוצאה ניתנת לחזרה בתנאים אחרים. "אחת הסיבות לכישלונות בפיתוח תרופות פסיכיאטריות חדשות קשורה בקושי של חוקרים לחזור ולקבל תוצאות של מחקר בעכברים במעבדה נוספת. מאגר המידע יוכל לסייע במשימה זו, באמצעות כלי סטטיסטי שיאפשר בחינה מיידית של התוצאה ללא חזרה של ממש על הניסוי במעבדות נוספות, וכך ייחסכו זמן וכסף", אומר בנימיני. הפרויקט זכה למענקים מהאיחוד האירופי והאקדמיה הישראלית למדעים.