התנועה נגד תנועות בלתי רצוניות

טיפול יעיל בבעיה של "טיקים" משלב יחד תמיכה נפשית, חברתית ומשפחתית, פעילות גופנית ותזונה נכונה

יותר מ-20% מהילדים ובני הנוער סובלים מסוגים שונים של "טיקים". כך אומרת ד"ר אנקה הרשקוביץ, נוירולוגית בכירה, מומחית להפרעות תנועה ומנהלת המרפאה העוסקת בתחום זה בבית החולים וולפסון.

מדובר בהפרעות שמתבטאות בהתכווצויות שרירים בלתי רצוניות. הטיקים נעים בין תנועות פתאומיות פשוטות, החוזרות על עצמן, כגון קריצת עין, טלטול הראש או הרמת כתפיים, לבין טיקים מורכבים יותר המופיעים בקבוצת שרירים ומתבטאים ב"טקסים" סביב עיסוק מסוים כמו נגיעה בחפצים או שטיפת ידיים.

טיקים, מציינת ד"ר אנקה הרשקוביץ, נוטים לעבור משריר אחד לשריר אחר. כך, למשל, טיק מהפנים עשוי לזוז לכתף או למיתרי הקול ולגרום להתכווצותם. הטיקים נוטים להופיע בהתקפים, שביניהם פסקי זמן קצרים. הם יכולים להופיע כיחידה או כקבוצה במעין דפוס מתוזמן.

מלבד הטיקים התנועתיים קיימים גם טיקים קוליים: החל בכחכוח גרוני פשוט וצלילים גרוניים וכלה בחלקי דיבור הכוללים הברות יחידות, מלים או אפילו משפטים שלמים, לעתים מלים גסות וקללות. מהתופעה הזאת סובלים אמנם בני כל הגילים, אך היא פוגעת במיוחד בילדים ובבני נוער.

הטיקים הפשוטים, כמו מצמוץ, משיכת אף ומשיכת איברים אחרים, נעלמים עם הזמן, אומרת ד"ר הרשקוביץ. הם באים לרוב בגלים וחולפים בתוך שנה "אם לא מתעסקים אתם ולא מעירים לילד". הורים רבים, מוסיפה ד"ר אנקה הרשקוביץ, שוגים כשהם נוזפים בילד בציבור. ההערות הללו רק מלחיצות אותו ומחמירות את מצבו. הוא עלול להיקלע לחרדות ולחוסר ביטחון. המתח עצמו יגרום עוד טיקים והילד עלול להגיב בהסתגרות ובהימנעות מיציאה מהבית.

הילד או הנער אינו שולט על הטיק וגם אם קיימת שליטה הרי היא חלקית בלבד, לכמה דקות, מציינת ד"ר אנקה הרשקוביץ. למעשה, הילד יודע מראש שהטיק עומד להתפרץ והוא חושש שייענש. הבעיה היא בחברת הילדים האכזרית, שלא פעם שמה ללעג את הילד הסובל מטיקים ומבודדת אותו מבחינה חברתית. אמירה או בקשה להימנע מן הטיקים ונטיית החברה להסתייג מהם בדרכים שונות רק מעצימות את הופעתם. לכן, ילדים המודעים בדרך כלל למצבם מנסים לעתים להסוות את התנועות או מתרצים אותן בסיבות שונות כגון כאבים בצוואר.

הסיבה המדויקת לטיקים אצל ילדים ומבוגרים עדיין אינה ידועה. כיום מקובל לחשוב שזו בתופעה תורשתית מולדת עם שינויים בתפקוד חומרים מסוימים במוח או במבנה המוח. מקורה נוירולוגי, מסבירה ד"ר אנקה הרשקוביץ, וסיבתו היא פעולה משובשת של ההורמונים דופמין וסרוטונין המופרשים במוח. לאדם הלוקה בהפרעה זו יש דחף שמחייב אותו להזיז את השריר המגורה ברגע נתון. הילד מרגיש שמגרד לו בכתף, אבל למעשה הכתף בריאה לחלוטין ומקור הגירוי הוא במוח. הבעיה היא שחלק מהרופאים המטפלים בחולים כאלה לא תמיד מזהים שמדובר בטיק. ילד שמושך באפו, למשל, עשוי להישלח לרופא אף-אוזן-גרון ולבדיקות יקרות ומיותרות.

לטיקים יש גם סיבות סביבתיות. הן לא הגורמות להם, אך מחמירות את המצב. הטיקים מתגברים במצבי מתח ודחק. הם יכולים להופיע בכל גיל, בין השאר גם בעקבות תאונה, חבלה, נטילת תרופות או פגיעה מוחית, וכן אצל ילדים ומבוגרים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז ואצל בני נוער במשבר גיל ההתבגרות.

מחקרים מראים שבאוכלוסיות גדולות של בני נוער, עד 50% מהפרעות התנועה המתבטאות בטיקים משתלבות עם קשיי לימוד, הפרעות קשב והתנהגות. עם זאת, אין כל קשר בין חומרת התופעה לבין רמת איי-קיו. להיפך: ד"ר אנקה הרשקוביץ מדגישה שילדים אלה, לעתים דווקא בגלל הליקוי, מצליחים מאוד בתחומים שונים כפיצוי על הפגם. בגיל מבוגר רבים מהם אוחזים במקצועות אתגריים ואקדמאיים כרופאים, מהנדסים ועורכי דין.

ברוב המקרים מדובר בבעיית ילדות חולפת. אם התופעה נמשכת יותר משנה ומתגברת, יש להיוועץ ברופא ולערוך בדיקה. רק במקרים חמורים ונדירים, שבהם יש הפרעה קשה להשתלבות החברתית של הילד, יש מקום לשקול טיפול תרופתי. "אנחנו נותנים את הטיפול רק במצב שהילד הסובל מרגיש צורך בכך וכשזה מפריע לו בתפקוד", אומרת ד"ר אנקה הרשקוביץ. הטיפול ניתן במרפאות הנוירולוגיות של מרבית המרכזים הרפואיים בארץ.

במשך שנים השתמשו בתרופות פסיכיאטריות כגון הלידול, אולם השימוש בתרופה זו פוגע במצב הערנות של הילד ובין תופעות הלוואי עלולות להיגרם תנועות בלתי רצוניות אחרות. כיום מפתחים תרופות חדשות המשפיעות על קולטני הדופמין והסרוטונין המשובשים ובכך מאזנות ומרגיעות את תנועתיות היתר וגם גורמות פחות תופעות לוואי.

לתופעות הטיקים המתבטאים בחלקי גוף שונים ניתן טיפול מערכתי בכדורים, שמטרתו האטת הטיקים או עצירתם והפחתת המתח הגורם להתפרצותם. הטיפול אינו פותר את הבעיה אלא ממתן אותה וניתן לכוון אותו לתקופות הקשות של ההתפרצויות.

בטיקים ממוקדים, לעומת זאת, כגון מצמוץ ועיוות חוזר בפנים או בצוואר, ניתן לטפל מקומית בהזרקת בוטולינום, שמקל לכמה חודשים. הבוטולינום הוא רעלן שנמצא בשימוש ברפואה יותר מעשר שנים. טיפול יעיל כולל גם תמיכה נפשית, חברתית, לימודית ומשפחתית, פעילות גופנית עקבית ותזונה נכונה.

תיבת פנדורה של המוח

הפרעת תנועה נוספת, השכיחה יותר בקרב מבוגרים מעל גיל 50 (עד 10%) אך קיימת גם בילדים, היא תסמונת "הרגליים העצבניות". מדובר בהפרעה שמורגשת לרוב לפני השינה ומתעוררת בעיקר במצבי מנוחה. האדם אינו מצליח להירדם בגלל תחושות מוזרות כמו "טיקים" ברגליים, דחף להזיזן ולשנות תנוחה במיטה ורצון בלתי נשלט לקום ולזוז בחדר. לפעמים יש תחושת נימול, גירוד ללא כל פריחה או כאב דוקר ושורף ברגליים. אצל הילדים זה נחשב ל"כאב גדילה" ואצל המבוגרים להתכווצויות, עצבנות וחרדה או בעיית פרקים.

מאחר שהלוקים בהפרעה זו מתקשים להירדם בלילה ושעות השינה שלהם מופחתות, הרי בהמשך יופיעו במשך היום עייפות, אי שקט, ירידה בתפקוד ובריכוז ועימותים עם הסביבה. חלק מהאנשים הללו פונים לאורטופד או לפסיכיאטר. ב-10% מהמקרים מתחילה התופעה בילדות. רוב הילדים הסובלים מהפרעה זאת מאובחנים בהמשך גם כהיפראקטיוויים עם הפרעות קשב וריכוז. במקרים אלה טיפול יעיל בתסמונת הרגליים העצבניות ישפר גם את הפרעות הקשב.

מדובר לרוב במחלה משפחתית ועד היום נמצאו כבר שני גנים המזוהים אתה. עם זאת, יש מקרים רבים שבהם היא מתפתחת כתופעה משנית לחוסר ברזל, מחלת כליות, לידות מרובות וסוכרת.

מקור הבעיה גם כן בשיבוש במסלולי הדופמין במוח; אלה אותם תאים הקשורים בתכנון תנועות הגוף ובאזור "גרעיני הבסיס", שד"ר אנקה הרשקוביץ מכנה "תיבת פנדורה". גרעיני הבסיס הם האזורים במוח האחראיים לתנועתיות שלנו ולכן גם להפרעות בתנועה ולהפרעות התנהגות שונות. בעקבות מקורם המשותף במוח - גרעיני הבסיס והדופמין - מתגלה היום קשר ברור בין הפרעות תנועה בערנות (מחלת פרקינסון במבוגרים, טיקים בילדים), הפרעות תנועה טרום שינה (תסמונת רגליים עצבניות) והפרעות תנועה בזמן השינה (תנועות מחזוריות של הרגליים). כ-40% מהסובלים מתסמונת הרגליים העצבניות בנוסף לתנועות מחזוריות של הרגליים בזמן שינה עלולים לפתח בהמשך חייהם מחלת פרקינסון.

ל"רגליים עצבניות" יש כיום טיפול, שכולל לפי הצורך תרופות המגבירות את פעילות הדופמין במערכת, תוספת ברזל, נוגדי כאבים ופעילות גופנית מכוונת לשעות לפני השינה.

ד"ר אנקה הרשקוביץ מסכמת שחלק חשוב בכל הפרעות התנועה הוא אורח חיים נכון: פעילות גופנית, תזונה נכונה ושינה מסודרת.

הירשמו עכשיו: כל חדשות הבריאות אצלכם במייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות

תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ