20:26
"תכבו לו כבר את הטלוויזיה!", "זוז כבר מהמסך!", "תרחיקו אותו מהאייפון!", אלו רק מעט דוגמאות להיסטריה שחוגגת אצלנו במשפחה בין צ'ולנט אחד למשנהו כל שבת בצהריים. הורים רבים, כמו אחותי ובעלה, חוששים שמא צפייה בטלוויזיה תשחית את הנפשות העדינות של ילדיהם ולפיכך מגזימים בתגובתם עד כדי ניתוק היסטרי של הטלוויזיה מהחשמל. אמנם הילדה שלי עדיין תינוקת ולא צופה בטלוויזיה, למעט בהייה משותפת עם אביה במשדרי ספורט, אך כבר עתה ברור לי שלא אהיה היסטרית בנוגע לשעות הצפייה שלה. הרי דווקא המניעה היא זו שמובילה ילדים רבים להשתוקק כל כך לבהות במסך הקטן ואף זה הקטנטן.
בנוסף, בעולם הדיגיטלי שבו אנו חיים, כשמכל פינה נשקף לו מסך כזה או אחר, אי אפשר למנוע מהילדים להיות חלק מהתופעה. זה כמו להגיד להם שאינם מורשים להיכנס הביתה - להיכנס לסביבה מוכרת, למה שגם כך מקיף אותם מכל עבר. העולם השתנה ואנחנו חייבים להשתנות איתו. ואין ברירה אלא להשלים עם הידיעה שהמסך, אם הוא גדול, קטן או קטנטן, הוא גם הצעצוע שלהם עכשיו.
הרבה כבר נכתב על הקשר השלילי שבין צפייה בטלוויזיה וההשפעה שלה על ילדים, אך לאחרונה מחקרים מראים על קשר הפוך. מחקר שפורסם ביולי 2012 ב-Journal of Developmental & Behavioral Pediatrics מצא כי צפייה של שעה-שעתיים ביום בתוכניות המתאימות לגיל מעלה את ההערכה העצמית של ילדים קטנים. נמצא כי יכולותיהם החברתיות והקשר עם הוריהם של אלו שצפו צפייה מתונה בטלוויזיה מדי יום היו טובים יותר מאלו שצפו בטלוויזיה פחות משעה ביום. התוצאות נמדדו בדיווח עצמי שבו נקבעות רמות של הערכה עצמית בילדים (Culture-Free Self-Esteem Inventories for Children). המשתנים כללו מספר שעות צפייה בטלוויזיה, גיל, מין, מסת גוף, אורח חיים, השכלת ההורים ותעסוקתם.
קישקשתא, הטלוויזיה החינוכית.
צילום: אורן גולן
גם פרופסור דפנה למיש, דיקנית הקולג' לתקשורת המונים ואמנויות המדיה באוניברסיטת דרום אילינוי, המתמחה בילדים ותקשורת ועורכת את כתב העת Journal of Children and Media, מדגישה את חיוניותה הרבה של הטלוויזיה בקרב ילדים ואומרת ל"הארץ" כי: "מחקרים מראים באופן שיטתי כי ילדים לומדים באופן אפקטיבי מתוכניות טלוויזיה איכותיות המעודדות למידה באמצעות התאמת התכנים, השפה, העלילה והאמצעים האור-קוליים לגיל ורמת ההתפתחות של ילדים. יש שפע הוכחות שהם לומדים מהן מיומנויות קוגניטיביות (כמו מושגים, אוצר מלים, חשבון, ידע על העולם וכדומה) ומיומנויות חברתיות (כמו סובלנות כלפי האחר, התמודדות עם חרדת פרידה, שיתוף פעולה וכדומה).
"לטלוויזיה תפקיד חשוב גם בהרחבת העולם הרגשי של ילדים באמצעות היכולת להזדהות ולהיכנס לנעליים של גיבורי העלילה. וכמובן, הצפייה בטלוויזיה היא מקור של הנאה וכיף עבור ילדים, שהם נכס חשוב בפני עצמו. הערך החיובי של הטלוויזיה תלוי כמובן בסוג התוכניות הנצפות, בגיל הילדים ובמאפיינים האינדיבידואליים שלהם ובמעורבות ההורים. תיווך הורי - כמו הכוונת הצפייה לתוכניות ערכיות, שיחה עם הילדים בזמן הצפייה ואחריה, גילוי עניין בתוכניות וכדומה - יכול לתרום רבות למיצוי הפוטנציאל החיובי של המדיום".
אם כך מסתמן כי צפייה חכמה בטלוויזיה מדי יום לא יכולה להזיק ואף תורמת להתפתחות הילדים. לכן לפני שחוטפים להם את השלט מהיד או מאפשרים להם לראות טלוויזיה רק פעם בשבוע, כדאי לחשוב שוב.
מחקר נוסף, שנעשה בקרב בני 12-7 ופורסם ביוני 2012 בכתב העת Communication Research, מצא גם הוא כי צפייה בטלוויזיה מעלה את ההערכה העצמית, אך בקרב בנים לבנים. יכול להיות שהדבר נובע בשל הדימוי שיש לדמויות הגבריות הלבנות המצוירות, כגון באטמן, סופרמן ואקס מן, שמצטיירות כגיבורים. נקווה שיתחילו ליצור גם יותר דמויות מצוירות של גיבורים שחורים ושהמגמה ליצור גם דמויות של נשים חזקות תמשיך ותתפתח.
דורה, מאחורייך.
הוספת תגובה
הצעות מיוחדות
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
