מינוי דיגיטלי של הארץ - באתר בסמרטפון ובטאבלט - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

לעולם לא אקבל מרק חם

כך אפסו סיכויי להתקבל למסדר הנזירות של המגדר, שמחלק את העולם בין צודקים חמורי סבר לבין כל היתר

נזירה פולנייה בלבן כרעה ברך והתפללה במרתף של כנסיית "גבירתנו של העווית" בירושלים, לפני טריפטיך מודרני של זכוכית וזהב, שעורר את סקרנותי האמנותית. כשביקשתי ליקרב היא עטה עלי בפתאום מאחור כמורת בית ספר קפדנית כדי לגעור בי על הרעש שאני מקים ‏(הזזתי כיסא בטעות‏) במקום הזה ש"אתם בכלל לא יודעים מהו". אתם, כלומר, כל מפירי הדממה שבעולם. מילמלתי סליחה, אך היא לא שעתה להתנצלות. ואמרתי בלבי שוודאי מרשעת כזאת היתה גם הקדושה תרזה מאווילה, אותה מייסדת ספרדייה של מסדר הכרמליתיות, זו שברניני ייפה אותה בפסלו המפורסם ושיווה לה מראה של יפהפייה בשיא האקסטזה המינית בעת שמכה בה חץ האהבה האלוהית.

הן נפוצות בחיינו הרבה יותר משחושבים, הנזירות חמורות המבט הללו, גם אם לא תמיד הן לובשות את מדי הנזירות, ולא תמיד הן נוצריות כלל, וגם לא תמיד הן נשים. מסדרן הגדול מונה את כל אלה היודעים טוב יותר ממך שאתה לא בסדר, ובלי לברר מי אתה ומה כוונותיך, אתה משויך מיד לאספסוף של הלא־בסדרים, ואין שום טעם להתווכח מפני שאלוהים בכיס הקטן של מדי הנזירות שלהם.

מהבחינה הזאת נדמה שעלה בידיה של הדת הנוצרית להפיץ בעולם בהצלחה מרובה את גרעין מהותה הפנימית, שאינו קשור בהכרח לאמונה בישוע או בשילוש, אלא בעצם החלוקה של העולם בין צודקים חמורי סבר לבין כל היתר. ואם נדמה למישהו שאנחנו חיים בעולם חילוני שהשתחרר מהדת, הנה בא אותו פרצוף מוכיח ונוקשה של נזירה, שעוטֶה עליו כל מי שמשהו בהתנהגותו של הזולת מפריע לו, ומזכיר שהדת אולי נעלמה, אבל הפרקטיקה שלה רק העמיקה את שורשיה בחיינו. פרצוף הנזירה הזועפת היה פרצופו של השכן היֶקה שבקומת הקרקע, האדון הנימן, כשהערנו אותו, הילדים, משנת הצהריים, וכלה בפרצופים הרבים ששילחו בי מבטי תוכחה שורפים כאשר העזתי לא מכבר לצאת בכתב להגנתו של חבר־משורר שנידון ברותחין על ידי אינקוויזיציית הנזירות כאנס. נהייתי בעיניהם לגרוע מאנס מרגע שהטלתי ספק בתוקף גזר הדין: הייתי לכופר.

בעת אחת מההיתקלויות האחרונות עם קבוצת נזירות חילוניות כאלה הייתי מבוהל ממש ‏(לא הראיתי זאת והקפדתי לשמור על ארשת אדישה ומנומסת‏). הן הפגינו מול בית שבו הייתי אמור לקרוא משיריו של אותו משורר שהואשם על ידיהן באונס. כשקרבתי למקום הקיפו אותי והניפו מול עינַי כרזות מתריעות. אחת הטוענות לכך שנפלו קורבן לאותו משורר ניסתה להניא אותי מכוונתי להשתתף בערב השירה. עיניה רשפו באש של זעם.

“בית הספר לנשים” מאת מולייר. אתה לא מבין כלום
“בית הספר לנשים” מאת מולייר. אתה לא מבין כלום.

אבל כאן התרחש אותו משהו שבלעדיו לא היתה לרשימתי הנכתבת בזאת שום טעם ממשי. למשך רגע, שנמשך לא יותר מהרף עין, עיניה של האשה הזועמת נפגשו בעיני, ובאותו רגע ראיתי את האדם שבה והבנתי את כאבה ומצוקתה. הרגשתי שהזעם החיצוני שלה אינו אלא הצגה חברתית, ושאילו פשוט חיבקתי אותה בחיבה במקום להמשיך ולהתנצח אתה, הייתי מפרק אותה מנשקה והיא היתה מתגלה כאשה רכה, רגישה ונחמדה.

ייתכן שהזיתי את מבט ההבנה הקצר הזה, ושאם ישאלו אותה, היא תכחיש בתוקף שהיה קליק כזה. שכן על פי תורות המגדר - היכולות אכן להתחרות לפעמים בדוגמטיות שלהן עם הכללים של מסדרי נזירות מימי הביניים - שוביניסטים גזענים מניחים שנשים יכולות להתנהג בקשיחות ובנוקשות, אבל די במבט מצועף או מפתה של גבר אמיתי להפיל את החומה שהקימו סביבן ולהתמסר לו. הקולנוע ההוליוודי הרי מלא בסיפורי נשים נוקשות, המתרככות באהבתו של גבר. ולא רק הקולנוע - התרבות המערבית כולה מלאה בהן, בנשים נוקשות ונזיריות, שבשעת הכושר הראשונה משילות מעליהן את השריון שלהן ונענות לצו יצריהן וגופן ולצו ייעודן הטבעי מרגע שהגבר הנכון פרש לקראתן את זרועותיו.

היום שמים לצחוק את הסרטים וההצגות והספרים האלה, ומנתחים אותם בחוגי המגדר כשיירים של שלב פרימיטיבי בהתפתחות האנושית, שבו נתעתה האנושות להאמין, בעקבות שטיפת מוח מאסיבית שעשו גברים, שהדבר הטבעי והטוב לאשה הוא לחיות חיים נורמליים עם גבר. והנזירוּת, למשל, היא סוג של מוטאציה מגוחכת ולא רצינית, ושעל כן, מרגע שיעמידו נזירה לפני אבר מין זקור היא תעוט עליו מיד ותשכח את כל תלמודה הנזירי. וראו ב"דקמרון" לבוקאצ'ו, או בסיפורי קנטרברי של צ'וסר.

אפשר לומר אם כן בוודאות, שבתורת המגדר בת זמננו יש הרבה מן החזרה אל עקרונות הנזירות הימי־ביניימית. כמו שהנזירות הנוצרית נועדה להיאבק בהוללות הפגאנית ובשמחת החיים הפשוטה ונטולת הדאגות של אלה שאין עליהם מורא שמים ולשמור רק על הצדדים הנשגבים והרציניים של העולם הפגאני, כך מנסה היום תורת המגדר להתנער מכל מה שנכתב ונוצר בתרבות המערב שאינו לפי רוחן. כמובן, אין הכוונה לומר ששורפים בכיכר העיר את כתבי שייקספיר על שום שההין לכתוב את הקומדיה השוביניסטית־הגברית "אילוף הסוררת". אבל שורפים אותם בדרך סימבולית על ידי הפרשנות, כלומר מביאים נימוקים מתחת לאדמה כדי להוכיח ששייקספיר הטמין במחזהו מסרים סמויים, אנטי־שוביניסטים, שלא הובנו עד שבאה תורת המגדר וגילתה אותם.

עד לא מכבר הייתי סבור שהמחזה "בית הספר לנשים" של מולייר הוא מחזה הלועג לשמרנות ולצדקנות הדתית ומלעיג על שיטת החינוך הנוקשה של הנערות במנזרים, שנועדה להופכן לנבערות ולצייתניות ולדכא בהן את התשוקה המינית. אלא שאז צפיתי בהצגה - לא בזאת המועלית עתה בארץ, אלא בצרפת, בכיכובו של השחקן היהודי הצרפתי הנפלא, פייר ארדיטי, המגלם את ארנולף, אשמאי זקן הזומם להתחתן עם צעירה תמימה בוגרת של מנזר. הוא מניח שהיא תיפול לידיו כפרי בשל, בהתחשב בכך שאינה יודעת דבר על חיי האהבה. בסצינה הנחשבת אחת מסצינות היסוד של הקומדיה הצרפתית קורא ארנולף באוזני חניכת המנזר, הנראית לו מטומטמת לגמרי, מתוך ספר הדרכה מוסרי לכלות עתידיות, המורה להן כיצד לציית תמיד לבעליהן.

בתום ההצגה, כשהעזתי לומר לחבורת האינטלקטואלים הצרפתים שהתלוו אלי, שנהניתי עד מאוד וצחקתי, הם זרקו בי אחד מאותם מבטים של זעם נזירי מוכיח. "אתה לא מבין כלום", הזדעקו. "זה בכלל לא מחזה מצחיק. וארנולף אינו בכלל אשמאי זקן, אלא דמות חיובית, שרוצה לשכנע את הצעירה המיועדת להיות אשתו שסקס רק מבזה את האשה והופך אותה לחפץ, והוא מציע לה נישואים נקיים מחיפצוּן האשה!"

איזה בער אני בתורת המגדר! לימים, בברלין, שוב עשיתי faux pas כזה. הוזמנתי על ידי שתי ידידות לסביות לצפות בהצגה של היינריך פון קלייסט, "אמפיטריון", בתיאטרון הגרמני. המחזה מספר באשה, אלקמנה, שבעת העדרו של בעלה מתחפש זאוס מלך האלים, החושק בה זה מכבר, לבעלה ושוכב אתה, ואין זה ברור אם אלקמנה מבינה בסתר לבה שאין הוא בעלה האמיתי ובכל זאת מתמסרת לו.

הייתי כבר צריך לדעת שהמחזה מציג את האשה באופן פוגעני, כיצור שמוכן לעצום עין ולהכניס למיטה גם את מי שאינו בבירור הבעל החוקי. בתום ההצגה מחאתי כפיים בהתלהבות עם יתר הקהל. שתי ידידותי ישבו חפויות ראש, וזרקו בי מבט מזרה אימים וגערו בי איך אני מעז להתלהב מהדבר הריאקציוני הזה. "אבל הרי אתן הזמנתן אותי לבוא", אמרתי להגנתי. "כן, אבל עשינו זאת כדי לבחון אותך אם תמחא כפיים יחד עם כל האספסוף המטומטם הזה שבאולם ולצערנו, you fucked it up".

וכך אפסו סיכויי להתקבל למסדר הנזירות של המגדר. לעולם לא יאסוף אותי אליו שום מנזר ולא אקבל מרק חם, ולא איהנה מהביטחון והחמימות שזכאים לה רק אלה המוכנים לכלוא את עצמם מאחורי חומות של דוגמות. כמו הטרובדורים של ימי הביניים, אני משוטט ושר ומשמר כך במקצת את שרידי העולם הפגאני והפרימיטיבי והלא מעודכן, שאולי בעוד מאה שנה ייזכרו בו מחדש, כשייצא מלפני האנושות הרצון להרוס את חומות ההתנזרות המגדרית ולהעלות חיוך של שמחה וקלות דעת על הפנים שהרגילו את עצמן לחמיצות כעוסה.




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 ציפר אתה גדול! צריך עוד כמה מתקני עולם כמוך והכל יהיה בסדר  (לת) איבר מין זקור
  • 21:45
  • 24.09.12

02 ל- 1. ציפר כבר שכח מה זה. הבהר חתימתך.  (לת) שק אשכים בלוי
  • 09:00
  • 25.09.12

03 מערכת הארץ/ועד עתונאי הארץ. שלא תתפלאו אם יסגרו את עיתונכם. "חיפצון"????  (לת) שק אשכים בלוי
  • 09:02
  • 25.09.12

04 מצטער לבשר לך, העולם הפגאני לא היה יותר טוב דא עקא
  • 13:22
  • 25.09.12

היו גם בו צדקנות וכו'. והמעלה הגדולה שם היתה עבודת האל או יותר נכון יראת האל. רק אל או אלים אחרים.

05 אני ואני ואני ואני  (לת) אורי
  • 14:27
  • 25.09.12

06 נשמע לי די חמוץ וכעוס בעצמו הציפר הזה  (לת) קורא
  • 19:51
  • 25.09.12

07 לא צריך לטוס עד ברלין כדי להבין שאינך שייך למגדר כזה או אחר. גם כאן בארץ, די לך להיכנס לאיזו קהילה חרדית כדי לחוש במבטי גוי משוקץ אתה-איך העזת, או בבת ים באיזה סופר רוסי, עם כל הבאבות הגויות ומבטים מזרי אימה, איך העזת ברברי שכמוך לבוא בקהלם. על אנסטסיה,סטס,פאינה ושאר הפודלים הליברמנים די לצפות בהתנהגותם כדי להבין מי שדדו לנו את השם וכפו עליו את הקוזק הנגזל שלהם  (לת) שומר חוק
  • 08:18
  • 26.09.12

08 לא צריך לטוס עד ברלין כדי להבין שאינך שייך למגדר כזה או אחר. גם כאן בארץ, די לך להיכנס לאיזו קהילה חרדית כדי לחוש במבטי גוי משוקץ אתה-איך העזת, או בבת ים באיזה סופר רוסי, עם כל הבאבות הגויות ומבטים מזרי אימה, איך העזת ברברי שכמוך לבוא בקהלם. על אנסטסיה,סטס,פאינה ושאר הפודלים הליברמנים די לצפות בהתנהגותם כדי להבין מי שדדו לנו את השם וכפו עליו את הקוזק הנגזל שלהם  (לת) שומר חוק
  • 08:18
  • 26.09.12

  •   מיגדר מלשון גדר? זו שמקיפה את מוחך הקודח או זו שפרצת כשניסת לברוח ממוחך הקודח?  (לת) פסיכולוגית, י-ם
    • 17:35
    • 01.10.12

09 לייק  (לת) אורלינג
  • 10:15
  • 26.09.12

10 הנזירים שנתקלתי בהם דווקא התגלו כמלאי שמחת חיים וסובלנות לזולת דימוי מטעה
  • 13:30
  • 26.09.12

הפעם מתעלה ציפר מעל עצמו. אכן ההשוואה שעולה מאליה של כוהנות המיגדר היא לנזירות, מדויק יותר, לסטראוטיפ של נזירה, או אולי אם מנזר, אבטיסטית חמורת סבר. דווקא הנזירות שפוגשים ברחוב, וגם הנזירים שאתם יצא לי לדבר מתגלים כבריות מלאות שמחת חיים פשוטה, סקרנות, הנאה ממנעמי החיים. הם נשבעו להתנזר מסקס עם בני המין השני אך לא מכל יתר הנאות החיים, וזה מעניק להם ילדות נצחית נטולת דאגות פרנסה או בעיות עם הצאצאים שאינם. הנזירים שפגשתי או שקראתי עליהם הם אנשים שמחים בחלקם שצוחקים הרבה ונראה שההתנזרות מסקס אינה מעיקה עליהם במיוחד.

  •   "נשבעו להתנזר מסקס עם בני המין השני אך לא מכל יתר הנאות החיים"? :) נייס אורלינג
    • 00:52
    • 27.09.12

    "נשבעו להתנזר מסקס ***עם בני המין השני*** --- אך ***לא מכל יתר הנאות*** החיים" ?

    :)

    אפשר לקבל כתובת של איזה נזיר?
    :)

11 כרגיל - גדול! שלומית רז
  • 16:21
  • 26.09.12

כל פעם, אני מתענגת מחדש לקרוא את מאמריך!

12 פשוט שיקרי (כרגיל). סיירתי במאה שערים עם רעייתי באחד החגים. אין לנו מראה חרדי והוזמנו לארוחת צהרים באחד המטבחים. באדיבות ובנועם.  (לת) כסיף
  • 18:20
  • 26.09.12

13 מה שלא סיפרת היה שה"קרבן" ייללה ושאלה מדועא אינך מפרסם את שירי אביה במדורך. אני שמעתי והחלטתי לא להפגין איתה יותר. נכנסתי לערב ועברתי את הקווים.  (לת) צופיה
  • 00:32
  • 27.09.12

  •   "הקרבן" קיבלה תשובה במקום בהאי לישנא: "אבא שלך? למה מי הוא, אורחן פאמוק או ח'ליל דורבן?" אמרתי: "עד כאן" וציירתי קווים.  (לת) אופרה וירליסקי
    • 20:30
    • 01.10.12

14 קשקוש מקושקש.  (לת) ?????
  • 09:29
  • 28.09.12

15 מיהו חברך, המשורר העלום? ביאליק, אבידן, או אולי י.ל., אשר אינו מתיר תגובות למאמריו האוויליים? ליאור
  • 10:44
  • 28.09.12

כל השומע - יצחק.

  •   יברו המלומד הוא בעל התקיעה ז. שטיפ-א-פינגער שיצירתו האלמותית "האםפ משה היכה בסלע במוט שבידו או שפשוט מעד והסלע התפצלח כתוצאה מפגיעת מטאור בו זמנית -מחקר השוואתי שירת הנדודים בעולם העתיק" ראה אור בהוצאת "מוריה" וזכה לביקורות נלהבות של העורך הסיפרותי של עיתון זה, אשר ציין לשבח את מקוריות התפיסה הדמונית-מיסטית של מחבר היצירה.  (לת) מה????
    • 20:28
    • 01.10.12

16 בני ציפר, לאחרבשנבדקו טענותיך (שתיהן) ונמצא שאין בהן ממש, הוחלט לקבלת למזר האחיות ציון שרעבי ושות'. אנא פנה לאחות המגייסת במשרד הגיוס שבמחנה תזמורת צה"ל, רמת אביב. בעת הפניה הבא עימך שמלה שחורה אחת עם שרוולים וצ'פיצ'ולה בשביל הראש. אין צורך להתגלח .,  (לת) מסדר האחיות ציון
  • 16:27
  • 28.09.12

17 העורב והיונה - משהו יותר מעניין מכתבותיו של הבנימין שלנו.... כסיף
  • 17:32
  • 01.10.12

אין טוב מגימיק טוב
אגדה
כאשר שב ראש הוזירים ועלה למטוסו, התרחב בית חזהו וחישב להתפוצץ. לקח את רעייתו בידה וטיפס על כבש המטוס.
עצרם רב-דיילים וביקשם להיכנס בפתח המטוס אחד אחד, שלא היה הפתח רחב כדי שני חזות גאים כל כך.
ניגשו אליו אנשי פמליה של מעלה, תקעו לו כף, עיניהם נוצצות ולשונם דבש.
אמרו הכול : "אין טוב מגימיק טוב."
היה שם ר' ספיקא, תלמידו של רב כסיפא שביתו קֶדֶם לבני-ברק מן האגדה. כטוב ליבם ביין הילולים אמר להם: "וכי אפשר ברגע זה בלא דבר תורה?"
" וַיַּעֲמֹד הָעָם, מֵרָחֹק; וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל-הָעֲרָפֶל"(שמות כ י"ז). החרישו השחקים את נהם המטוס. פתח ר' ספיקא ואמר:
"כשפתח נוח את הצוהר ראה ראשי-הרים כאיים המוקפים מים מכל עבריהם. נכנסה אצלו רוח המרחפת על פני המים ובאה נשמה בקרבו. חלקת המים הבריקה כראי ובבואתה של השמש סימאה עיניו. חשו ריצודי האדווה ושיחקו על תקרת התיבה כתינוקות של בית רבן וכגחליליות של יום.
אצו שממיות לתפוס מטבעות זהב המקפצים על הקירות סביבן. הזדרזו החיות אל הצוהר הפתוח מנסות לגמוע מעט אויר צח ונחיריהם פעורים בתשוקה.
שאל נוח את החיות: "מי יצא ויבדוק לנו הקלו המים?"
הסבו האריות, הנמרים והפילים את כתפיהם ושבו לאבוסם. כופף הג'ירף ראשו ובדק בירכיו. נדנד הגמל דבשתו הריקה והאילים סלסלו בקרניהם.
נעץ נוח עיניו ברמשים ובזוחלים . סבו אלה על עקבם ונעלמו תחת הספסלים.
קפצו הדגים האילמים אל הצוהר ונעלמו לתוך מי המבול והותירו אחריהן טיפות ששיברו לרגע את האור הזהוב לכל גווניו.
הפנה מבטו אל העופות. ניקרו אלה בין שכמה לכנף, מחפשים דבוקות שנצמדו לנוצותיהם.
הביט נוח אל המים המקיפים את התיבה והשיב פניו אל בני ביתו. כינסה אשת נוח את ילדיה כתרנגולת את אפרוחיה ופרשה על ראשיהם צניף שירד מכליל שעל ראשה קישורים, קישורים.
הבליט העורב חזהו ואמר: "אני אלך."
אמרה לו רעייתו: "אם תלך ונכרת שמם של העורבים מעל פני האדמה. הנח לקדושים ולטהורים ללכת לפני המחנה ששבעה שבעה הכניסם לתיבה."
אמר לה: "ראוי החופש בעיני."
ניגש אל הצוהר, הביט מעלה - הטיפות נצצו בין שמים עליונים לשמים תחתונים ככוכבים של יום. הביט מטה והנה הטיפות משרטטות להן עגולים גדלים והולכים כעיני ינשופים. פרש כנפיו ועף.
שט לו כה וכה וחיפש מנוח לרגליו. ישבה התיבה על ראש הר אררט וסביבה מים רבים. התיישב על גגה של התיבה.
אמר: "הנה היבשה. אזדרז ואקרא לרעייתי."
שב ומצא הצוהר סגור.
יצא לחפש דרכו אל אחד ההרים שראשיהם נראו מעל המים, שמא ימצא שם די מקום לכול. עייפו כנפיו, היטה זנבו ונח על אחד מראשי ההרים. משנח מעט שב לדרכו, מחפש מקום לכול החיות. נפנף בכנפיו וייבש לו פיסת סלע, ניקר ומצא זרדים ששרדו. ליקטם אחד לאחד צירפם ובנה לו חומה ומגדל.
משראה נוח שמתמהמה העורב מיהר ושילח את היונה. יצאה וחזרה מחפשת גרגיריה. הושיט לה ידו. ניקרה בגרגירים. תפסה והשיבה לתיבה.
המשיך העורב בחיפושיו.
שב נוח ושלח את היונה לתור לו מקום מושב. שבה ועלה זית טרף בפיה.
נאנח נוח ואמר: "מכל טוב הארץ הבאת לי עלה מר זה?" המשיכה להדס על אדן הצוהר הלוך ושוב. נתן לה גרגיריה. הכניסה לתיבה ושב להמתין.
אמרה לו העורבנית: "זו מהדסת נטוית גרון ובעלי היכן הוא?"
אמר לה: "שמא מצא לו עורבנית אחרת?"
התכעסה, הצטעפו עיניה השחורות וזרקו ניצוצות חימתה.
שב ושלח את היונה ולא שבה יותר.
אמרה לו העורבנית: "שמא תפזר גרגיריך, אולי תתרצה ותשוב?" פרשה כנפיה ויצאה לבקש את בעלה.
אותה שעה סיים העורב את קינו אשר בנה על אחד ההרים. הזדרז והמתין לרעייתו שתצא מהתיבה, לקחה עימו והושיבה בקינם. הסתכלה סביבה כדרכן של הבוחנים פלטין שבאו בשעריו לראשונה, ושאלה "והעורבנית, היכן היא?"
אותה שעה עלה ריחה של העולה מהעוף הטהור הנצלה באש הקדושה.
השיבה העורב: "יש הקונה את עולמו במחיר טרף של זית ויש הבונה קינו על ראשי ההרים."
השתתקו הכול וחיפשו בזוויות הקיר. זקף ראש הוזירים עיניו בר' ספיקא, נפנה והלך למקומו. הזדרזה רעייתו "וַתָּבֹא אֵלָיו... וַתְּדַבֵּר אֵלָיו, מַה-זֶּה רוּחֲךָ סָרָה, וְאֵינְךָ, אֹכֵל לָחֶם. (מלכים א, כ"א ה) האביא לך חרט וקלף?"

כסיף, חג סוכות תשע"ג

פרוייקטים מיוחדים