13:50
התעלומה סביב ההתקרחות הגברית הישראלית המוקדמת עדיין לא באה על פתרונה. אך תיאור שהתפרסם לאחרונה בספרות הרפואית עשוי לרמז על קשר אפשרי בין קרחת לבין חיידק ההליקובקטר פילורי השוכן בקיבה, שבשנים האחרונות נמצא כי שכיחותו בארץ גבוהה עד פי חמישה בהשוואה למדינות המערב.
במאמר שהתפרסם בשנת 2011 בכתב העת World Journal of Gastroenterology מתואר תהליך ריפוי של התקרחות בגבר בן 43 שנצפה במפתיע לאחר שנרפא מחיידק ההליקובקטר. החוקר מקולומביה מתאר את המטופל כמי שסבל מאלופציה אראטה (alopecia areata), מחלה המשויכת בספרות הרפואית לקבוצת המחלות האוטואימוניות שבהן המערכת החיסונית של הגוף תוקפת את עצמה ומתבטאת באובדן הדרגתי של השיער. שכיחות התופעה נאמדת ב-0.7% עד 3.8% מהפונים למרפאות עור.
ועידת קירחים בארה"ב. למצולמים אין קשר לידיעה.
צילום: A-P
המטופל הנוכחי סבל במשך שמונה חודשים מאובדן שיער הדרגתי בקרקפת ובזקן, ומאחר שהתמודד גם עם דיספפסיה, תופעה רפואית המתבטאת בכאבים בבטן העליונה, עבר בדיקה רפואית שאבחנה כי הוא נושא את החיידק הליקובקטר פילורי, אחד המזהמים השכיחים העלול לגרום לסיבוכים במערכת העיכול שהגורם להידבקות בו עדיין אינו ידוע. לאחר שקיבל תרופות מסוג אנטיביוטיקה נגד הזיהום החיידקי, הבחינו הרופאים כעבור חודש כי שערו מתחיל לצמוח מחדש. כעבור ארבעה חודשי טיפול תרופתי בזיהום שב שערו למצב המקורי.
חיידק ההליקובקטר פילורי כבר נקשר בעבר לכמה תופעות עוריות, כמו פריחה מסוג אורטיקריה (חרלת), אקנה של הגיל המבוגר (רוזציאה) ופסוריאזיס. למרות ממצאים סותרים בספרות הרפואית בדבר קשר בין החיידק לבין נשירת שיער, המאמר קורא לרופאי עור המטפלים במתקרחים לבחון אם הן סובלים ממחלה פעילה בדרכי העיכול שמקורה בזיהום הליקובקטר.
בהשוואה לשיעורי הידבקות נמוכים יחסית בהליקובקטר שנמדדים בעשור החולף במחקרים במדינות מערביות, לרבות גרמניה (6.5%), ארה"ב (7.3%-6%), אירלנד (8.6%) וצרפת (10.6%), חוקרים מהמרכז הרפואי קפלן אבחנו כי בישראל, בקרב פעוטות עד גיל חמש מ-14 פעוטונים באזור המרכז, 24.7% היו נגועים בחיידק. מחקר נוסף מאוניברסיטת תל אביב מצא כי במגזר הערבי שכיחותו אף מאמירה ל-45.6% בקרב ילדים ומתבגרים עד גיל 20.
הוספת תגובה
הצעות מיוחדות
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
