10:09
דיקור מי שפיר של אשה הרה מאפשר לבדוק את החומר הגנטי לנוכחות מחלות תורשתיות, זיהומים ובשלב מאוחר של ההיריון אף את בשלות העובר ויכולתו לנשום לאחר לידתו. הבדיקה כלולה בסל הבריאות לנשים ההרות מגיל 35 וכשהסיכון המוערך לתסמונת דאון גבוה מאחד ל-380. באתרי אינטרנט העוסקים בבדיקות בעת ההיריון כתוב לא אחת כי "ניתן לבצע בכל היריון בדיקת מי שפיר כדי לקבוע בוודאות אם העובר חולה". הוודאות קוסמת להורים לעתיד שאינם רוצים לבלות עד סוף ההיריון ואולי גם לאחריו בתהייה אם העובר והתינוק שיתפתח יהיו בריאים. אלא שייתכן שאי ודאות היא חלק בלתי נפרד מכל היריון ואי אפשר להימנע ממנה לחלוטין.
נניח לרגע כי אנו מבצעים את דיקור מי השפיר בסביבה מושלמת. סביבה שבה מבצע הבדיקה הוא "רופא פלאי" ולכן לא קיים כל סיכון להפלה כתוצאה ממנה. סביבה שבה הלבורנט במעבדה הוא "לבורנט פלאי", מה שמבטיח בוודאות את גידולם של התאים שבודדו ממי השפיר ופענוחם ללא שגיאות. בפועל, הסיכון להפלה בשל הבדיקה מוערך בחצי אחוז לפי הנתונים הרשמיים של משרד הבריאות, וממחקרים קליניים חדשים עולה כי אף פחות מכך, אך ברוב המקרים לא ניתן לקשור קשר סיבתי בין הבדיקה להפלה, בייחוד אם היא לא מתרחשת בסמיכות גדולה מאוד.
עדיין, גם בסביבה אוטופית לא ניתן להתייחס לבדיקת מי השפיר כמושלמת היות והדיוק שלה אינו מושלם, אלא רק כמעט מושלם. באמצעות נתונים מהשנים האחרונות נתייחס לסיכוי ללדת ילד חולה בתסמונת דאון בישראל כאחד לכל 1,000 לידות ומכאן ש-1,000 ילדים מתוך כל 1,000,000 לידות נולדים חולים בתסמונת דאון. לו כל הנשים ההרות היו נבדקות בבדיקת מי שפיר במהלך ההיריון – אזי בדיקה זו היתה מזהה 993 מתוך 1,000 העוברים החולים (רגישות של 99.3%) ו-998,001 מתוך 999,000 העוברים הבריאים (סגוליות של 99.9%).
מכאן שטרגדיה משפחתית שפורסמה לפני כמה שבועות על לידת ילדה חולה בקנוואן (מחלה תורשתית קשה חשוכת מרפא), לאחר שתוצאת דיקור מי שפיר שללה את המחלה, אינה בהכרח בשל רשלנות רפואית. ייתכן שטרגדיה זו היא דוגמה אכזרית של המונח הסטטיסטי false negative, שמשמעותו עובר חולה שאובחן בטעות כבריא (הסיכוי לטעות מסוג זה במקרה של תסמונת דאון הוא 0.7%, כלומר שבעה מתוך 1,000 עוברים חולים לא יזוהו כחולים). זאת לעומת false positive, שמשמעותו עובר בריא שאובחן בטעות כחולה (הסיכוי לטעות מסוג זה במקרה של תסמונת דאון הוא 0.1%, כלומר, 999 מתוך 1,000,000 עוברים בריאים יזוהו בטעות כחולים).
"אפקט הוודאות" שהגדירו הפסיכולוגים טברסקי וכהנמן מתייחס לנטייה שלנו כבני אנוש לתת משקולות לא ליניאריות להסתברויות, מה שמביא אותנו בשפה פשוטה לתת הערכת יתר להסתברויות גבוהות מאוד ונמוכות מאוד על הסקאלה. ובמקרה של דיקור מי שפיר - להתייחס לדיוק הבדיקה כמושלם (אף על פי שהוא רק כמעט מושלם), ומנגד לפחד מהפלה בשל הבדיקה אף על פי שהסיכויים לכך קטנים.
בדיקת מי שפיר.
צילום: ניר קידר
חוק זכויות החולה (1996) מתיר דיקור מי שפיר אך ורק לאחר שהאשה ההרה נתנה את הסכמתה החופשית והמודעת לבדיקה, וזאת לאחר שקיבלה את כל המידע הנדרש לה טרם החלטתה. אלא שההסברים המלווים את בדיקת מי השפיר אינם מובאים באופן שכיח, שהוכח כי הוא מקדם הבנה סטטיסטית. כזה שממחיש כי למרות רמת הדיוק הגבוהה של הבדיקה בזיהוי תסמונת דאון, למשל, היא עדיין תשגה בזיהויים של 0.7% מהעוברים החולים ו- 0.1% מהעוברים הבריאים. לא בשל רשלנות, חוסר מקצועיות, פשלה או תשלום לא מספק לרופא. אלא משום שלבדיקה יש נתונים מעולים, אך לא מושלמים.
באופן מצער אך לא מפתיע, תוצאות מחקר שבדק את יעילות דף ההסבר הניתן לנשים לפני הדיקור במרכז הרפואי הדסה, שהתפרסם בינואר 2008 בכתב העת "הרפואה", מראות כי נשים רבות לא ידעו לענות נכונה על שאלות שנגעו להבנה בסיסית של הסיכון שהן נושאות ברחמן עובר החולה בתסמונת דאון ושל הסיכון להפלה בשל הבדיקה גם לאחר הסבר בכתב וגם לאחר ייעוץ גנטי פורמלי. עם זאת, הסתמן שיפור ברמת ההבנה ככל שהאשה נחשפה ליותר הסברים. וההסברים הללו נחוצים.
רובנו איננו רגילים לברר מהן הסגוליות והרגישות של בדיקות והדבר מטיל בספק את יכולתנו לקבל החלטות מושכלות לגבי בדיקות וטיפול או לדעת למה לצפות מהם. לכן, האחריות לכך שזוגות הורים לעתיד המגיעים לדיקור מי שפיר יכירו ויבינו (ככל הניתן) את יתרונותיה, סיכוניה ומגבלותיה של הבדיקה חלה הן על הרופא והן עליהם. אחרת, צמד המילים "הסכמה מדעת" אינו מחזיק מים, בדיוק כשם ש"דיקור מי שפיר" אינן מילים נרדפות ל"ודאות".
ד"ר סיון רפפורט היא חוקרת אורחת בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. ד"ר טליה מירון-שץ היא ראש המכון לחקר קבלת החלטות רפואיות בקריה האקדמית אונו ומנכ"לית חברת קיור מיי וויי
הוספת תגובה
הצעות מיוחדות
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
