הדמות שבשולי הכביש המהיר שכבה בלי תנועה. עובר אורח, שהבחין בה בבוקר, התקרב וראה לפניו גבר צעיר. הוא היה יחף, לגופו כתונת דקה של בית החולים שיבא וחיתול. והוא היה ללא רוח חיים.

רק כמה ימים אחר כך, אחרי שמשפחתו אותרה בעזה והובאה לישראל לצורך בדיקות דנ"א, נקבעה זהותו: עומר מוחמד איברהים אבו ג'ריבאן, בן 35, ששהה ארץ שלא כחוק (שב"ח). שלושה ימים לפני שנמצא מת הוא שוחרר מבית החולים ונלקח למשטרת רחובות כשהוא מבולבל, לא מתמצא לגמרי בנעשה סביבו, לא מתקשר והולך רק בקושי. במקום לאשפזו שוב, החליטו קצינים בכירים במשטרה "להחזיר אותו לשטחים", שם קוד לצומת דרכים באמצע הלילה. שלושה שוטרים נשלחו ללוותו והשאירו אותו בצד הדרך.

מאז, כבר ארבע שנים וחצי, מנהלים הקצינים מלחמת הכפשות זה נגד זה ונגד בית החולים. מסמכים שהגיעו ל"הארץ" מלמדים על שרשרת המחדלים של אותו לילה, שהחלה בבית החולים שיבא, נמשכה במערך הרפואה המשטרתי ובשב"ס, והסתיימה בשוטר זוטר בתחנת רחובות.

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את מיטב הכתבות ישירות אליכם

בשל חומרת מצבו הוחלט להעבירו לבית החולים שיבא, וחקירת התאונה והגניבה הוטלה על משטרת רחובות. עם הגיעו לשיבא סווג אבו ג'ריבאן כאלמוני. הוא הוכנס לחדר ניתוח ואובחנה בו פגיעה רב מערכתית: דימומים במוח, שבר בעצם הבריח, שבר באגן וקרע באורטה. למשטרה נאמר שהטיפול בו יארך שלושה שבועות לכל הפחות. ב-5 ביוני הוא הועבר למחלקה האורתופדית לאשפוז ולקה בדלקת ריאות.

שבוע אחר כך, ביום חמישי 12 ביוני, החליט צוות רופאים כי אבו ג'ריבאן סיים את הטיפול החיוני והוא כשיר להעברה לשיקום. בשעה 11:18 חתם הרופא ד"ר גל פיכמן על תעודת השחרור של אבו ג'ריבאן. חוות הדעת היתה ורודה. אבו ג'ריבאן מוכן לשחרור וזקוק למעט תרופות ולטיפולים ביתיים: "מותרת דריכה מלאה על רגל שמאל ודריכה חלקית על רגל ימין. המלצות: הליכה בדריכה בתמיכת הליכון. נוגד כאבים במקרה הצורך. ביקורת במרפאה עוד שישה שבועות. פיזיותרפיה ביתית לשמירה על טווחים וחיזוק שרירים". הרופא רשם לו חופשת מחלה של 45 יום.

לא חלפו אלא 38 דקות, ובמחלקה הכינה אחות תעודת שחרור נוספת. בתעודה זו מצבו של אבו ג'ריבאן היה חמור בהרבה. "התמצאות - לסירוגין. תקשורת - לסירוגין. ניעות: לא יציב לדריכה. מבולבל לסירוגין. סיכון רב לנפילה. אופן אכילה: עזרה חלקית. החולה נרחץ וטופל במיטה. שתן נותן דרך סופרה פוביק (צנתר. ח"ל). החולה מבולבל. זקוק לעזרה באכילה ושתייה".

כדי להעביר את אבו ג'ריבאן למשטרה, הגיעו לבית החולים שני שוטרים מתחנת רחובות. האח איגור בלייבר קיבל את פניהם. אחד השוטרים, רועי ברם, העיד בפני הקצין הבודק שמונה לבסוף לפרשה על מה שראה באותו יום. "העצור שכב בידיים קשורות למיטה בתחבושות אישיות, משני הצדדים. ראינו טיטול וקטטר", הוא אמר בעדות שנמצאת בידי "הארץ". "נראה לי קצת מוזר להביא אדם עם טיטול לתחנה. דיברנו עם איגור והוא אמר שאין בעיה לקחת אותו. הוא אמר לאחות להלביש את החשוד והוא ראה שאנחנו שמים אזיקים ויוצאים מבית החולים".

בזיכרון דברים שכתב השוטר השני, כעביה איברהים, הוא ציין כי כשהגיעו לבית החולים, "העציר היה בעירום חלקי. ניסיתי להעיר את העציר אך הוא התעורר כמו שהיה בהלם ולא מאופס. האח (בלייבר. ח"ל) ורופאה ביקשו קודם להחליף לעצור את הטיטול ואז הלבישו אותו בפיג'מה של הבית חולים, ללא נעליים, ויחד עם שקית שתן שהתחברה לעצור. אני בתגובה שאלתי את האח אם הבחור כשיר וצריך לקחת אותו, כי הוא לא זז... אז ענה כי העצור עושה את עצמו ומבחינתם הוא סיים את הטיפול".

כשהגיעו השוטרים לניידת, הם הבינו סופית שיש בעיה. ברם העיד כי "האחות באה אתנו לרכב עם הכיסא גלגלים והחזירה את הכיסא. הוא לא היה יכול לזוז אז הרמנו אותו לתוך הניידת. כל הזמן נפלו לו המכנסיים. כשהגענו לתחנה הלכתי להביא כיסא עם גלגלים כדי להכניסו. כשהורדנו אותו, הקטטר נפתח... אז הוא בעזרתנו חיבר את זה בחזרה. ואז גררנו אותו בכיסא לחדר הסיור".

איברהים הוסיף בזיכרון הדברים שכתב: "כשהגענו לתחנה ניסיתי להוריד את העצור אך הוא לא הצליח לעמוד על הרגליים וכל הזמן ראשו זז קדימה... יש לציין שגם במשרד העצור כל הזמן נרדם וכמעט נפל מהכיסא, אך הזזתי את המשענת אחורה כדי שלא ייפול קדימה".

מדוע שוחרר אבו ג'ריבאן מבית החולים, אף שלא היה ספק כי הוא זקוק לסיוע רפואי צמוד? לאחר המוות החלו חילופי האשמות בין המשטרה לבית החולים. אנשי בית החולים טענו שהיה ברור מאליו כי יש צורך בהמשך טיפול רפואי במתקן שב"ס. "אני חושב שנמסר למשטרה שתפנה אותו למוסד שיקומי", העיד ד"ר פיכמן במח"ש, בחקירה שהתקיימה לאחר שהקצין הבודק סיים את עבודתו. "כי לא היינו משחררים אותו אם לא היה מישהו שיכול לקחת אותו ולהפנות אותו לטיפול שיקומי. הוא לא היה משתחרר עד שלא היו מוצאים לו מקום או מסגרת שיקומית".

השוטרים, לעומת זאת, טענו שדבר מזה לא נאמר להם. המסמכים הרפואיים של אבו ג'ריבאן מלמדים כי בשום מקום לא נרשם כי יש צורך בהעברתו למוסד רפואי אחר. להפך. ההנחיות מתייחסות לטיפול ביתי.

מה שברור הוא, שחולים כמו אבו ג'ריבאן הם כאב ראש לא קטן למערכת הבריאות. על פי רישומי בית החולים הוא היה אלמוני, ואיש לא התכוון לשלם על הטיפול שניתן לו, ודאי לא על הליך שיקום ממושך. פלסטינים המגיעים לטיפול רפואי בישראל מחויבים בהצגת התחייבות תשלום ממשרד הבריאות הפלסטיני. עובדים זרים, פליטים ואלמונים דוגמת אבו ג'ריבאן מקבלים טיפול חינם.

במצב זה בית החולים לא מתנדב לממן מתקציבו טיפול רפואי יקר וממושך. מפקד תחנת רחובות, יוסי בכר, העיד מאוחר יותר בפני הקצין הבודק כי פעל תחת הרושם ש"בית החולים פשוט רצה כבר לשחרר את המיטה". השוטר הקהילתי המוצב באורח קבע בבית החולים העיד בפני הקצין הבודק על המפגש הראשון שלו עם אבו ג'ריבאן. "אני לא יודע עליו כלום. ניסיתי לדבר עם החולה על מנת להוציא פרטים, כי זה חשוב להם (לבית החולים. ח"ל) לטובת התשלום".

בהיעדר זיהוי, החליטו לבסוף בשיבא לגלגל את הטיפול למשטרה. ביום ראשון, במקביל למציאת הגופה, שלח בית החולים מייל למשטרה ודרש את כל הוצאות האשפוז.

אף אחד לא רוצה גנב פצוע

תחנת רחובות היא מקום לא נוח במיוחד לגנבי רכב. שנה וחצי קודם לבואו של אבו ג'ריבאן חוו שם טראומה קשה. שלומי אסולין, שוטר סיור, נדקר על ידי גנב מכוניות ושקע בתרדמת שממנה לא התעורר. מהעדויות עולה כי רוח המפקד בתחנה היא שלא מוותרים לגנבי מכוניות. אבל כשהגיע אבו ג'ריבאן לתחנה הבינו השוטרים שמשהו כאן לא תקין. "קיבלתי אותו במשרד והיו לי תחושות רעות", העיד מולר במח"ש. "מעולם לא קיבלתי עצור במצב כזה ועוד עם קטטר ביד".

מולר יידע במתרחש את מפקד התחנה, סנ"צ יוסי בכר. כאן החלה שרשרת של תקלות מביכות שהובילה בסופו של דבר לתוצאה הטראגית. ראשית, החליטו בתחנה לפנות לרופא האחראי למרחב השפלה במשטרה. זה בחר לוותר על ביקור בתחנה ובדיקת העצור וביקש שיקראו באוזניו בטלפון את תעודת השחרור. בשל המצב הוחלט שיש לאשפז את אבו ג'ריבאן בשב"ס. בשב"ס השיבו שאין אצלם מקום.

בהמשך פנו אנשי התחנה לקצין עצורים במטה הארצי, עופר לוי, וביקשו מענה. לוי תהה: "למה בכלל עצרתם אותו?" בכר העיד במח"ש שפירש את התשובה כ"למה הסתבכתם. אתם הרי יודעים שבשב"ס לא קל לקלוט עצורים, בוודאי לא עם בעיות רפואיות. איך אני יכול לצפות את הנושא עם תשובתו המוזרה של מי שאמון על מתן הפתרונות למקומות כליאה?"

בצר לו פנה בכר למפקד מרחב השפלה אז, תנ"צ שמעון שומרוני. שומרוני כתב בזיכרון דברים כי לא נמסר לו המידע הרפואי המלא, רק צוין כי העצור נפגע באגן ולא יכול עוד לגנוב מכוניות. על כן הנחה "לשחרר את העצור, לאתר את משפחתו ולהעביר אותו לאחריותה".

במשטרת רחובות עשו ניסיונות רבים לזהות את החשוד. מפקד התחנה עירב את השב"כ, אבל שם אמרו שאין להם מידע מודיעיני שיוביל לזיהוי. השוטרים פנו לעמיתיהם בראשון לציון, אבל אלו מסרו שעמדת הזיהוי בתחנה לא עובדת. בכר החליט לשחרר את החשוד, למרות שלא ראה אותו ולא וידא כי יש לאן לשחררו.

בעדותו במח"ש אמר מפקד התחנה כי עניין הקטטר לא נראה לו מוזר. "סבי הסתובב עם קטטר וזה לא נראה לי חריג", הוא העיד. "ציינתי שהוא זקוק להשגחה, שאין מקומות (בכלא) וסביר להניח שמי שעבר תאונת דרכים לא ירוץ לגנוב שוב כלי רכב. ציינתי עוד שהוא עם קטטר והדבר היחיד שמטריד אותי זה שהוא גנב רכב שמשתחרר, שאולי הוא מחבל או דרוש שב"כ, ושלמרות הכל בשעות הלילה בן אדם שמשוחרר מבית חולים אחרי תאונה, מסיבות ערכיות ומצפוניות, אחבר אותו לבני משפחה". בכר הוסיף בעדותו שלא רצה להשאיר את החשוד בתחנה למשך הלילה, כי "נשלם מחיר של ניידות בתחנה להשגחה על העצור".

לבסוף החליט בכר לקחת את אבו ג'ריבאן לתחנת כפר סבא לניסיון זיהוי אחרון, ואם זה לא יצלח - להוריד אותו במחסום מכבים. בכר העביר הנחיה ברוח זו למולר. מולר העביר את ההנחיה לקצין התורן ברוך פרץ. פרץ, בן 38, הגיע למשטרה ממג"ב. הוא היה קצין אגף קהילה בתחנה, ומדי פעם בפעם שימש מפקד תורן. פרץ היה האיש שהופקד על ביצוע המשימה. סביב המהות המדויקת של המשימה הזאת ניטשה המחלוקת בין הקצינים בתחנה מאוחר יותר, כאשר מח"ש החלה בחקירתה.

בינתיים, בשעה 22:00, יצא לדרכו מסע המוות של אבו ג'ריבאן. השוטר הזוטר אסף יקותיאלי, יחד עם שוטרת שח"מ (שירות חובה משטרתי) ושוטר מתנדב, הכניסו אותו למכונית המשטרה. בלי לתהות כלל אם הפקודה חוקית או לא, הם אחזו בו בבתי השחי ודחפו אותו לניידת, והמתנדב קיפל את רגליו פנימה. הניידת החלה בנסיעה לכפר סבא, אבל עם הגיעה התברר כי גם שם לא מצליחים לזהותו.

יקותיאלי התקשר לפרץ. הקצין התורן אמר לו להוריד אותו במחסום מכבים. מפקד המחסום סירב לקבל את אבו ג'ריבאן, והחבורה המשיכה בנסיעה בכביש 443 לעבר מחסום סמוך לעטרות (שהוסר מאז). גם שם סירבו שוטרי מג"ב לקבלו. אחרי סירוב שלישי התקשר שוב יקותיאלי לקצין התורן ואמר שישאיר את אבו ג'ריבאן בצומת מואר, כדי שייאסף על ידי פלסטינים.

ב-02:50 הוא הורד מהמכונית בכביש 45, בין מחנה עפר למחסום עטרות, והונח מעבר לשוליים. השוטרים כנראה לא ידעו זאת, אבל במקום זה אסורה כלל תנועת פלסטינים. ג'ריבאן הושאר לנפשו, לגופו פיג'מת בית החולים ובכיסה מכתב השחרור. הקטטר עדיין היה אתו, וכך גם מדבקות שהוצמדו לחזהו, לבדיקת קצב הלב. נעליים לא היו לו. השוטרים לא השאירו לו אוכל או שתייה, ודיווחו על ביצוע המשימה.

מאוחר יותר העיד יקותיאלי: "אני והמתנדב הורדנו את העצור ושמנו אותו מעבר למעקה הבטיחות שלא ייפגע. לא רחוק מדי כדי שיוכל לעמוד ולעצור טרמפים. העברנו דיווח במקביל ואנחנו בדרך חזרה". החוקר שאל אותו, איך ציפה שיאספו אותו בכביש מהיר. יקותיאלי השיב: "ציפיתי שיעצרו לו בצד הדרך, ילבשו אפודה זוהרת ויעלו אותו. אחרי הכל הוא בן עמם והערבים ידועים בסולידריות שלהם".

בבוקר יום ראשון, 15 ביוני, גילה עובר האורח את גופתו של אבו ג'ריבאן. לצדה היו מונחים באגט ופחית שתייה. לאחר מכן טענו השוטרים להגנתם כי הדבר מוכיח שהצעיר הסתדר בכוחות עצמו. בניתוח שלאחר המוות נקבע כי מת מהתייבשות.

במשטרת בנימין פנו לשיבא לשאול אם יוכלו לעזור בזיהוי. משם החלה להתגלגל החקירה, מפקד מחוז המרכז, ניצב נסים מור, מינה את הקצין הבודק, ובינתיים גם התגלתה משפחתו של אבו ג'ריבאן. בשיחה מעזה אומר היום אחיו מוחמד כי המשפחה לא משלימה עם מותו. "פשוט זרקו אותו לכלבים", הוא אומר, "הלוואי שהיו מביאים אותו עד למחסום ארז ומשם היינו מטפלים בו".

"בשלוש בלילה, בחליפת בית חולים"

בין הכשלים שנמנו בדו"ח: "הרופאים המשטרתיים ורופא השב"ס נתנו החלטה שיש לעצור את השב"ח רק תחת השגחה רפואית אך לא חידדו והבהירו בפני המפקדים את משמעות מצבו הרפואי במקרה שישוחרר. לבית החולים לא נאמר על ידי אף גורם משטרתי שהשב"ח עובר למעצר בתנאי מעקב רפואי צמוד... מפקד מרחב השפלה ומפקד תחנת רחובות הבינו שהשב"ח משוחרר מבית החולים כחולה שהשתחרר בלי קשר לפעולת המשטרה. מולר קיבל הנחיה מפורשת מבכר לתדרך את פרץ להעביר את השב"ח לצומת מכבים ולחבר אותו עם גורם ספציפי, וכך הוא עשה, בלי לבדוק אם ההנחיה בוצעה.

"פרץ נתן את אמונו בראש צוות השוטרים שאמר לו בטלפון כי הוא מכיר היטב את האזור, שכן הוא גר בשטחים, וידאג להוריד אותו במקום בטוח בתוך הכניסה לכפר. לאחר מכן טען שגר פעם בירושלים והיה נוסע בכביש 443 לתל אביב אך לא הכיר את הכניסות לכפרים. ייתכן ששיקר לגבי ההיכרות שלו עם האזור".

הקצין הבודק קבע עוד כי "בידי בכר לא היו כל הנתונים המדויקים על מצב בריאותו של השב"ח. אף שהיה ברור לו כי השארתו ליד כביש או בצומת, ללא העברתו לאיזה גורם שהוא, היא מצב לא טוב, לא התעקש עד הסוף שמצב זה יתקיים".

בעקבות חקירת מח"ש הוגש במארס 2009 כתב אישום נגד פרץ ויקותיאלי על גרימת מוות ברשלנות. עד עתה לא התחיל שלב ההוכחות במשפט, ובינתיים מונה יקותיאלי למדריך בבית הספר של אגף המבצעים ופרץ לקצין המתנדבים של משטרת לוד. פרץ מנהל מאבק נגד מפקדיו, שנתנו את ההוראה ולדבריו נושאים באחריות; לאחרונה הוא עתר לבג"ץ בדרישה להעמיד לדין את מולר, שקודם מאז לתפקיד מפקד נקודת המשטרה בשהם, את בכר, שומרוני וכן את בית החולים שיבא. שני אנשי המשטרה הזוטרים שנלוו אל פרץ באותו לילה לא הועמדו לדין.

בכר, שבחקירת מח"ש נחקר באזהרה על גרימת מוות ברשלנות, הועמד לדין משמעתי. מאז הוא רק מתקדם. לפני שנתיים הועלה לדרגת נצ"מ ולתפקיד קצין המבצעים של מחוז המרכז. כעת הוא נמצא בחופשת לימודים, בטרם יתקדם למשרה הבאה.

מ"י: בכר ראוי לקידום

תגובת המשטרה: "המקרה המצער נבחן פעמים מספר על ידי המחלקה לחקירות שוטרים והפרקליטות, והוחלט להעמיד לדין את שני השוטרים המעורבים. קידומו של נצ"מ בכר נבחן בפיקוד המשטרה והמשרד לביטחון פנים ונמצא כי הוא ראוי לקידום. אין בכוונתנו להתייחס לפרטי האירוע, התלוי ועומד בעתירה לבג"צ".

תגובת בית החולים שיבא: "צוותי בית החולים השקיעו מאמצים רבים בהצלת חייו של עומר אבו ג'ריבאן ובטיפול בו. בשחרורו הובהר לשוטרים שהיו אחראים עליו כי עליו לעבור למסגרת אשפוזית שיקומית. מרגע העברתו למשטרה לא היתה לנו כל שליטה על רצף האירועים עד למציאתו ללא רוח חיים. בית החולים שלנו חרט על דגלו לטפל בכל אדם באשר הוא, ללא הבדל דת, גזע ומין, ושאלת המימון כלל אינה עולה על הפרק במצבים של הצלת חיים, כמו במקרה זה".

עו"ד עפר ברטל ממשרד ברטל ושות', המתמחה בייצוג בכירי מערכת הביטחון, בשם תנ"צ שמעון שומרוני: "תנ"צ שומרוני מצטער מעומק הלב על גורלו הטראגי של המנוח. שומרוני הורה לפקודיו לאתר את משפחתו ולהעביר אותו לידיה. אילו בוצעו הנחיותיו כלשונן, היה המנוח בין החיים. לצערו, הוא לא ידע שמשפחת המנוח לא אותרה וכי זה הושאר לצד הדרך".

עו"ד צדוק חוגי ממשרד ויצמן חוגי, בשם פקד ברוך פרץ: "אחרי שהדרגים הגבוהים החליטו על השחרור, לפרץ לא היה שיקול דעת להתנגד להוראה שנמסרה לו. מעל הכל, יש פה אחריות של בית חולים".

עו"ד מיכה פטמן, בשם פקד אבי מולר: "כל מה שעשה אבי מולר היה להעביר את ההנחיה כי יש להעביר את אבו ג'ריבאן למשפחתו. בשלוש אחר הצהריים הוא כבר עזב את התחנה".

עו"ד זכריה שנקולובסקי, בשם אסף יקותיאלי: "לשוטר יש טענות עובדתיות ומשפטיות. כמי שקיבל את ייצוגו לאחרונה, בכוונתי לפנות בעניין למחלקה לחקירת שוטרים בטרם יתחיל שלב ההוכחות בתיק".

סייע בהכנת הכתבה: ג'קי חורי

יש לכם סיפור שיכול לעניין אותנו? נתקלתם במחדל שאתם מעוניינים לחשוף? אתם מוזמנים להשאיר לנו את הפרטים במייל investigations@haaretz.co.il