בג"ץ: זכותו של תורם זרע שהתחרט גוברת על זכות אשה שרכשה את זרעו

את העתירה הגישה אשה שהרתה מתרומת זרע, ורכשה ארבע מנות נוספות מאותו תורם כדי ללדת אחים לבתה. המדינה ובית המשפט נעמדו לצד התורם

זכותו של תורם זרע להתחרט לאחר התרומה גוברת על זכותה של אישה שרכשה את זרעו על מנת להביא לעולם אחים ביולוגים להשתמש בו. כך קבע אתמול (שלישי) הרכב שופטי בג"ץ..

את העתירה התקדימית הגישה אשה שילדה בת כתוצאה מתרומת זרע, ורכשה עוד ארבע מנות זרע מאותו תורם כדי ללדת ילדים נוספים שיהיו אחים ביולוגים מלאים לבתה. 

אלא לפני שעברה הפריה נוספת מזרעו של התורם, הוא הודיע לבנק הזרע שהוא מתחרט ודורש להשמיד את המנות שנותרו. זאת, בין השאר, לאחר שחזר בינתיים בתשובה והפך לאב. המדינה התייצבה לצדו של התורם שהתחרט, וטענה כי "זכותו של התורם לכך שלא יהיה הורה לילד בעל כורחו עולה על שאיפתה של התורמת לילדים שיהיו אחים ביולוגים מלאים".

בנק הזרע, אסף הרופאמוטי מילרוד

האשה עתרה נגד משרד הבריאות באמצעות עו"ד גלי נגדאי בדרישה למנוע את השמדת מנות הזרע ולאפשר לה לעשות שימוש במנות שעבורן כבר שילמה, וטענה כי ההחלטה להשמיד את הזרע גוזרת עליה למעשה לוותר על רצונה למשפחה אותה תיכננה, פוגעת בזכותה של בתה לאחים ביולוגים וכי זוהי הפרת חוזה שנחתם עמה. 

השופטים אליקים רובינשטיין, דפנה ברק-ארז ויצחק עמית דחו את העתירה, קיבלו את עמדת התורם והתנגדותו העזה להיות לאב באופן כפוי, ואף לא פסקו כל פיצוי לתובעת. "עסקינן בסוגיה מן הסוג שלא שיערוה אבותינו, שלא היתה אפשרית לפני עשורים אחדים, ושההתפתחויות ברפואה ובטכנולוגיה יצרוה", קובע בפתח הדברים השופט רובינשטיין שגם מציין את "אהדתם האנושית" של השופטים לעותרת ולבקשתה כי ילדיה מתרומת זרע ישאו מטען גנטי זהה, אך מבהיר מיד כי "באנו לכלל מסקנה, כי יש ליתן בכורה לעמדתו של התורם ולאוטונומיה האישית שלו". עוד קובע רובינשטיין כי "בכל ההבנה לטענות העותרת בתחום המשפט הפרטי, בדיני החוזים ואף בתחום המשפט המינהלי באינטרס ההסתמכות – אלה אינם מגיעים ערכית לדומיננטיות של היבט האוטונומיה האישית בנסיבות המקרה". 

רובינשטיין מוסיף בפסק דינו כי לא רק שינוי אורחות חייו של התורם הוא שמטה את הכף: "התורם גיבש את עמדתו... כחוזר בתשובה, ודומה כי יש גם פן דתי לעמדתו. אך גם ללא פן זה, ניתן להבין עמדתו של אדם שהגיע לאחר מחשבה למסקנה – שלא עלתה בדעתו בעבר בשעה שהחליט משיקולים כאלה ואחרים לתרום זרע – כי אינו רוצה עוד שבעולם יהיו ילדים מזרעו שלא בחר בהם ובאמם, שאין לו קשר עמם ושלא יגדל אותם; זאת – אף אם אין הוא חב כלפיהם על פי המשפט הנוהג כיום".

בפסק הדין מבחין השופט רובינשטיין בין "ליבה" של הזכות להורות שהיא היכולת המעשית להביא ילדים לעולם ובה אין המדינה רשאית לפגוע אלא בשל עניינים כבדי משקל, לבין ה"מעטפת" של הזכות להורות – זכותה לצאצא בעל מטען גנטי מסוים. ""העותרת אינה נאבקת כאן על זכותה הגרעינית להורות, שאין איש פוגע בה כשלעצמה, אלא מבקשת הגנה על בחירתה ורצונה להורות מאדם מסוים", הוא קובע בפסק הדין. ופגיעה בזכות זו היא, לכל היותר, "פגיעה בפריפריה המוגנת על ידי זכותה לאוטונומיה... שאלה גדולה היא, ולדעתי ככלל לא תהא התשובה עליה חיובית, האם נפגעה הזכות לאוטונומיה על- ידי מיקודה בזרעו של פלוני התורם דווקא, מכל מקום כשהמדובר בתורם אנונימי". השופט רובינשטיין משווה בין מצבה של האישה לבין מצבה של אישה נשואה ואם לילד המסתמכת על כך שתביא לעולם ילדים נוספים מבעלה, אך הבעל מחליט לנתק את קשר הנישואים. "יתכן שהאינטרס הנפגע במקרה של אשה נשואה כמתואר אף חזק יותר בהשוואה לענייננו, שכן הסתמכותה אולי רבה יותר נוכח יחסי הקרבה שבינה ובין בעלה", קובע רובינשטיין.

באשר לזכותו של התורם שלא להיות אב, קובע בית המשפט כי הפגיעה באוטונומיה חלשה יחסית לאב רגיל, שכן הקשר בינו לבין התינוק שיוולד הוא גנטי בעיקרו ולא אב במשמעותו המשפטית והחברתית, וכי אם לא יברר סביר שכלל לא ידע כי הפך לאב. עם זאת, מצטט פסק הדין ממכתבו של התורם שכתב כי "המעשה אינו מתאים היום להשקפת עולמי... אינני מעוניין שיוולד לי ילד ללא שאוכל לתת לו אהבה וללא שאני אוהב את אמו", וקובע כי "הפגיעה באדם כתוצאה מתחושתו ... כי ילד יוצא חלציו "מהלך בעולם" והוא אינו יכול או רוצה...להקדיש לו אהבה ותשומת לב – היא בלתי נמנעת, ונוגעת למצפונו המוסרי הסובייקטיבי. לא יועילו לאותו אדם כל ההבחנות המשפטיות וההלכתיות". עוד קובע פסק הדין כי חזרתו בתשובה של התורם מעצימה את הפגיעה באוטונומיה שלו. 

רובינשטיין מתייחס גם לשאלה הכללית של זכותו של כל תורם להתחרט לאחר התרומה וקורא להתערבות המחוקק בעניין, בראש ובראשונה בתיקון טופסי ההסכמה וחוזר המנכ"ל שלא מתייחסים כיום לסוגיית החרטה. גם השופטת דפנה ברק ארז מתייחסת לעניין זה וקובעת כי "אין ספק, שאחד הלקחים החשובים שיש להפיק ממקרה זה הוא הכנתם של טפסים מתאימים לחתימתם של תורמי זרע ושל נשים המבקשות להרות מתרומת זרע, שיהיו מלווים גם בדפי הסבר מפורטים ובהירים".

לדבריה, "המצב שנגלה לעינינו בכל הנוגע להסדרתן של תרומת זרע רחוק מלהשביע
רצון. עניין כה מהותי, בעל השלכות על מימושה של הזכות להורות, כמו גם על דיני
המשפחה בכלל, נעדר הסדרה חקיקתית נאותה. הפעלתו של בנק זרע מוסדרת הסדרה
רופפת בלבד בחקיקה, ואף זאת רק במתכונת של חקיקת משנה – תקנות בנק הזרע".

עם זאת, פסק הדין אינו מתחמק מהשאלה העקרונית בדבר התנאים בהם יכול תורם זרע להתחרט. רובינשטיין קובע כי למרות שהשלב בו מתקבלת ההחלטה להתחרט הוא קריטי, זכות החרטה קיימת למעט במקרים יוצאי דופן בהם עשויים להיות "טעמים כבדי משקל שלא לאפשר לתורם לחזור בו, כגון במצב שנוצר בעניין נחמני (ביציות מופרות שהיו האפשרות היחידה של בת הזוג להרות – ר.ל.ג), וכל שכן אם נקלט הריון. אך שלא בנסיבות אלה, לזכותו לחזור בו ולפגיעה בזכות זו משקל ממשי ומכריע את הכף". 

בסיום דבריו קורא רובינשטיין לתורמי הזרע "לדעת כי על הסכמתם מדעת לתת זרע לזולת, מסתמכים בני אדם אחרים המבקשים לתכנן את חייהם ולהביא צאצאים לעולם. אין זו איפוא החלטה הניתנת לביטול במחי יד, והביטול אף אינו מובטח בכל מקרה, והדבר תלוי בשלב בו מצוי ההליך".

השופטת דפנה ברק ארז מוסיפה כי עצם העובדה שלא שיקולים כלכליים מנחים את התורם בבקשתו להתחרט, שכן אין לו כל חובות כספיות כלפי הילדים שיוולדו מזרעו, מדגישה כי החרטה נובעת משיקולים של רגש, כאב וזהות. "מבחינה זו קל להשתכנע כי הפגיעה בתורם היא גדולה", קובעת ברק ארז, ומוסיפה כי העובדה שהוא כבר אב לילדה ביולוגית אחת שאינו מכיר (ילדתה של האישה מזרעו) רק מעצימה את הפגיעה הפוטנציאלית בו.

בנוסף היא קובעת כי לא דין "עסקה" לתרומת זרע כדין עסקה רגילה: "באותם מקרים שבהם תורם הזרע חש עצב וחרטה על כך שהיה נכון להשתתף בתהליך זה, האם ראוי שתנהג בו החברה באותה קשיחות משפטית שראוי לה סוחר שהתחרט על עסקה בטובין? אני סבורה שלא. מידת האנושיות מחייבת זאת", קובעת ברק ארז.

שיקול נוסף שמזכירה ברק ארז הוא "שיקולי מדיניות רחבים יותר שעניינם הרתעת
יתר של תורמי זרע פוטנציאליים בעתיד", וזאת במקרה בו ייקבע כי תורם כלל אינו יוכל להתחרט לאחר התרומה. עם זאת, היא מבהירה כי שיקולים אלה לא נשקלו בדחיית העתירה.

בסיום דבריה פונה בעקיפין ברק ארז ללבו של התורם שהתחרט, ואומר כי "אף כי סירובו של תורם הזרע לשימוש בזרעו להפריה נוספת נובעת מטעמים רגשיים שניתן לכבד, ייתכן שמאבקה של העותרת וכאבה יובילו אותו למחשבה נוספת לאחר שתם ההליך המשפטי. הוא אינו חייב לעשות כן על-פי שורת הדין. הוא יכול גם יכול לשקול את הדברים לפנים משורת הדין".

תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 22
    פס"ד בג"צ על תורם זרע שחזר בו

    פסיקה תמוהה. תרם זרע כבוגר צלול ומבין מעשיו והמשמעויות של מעשיו ומרצונו החופשי ובנוסף לכל זאת תמורת תשלום. מדוע דווקא לפסוק לטובתו. הגבר ומדוע לא פסק בג"צ לטובת האשה. תוקף חוזה מחייב במדינת ישראל נחלש אנושות בעקבות הפסיקה הזו. מריח כאן ריח רע של הטיה לטובת חוזר בתשובה. מעניין מה היתה הפסיקה לו התורם היה חילוני שלא חזר בתשובה. תמוהה גם הצעתה של השופטת ארז ברק לאחר שפסקה לטובת החוזר האולטימטיבי (חוזר בתשובה וחוזר וממחוייבותו ) , שלפנים משורת הדין יסיג את התנגדותו.

  2. 21
    זו תקלה טכנית או צנזורה? - ניסיון שלישי:

    מנות הזרע שקנתה האישה הן קניינה. העובדה שהן מאוחסנות במקרר או במיכל של בנק הזרע אינה משנה את בעלותה על מנות אלו. היעלה על דעת בג"ץ לשלוח ידו בתכשיטים המוחזקים בכספת בבנק? למשל, אם נותן התכשיטים התחרט ודורש אותם בחזרה מהגברת עם הכספת?
    נדמה לי שהיה מקרה די דומה, של זרע של חייל שנפטר, אשר הוריו רצו לעשות בו שימוש להפריית אישה שתלד את ילדו. בית החולים והמדינה סירבו לתת להורים את הזרע, הנושא הגיע לבית המשפט, ונדמה לי שבפרשה זו נקבע שהזרע שייך להורים. הפואנטה היא, שבנק הזרע המאחסן את מבחנת הזרע הוא רק בנק, לא בעלים.
    נקודה נוספת: אילו אותה אישה שקנתה את מנות הזרע לא הייתה קונה אותן - סביר שכבר היה נעשה בהן שימוש, וסביר שעוד כמה מילדיו הביולוגיים של אותו תורם זרע שהתחרט כבר היו נולדים לנשים שונות ומתרוצצים להם בשובבות ברחבי הארץ. עצם העובדה שהאישה המסוימת הזו קנתה את מנות הזרע רק השהתה את השימוש בהן. וזכות הקניין של אישה זו על המנות האלה בשלב הזה נראית לי גדולה יותר מזכותו של התורם, ש בזמנו וויתר עליהן ללא סייג.
    אני מבינה היטב גם את מצוקתו של הגבר במקרה זה. אבל לא הצלחתי להבין למה בג"ץ העדיף חד-צדדית את 'הצדק' של התורם שהתחרט, על פני 'הצדק' של האישה, והוציא אותה בידיים ריקות, בתחושה בלתי נמנעת שנעשה לה עוול גדול. אגב, בית המשפט גם מנע 'צדק' או לפחות צמצם משמעותית את זכותה של בִּתה של האישה לאחים ביולוגיים.
    מעניין אם יש פסקי דין דומים שניתנו בארצות אחרות, ושניתן להיתלות בהם ולהבין את הלך המחשבה ואת "הערכים" המנחים את השופטים בבואם לדון בסוגיות מסובכות שכאלה.

    ועוד: כל הרעיון של תרומת זרע מבוסס על התפיסה שמדובר בתרומה של "חומר ביולוגי". התורם אינו מצופה לתמיכה כלכלית, לקשר עם הילד שייוולד או לזיקה הורית כלשהי. לכאורה, התורם שהתחרט כשל כאן בהבנת 'כללי המשחק', והוא פיתח זיקה הורית משוללת יסוד ערכי חברתי וחוקי לזרעו שטרם 'הבשיל' לכלל יצור אנושי. לכאורה, לאחר שבג"ץ קיבל את התפיסה שלו ונתן לה תוקף חוקי - בג"ץ קבע למעשה שיש זיקה בין תורם הזרע לבין הילד שנולד לאישה אקראית. מעניין אם על בסיס עיקרון זה נהיה עדים לתביעות של ילדים 'שְתוּקים' אשר ידרשו לחשוף את פרטי אבותיהם הביולוגיים, להכיר את אחיהם החצי-ביולוגיים, לתבוע כספי מזונות, לדרוש להצטרף לארוחות חג משפחתיות וכו'.
    כלומר, העיקרון שקבע כאן בג"ץ הוא דו כיווני. לכאורה. כי כבר ראינו שבג"ץ יכול להתפלפל ולכופף או ליישר בננות כרצונו.

    1. מחשבות נכונות. אצל בייניש זה לא היה קורה.
  3. 20
    לא מבין!!! היא קנתה ממנו, עכשיו זה שלה!

    היא יכולה לעשות עם זה מה שהיא רוצה!

  4. 19
    בג"ץ הכריע - הגבר הוא יצור אינפנטילי ומפגר שאינו אחראי למעשיו ולהשלכותיהם ויכול לבטל כל הסכם שחתם עליו לכשיתחשק לו.
  5. 18
    בית המשפט החליט נכון, אך כדאי לעגן את ההיפך בחוק: שידע כל תורם זרע שתרומתו בלתי חוזרת
  6. 17
    במה מתבטאת אבהותו? האם יכיר כלל את ילדיו? ילווה את גידולם לאורך שנים? ידאג לחינוכם? ישלם מזונות? התשובה לא / יתכן גם שתרם זרע זה לפני זמן רב וקיבל כבר את שכר/תמורה על "תרומתו".
  7. 16
    פסיקה ראויה של בגצ. אין דין תרומת זרע כדין עסקה. חיי אדם אינם ניתנים למסחור.

    דיני חוזים אינם קבילים במקרה זה מכייון שאין מדובר בחוזה לכל דבר כי עם בתרומה הנוגעת לעצם החיים והזכות להחיים, הורות ומשפחה.
    לאם העותרת- אל תיהיה קטנונית. כבדי בבקשה את האדם שנתן לך את המתנה היפה מכל- את ביתך. הוא אינו סחורה ואינו עבד. יש לו זכויות אף יותר ממך, מאחר והוא נתן תרומה שהובילה ליצירת היקר מכל- יצירת חיים של ביתך.

  8. 15
    הדת מחרפנת. מה חדש?
  9. 14
    מזונות לבת שנולדת

    תרומת זרע היא עסקת חבילה הכוללת ויתור על זכויות האב, כמו גם על חובתיו. אם הבחור חזר בו מהסכמה זו, מן הראוי שתושב לו גם האחריות לבתו שנולדה ובפרט, על תשלום מזונות עבורה

    1. התורם לא ביטל פעולת ההפרייה אלא רוצה למנוע שימוש עתידי

      ולפי זה לדעתי זו זכותו .( לצורך העניין ניתן לטעון שתרם 4 מנות על מנת להבטיח הצלחה אחת) . עם זאת כפי שכתבתי , לו האם תצליח לשים ידה על המנות (שהן שלה) , היא תוכל להתעבר באמצעותן . ואם יגלו שבכך היא עברה על פסיקת בית המשפט היא תובא לדין . אני מנחש שהיא לכלא לא תלך.

  10. 13
    לבי עם האם

    מורידה את הכובע על המאבק הנחוש.

  11. 12
    כהורה ההחלטה מזעזעת אותי. תורם זרע הוא לא אב. הוא עשה עסקה ונעלם וכפי שאין לו חובות, גם אין לו זכויות. זה פתח מסוכן לחיוב נשים לעבור הפלה כשאין הסכמת בן הזוג להמשך ההריון.

    זו גם החלטה איומה מפני שהילדה שכבר נולדה מתרומת הזרע תאלץ לחיות כל חייה בתחושה שמישהו ניסה למחוק את קיומה.

    השופטים נותנים משקל גדול ולא סביר לעניין הגנטי על חשבון המרכיב הרגשי. כפי שלי אין כל זכות להחליט החלטות לגבי ילדיהם של אחי ואחיותי, על אף שאנו חולקים מטען גנטי משותף, כך גם במקרה זה, המרכיב הגנטי לא אמור להיות חלק מהתמונה.

    זה לא טוב ששופטים נאלצים להכריע בנושאים שאין הם מבינים בהם.

    1. תחסוך מאיתנו את הצדקנות ההורית שלך, זכותו של האיש לחזור בו מהחלטתו כעת כשהוא במקום אחר בחיים.
    2. זה לא פתח לכלום - אין שום קשר להפלה כפויה, פשוט אין מצב

      ודווקא האשה היא זו שנתנה משקל יתר לגנטיות ברצותה ילדים מאותו אב

  12. 11
    עכשיו ( אם יש מימון ) תבוא האישה ותתבע נזיקין על הפרת החוזה מצד התורם !

    הרי לצורך העניין המנות היו שייכות לאישה ! זה שהן מוחזקות באתר אחר זה לא מפחית מזכותה הקנינית .
    כלומר היא יכולה "לגנוב" את המנות טרם השמדתן ולהעבירן לבנק אחר , ועשות בו שימוש . אם יתברר בסופו של דבר שבכך ביזתה את בית המשפט , אז היא תובא לדין . ואז מה? יושיבוה בבית האסורים?

  13. 10
    הפסיקה מובנת מאליה. במצב טבעי אשה לא יכולה להרות מגבר בניגוד לרצונו. מה שמאפשר זאת זו התערבות טכנולוגית (שימור זרע בהקפאה).

    במקרה זה מדובר בגבר שהסכים בשעתו להפרות את האשה ואם היה שומר את זרעו באשכיו ולא בבנק, הייתה המבקשת נדרשת לפנות אליו בכל פעם שהייתה רוצה להרות ממנו. העיתון לא מספר מה היה מוסכם בחוזה ביניהם, ובכל זאת, מן הראוי שהמחוקק יתן דעתו על מקרה זה, כך שלא יישנה, כלומר ייקבע סייגים להתקשרות בין תורם לנתרמת.

  14. 9
    69 עמודים בפסק דין עוולתי לעותרת.
  15. 8
    למה לא הושת עליו לשלם פיצוי כספי בגין הפרת חוזה?
  16. 7
    הזרע כבר לא ברשותו.זה שייך לאשה.זה דומה למצב בו אשה בהריון-נדרשת ע"י בן זוגה להפסיק את ההריון מסיבותיו שלו.אבל ההריון כבר לא ברשותו-תאי הזרע הללו כבר ברשות האשה.בין אם בתוך גופה-ובין אם מחוץ לגופה. אין לו בכלל סיי בעניין הזה.

    למרות שמבחינתו ניתן להבינו.

    1. ברשותה? הם לא בתוכה.

      יש לו סיי ועוד איך, היא לא יכולה לכפות עליו אבהות.
      יש מספיק זרעים בבנק הזרע.

    2. מה אתה אומר? באמת?
    3. אמרת יפה.
    4. רעות-היא לא כופה עליו אבהות.כאן השגיאה.הוא לא אבא.מי שמגדלים את הילד הם ההורים.בלי קשר למקור החיבור ביניהם,אם הוא גנטי/ביולוגי,או משפחתי ע"י אימוץ או קבלת ת. זרע כחוק. בית המשפט קבע כאן שלתורם הזרע-יש זכויות אבהות במקרה זה !! וזה גם פתח לאשה לתבוע מזונות על הבסיס הזה ממש. זה פסק דין מהפכני-לדעתי,והוא פתח לשינויים רציניים בכל נושא תרומות הזרע.
  17. 6
    חוצפה שכזאת. היא צריכה להשתמש בזרע בכל זאת אם תהיה איזו דרך ולשאת בעונש, קנס או מה שלא יהיה. ברור שהצד הנפגע כאן זו היא ולא הבחור
  18. 5
    עקבתי אחרי הסיפור הזה...בית המשפט החליט נכון.
  19. 4
    מחליטה עם החלטת בג"ץ - אבל לבקש להשמיד את הזרע זה לא זרע לבטלה?

    נראה לי שזה ממש לא קשור לחזרה בתשובה או ליהדות.
    לבקש להשמיד את הזרע, הרבה פחות יהודי מלהשתמש בו להרחבת משפחה יהודית.

    1. כנראה שעל המאזניים

      עובדת היותו איש משפחה עכשיו וחוסר רצונו שייעשה שימוש בזרעו מעתה ואילך, כבדה יותר מסוגיית השמדת הזרע, שניתן בעבר, בימים אחרים.

  20. 3
    שאנשים ילמדו לכבד הסכם-חוזה ולחשוב לפני חתימה בעל-פה או בכתב

    בית המשפט מתייחס לרשות החרטה,אפשרית או אסורה, אך אין הדבר משנה את העובדה שרשות החרטה מפרה את אחד הכללים הבסיסיים של האנושות - ההסכם או החוזה,בעל-פה או בכתב. זהבה גלאון ואורית זוארץ בנו תיאוריה שלימה,האומרת שאשה שמעניקה שירותי-מין בהסכמתה,אין הסכמתה תקיפה,משום שאין זה טבעי שאשה תסכים ליחסי-מין תמורת תשלום ומשום שהיא התחרטה שניה לאחר המעשה. בנימין נתניהו, כשר אוצר, הפר את החוזה-הסכם עם העובדים של יציאה לגימלאות בגיל 65 לגברים ו-60 לנשים,בציניות נוראה של "אני יודע שפגעתי בקדושת ההסכמים בין בני-אדם אבל בני-אדם ימשיכו לחתום על הסכמים מתוך הרגל של טבעם ואני הרווחתי מההפרה".

    זהבה גלאון ואורית זוארץ פגעו בזכות אדם בסיסית של גבר לקיים יחסים מיניים,שהם צורך כמזון ומים, בכבוד האדם של הגבר והאשה שרשאית להחשב עצמאית בהחלטתה - וזאת מלבד עניין ההסכמה שאינה מותירה רשות לחרטה לאחר מעשה. ואכן הן אינן ראויות עוד לשרת שירות ציבורי. בנימין נתניהו הסתפק בהפרת הסכם-חוזה ואפשר רק לצפות שלא יחזור על כך. גבר שמתחרט על תרומת זרע, אם הסכים קודם לשימוש בעתיד, אינו רשאי להתחרט. אמנם אפשר לפתוח חוזים - בהסכמת שני הצדדים; לא הסכמת נציג.

    1. יש זכויות שלא ניתן לוותר עליהן בחוזה

      זה יסוד במשפט הישראלי ובכל מדינות העולם.

    2. יש חוזים שהחתימה עליהם אינה מוסרית ולכן אין לחייב עמידה בחוזה שהוא פסול מעיקרו

      חוזה המחייב אשה למסור את פרי בטנה לזרים הוא חוזה פסול מוסרית, כן, כוונתי לפונדקאות. נכון שרוב הנשים מתייחסות להסכמתן לפונדקאות כאל עיסקה מסחרית לכל דבר, הרי הן לא באמת התקשרו לעובר שברחמן כי הביצית היתה של זרה, ממש כפי שהזונה לא באמת נהנית מהאינטימיות עם זר שמשלם לה עבור השימוש בגופה. כדאי לדעת שמדינות רבות אינן מכירות בחוזי פונדקאות והיה ואשה תסרב למסור את התינוק שילדה בהזמנה ללקוח היא עשויה לזכות במשפט. גם גבר שבשלב מסוים בחייו לא ראה שום פסול בתרומת זרעו רשאי להתחרט כעבור שנים, ואם טרם נעשה שימוש בזרע להפריית ביציות או לעיבור של רוכשת הזרע אין שום פגם מוסרי בביטול העיסקה. להיפך. מכירת זרע, מכירת ביציות, מכירת כליה של אדם חי, כל אלו עיסקאות לא מוסריות ומוטב שלא יתבצעו.

  21. 2
    כרגיל איפה ואיפה בין גברים לנשים! לגבר יש זכות על הזרע שלו ואי רצונות להיות הורה ולאישה אין אפשרות להפסקת היריון , אין לה זכות על הגוף שלה !

    האישה צריכה לקבל פיצוי מהגבר כיוון ששינה חוזה איתה , כבר יש ילדה שמגיעים לה אחים ביולוגיים! אולי שתתבע את הגבר בשם הילדה !

    1. בדיוק הפוך -במקרה של הריון רק לאישה זכות לבחור להמשיך אותו או להפיל

      אף גבר לא יכול לחייב אישה להפסיק הריון או להמשיו. גם אם הם נשואים....

    2. הפוך גוטה הפוך

      ב99.9% מהמקרים, ההחלטה האם לשמר הריון או לא נמצאת בידי האשה. אשה שבאמת רוצה להפיל תעשה זאת. יתרה מכך, בסוף ההריון היא תוכל למסור את התינוק לאימוץ. לגבר שמזרעו נוצר עובר אין שום שליטה על האם העובר יולד והאם הוא יצטרך לתמוך בו

    3. השנאה מעוורת אותך

      תגידי את מודעת לעצמך? מה זה בכלל קשור להפסקת היריון? כשלא מאשרים הפסקת היריון זה בגלל שהעובר נתפס כיצור חי ובעל זכויות, בלי שום קשר לעמדת האב. ובמקרים אחרים ההיפך הוא הנכון: אם אישה נכנסת להיריון שהגבר לא מעוניין בו, אין לו כל זכות לדרוש את הפסקתו והוא אף מחוייב משפטית במזונותיו. הוא תורם. הוא לא מכר לה כלום. זה שלו וחלק מגופו ואין לא לה ולא למדינה זכות על כך. לא מגיע לה כלום.

    4. מה הקשר??

      אני אישה, אני אמא לילדה מתרומת זרע, ובעיני פסק הדין הוגן ביותר. אין שום קשר בין זה לבין לנושא הפלות, שעליו יש להמשיך להלחם ולאפשר לכל אישה את זכותה המלאה על גופה. למה לערבב מין בשאינו מינו? סתם מזיק

    5. בלי פאניקה

      א. אין חוזה בין התורם לאם. לשניהם חוזים על החברה, לא זה עם זה.
      ב. הזכות לאחים ביולוגיים, אם בכלל יש כזאת, לא גוברת על זכות להורות (בפרט - הזכות ללא הורות). אח לא ביולוגי שגדל אתך לא שונה במאומה מאח ביולוגי.
      ד. התורם צריך לכל הפחות להחזיר את הכסף שהוא קיבל תמורת תרומת זרע.

    6. רבותיי התנצלות , לא הסברתי את עצמי נכון, היה צריך להיות סימן שאלה בסוף הנושא ורשמתי סימן קריאה ולכן זה משנה את הכל !! אפשר היה להבין לפי התחלת המשפט. תודה
    7. הכוונה לחוזה הוא בתשלום שהאם שילמה עבור מוצר "זרע" שהיא קנתה ! ולכן פסקה ד' שלך מתאימה
  22. 1
    פסיקה אנושית וראויה של הבג"ץ

    פסק דין צודק וראוי של בית המשפט העליון המתייחס להיבטים המוסריים והערכיים של תחום ההפריות המלאכותיות, שעד היום לא לא הרבו לתת עליהם את הדעת בערכאות שלנו. לטעמי ראוי היה לפסוק לעותרת פיצוי על הפרת ההסכם בינה לבין תורם הזרע בשל האכזבה שנגרמה לה, אך נכון שתרומת זרע או כל התקשרות אחרת לצרכי פריה ורביה, פונדקאות או מכירת ביציות, למשל, אינה דומה לכל התקשרות חוזית מסחרית אחרת בשל האמוציות וההשלכות העתידיות והמוסריות שלה, ולכן יש מקום לחרטה במקרה שתורם זרע שינה את עמדתו לגבי המעשה או פונדקאית שתסרב למסור את פרי בטנה להורה הגנטי של הילוד. יהיה עליהם לשלם פיצוי סמלי על הפרת הסכם ג'נטלמני אך לא יכפו עליהם עמידה בחוזה.

    1. דברי התורם הם התחסדות! הוא חזר בתשובה ועכשיו הוא חושש יותר מאשר בעבר, שהילדה שנולדה מזרעו עלולה להכיר את אחד מבניו ועלול להיווצר גילוי עריות. זוהי סוגיה בעייתית כללית בתחום של תרומת הזרע, אבל ככה להציג אותם? כרגשות רחמים ואהבה וכ'? איך בג"צ לא התייחס לנושא האמיתי שנמצא כאן?