הממשלה מקדמת חוק שיאסור פרסום שמותיהם של חשודים

ועדת השרים לחקיקה אישרה הצעת חוק שתאסור פרסום שם של חשוד במשך 48 השעות הראשונות למעצרו. המטרה: לאפשר לנחקר להספיק לפנות לביהמ"ש בבקשה לאסור את פרסום שמו. עם זאת, לשופט תישאר הסמכות להתיר את הפרסום אם מדובר באיש ציבור

ועדת השרים לחקיקה אישרה אתמול הצעת חוק דרמטית, שאם תעבור בסופו של דבר בכנסת, תשפיע על פרסום שמות חשודים. על פי ההצעה, ייאסר פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום במשך 48 שעות מהמועד שבו הודיעו לו על קיום חקירה נגדו או שיתקיים דיון בעניין - המוקדם מבין השניים. בדרך זו, יוכל החשוד לפנות לבית המשפט ולבקש את איסור פרסום שמו גם מעבר ל-48 השעות.

מדובר בהצעה שגיבשה מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, על רקע המלצות של ועדה שבראשה עמד השופט בדימוס אליהו וינוגרד, אותה מינו שרי המשפטים ובטחון הפנים בשנת 1998. שנתיים מאוחר יותר הגישה הוועדה המלצותיה.

רוב חברי הועדה סברו אז כי יש להימנע מפרסום שמו של חשוד בטרם הוגש נגדו כתב אישום, שכן במרבית תיקי החקירה מדובר בחשודים ששמותיהם לא מוכרים לציבור הרחב וכי נגד שיעור גבוה של חשודים כלל לא מוגש כתב אישום בסופו של דבר.

ההמלצה העקרונית לקביעת סמכות בית המשפט לאסור פרסומים עוגנה בחוק בתי המשפט, אולם יחד עם זאת, לא פעם מתפרסם שמו של חשוד לפני שהוא הספיק לבקש את איסור פרסום שמו.

"מצב זה מרוקן מתוכן במקרים רבים את האפשרות לבקש איסור פרסום ועלול לגרום לנזק בלתי הפיך לחשוד", נכתב בהצעת החוק. עוד נכתב בהצעה, כי הנזק עלול להיות חמור במיוחד כשמתברר כי החשד נגד אותו אדם היה מוטעה וכי עצם הפרסום עלול לגרום לנזק קשה, שהיה נמנע אם היה עולה בידי החשוד לדחות או למנוע את הפרסום מבעוד מועד.

יצוין כי ההצעה מעלה כמה חריגים לאיסור הגורף, אחד מהם הוא שבית המשפט יכול להתיר את פרסום השם עוד לפני שחלפו 48 השעות הראשונות. למשל, אם החשוד הוא איש ציבור, הדבר עשוי להוות במקרים מסוימים שיקול לפרסום מיידי, שגובר על הנזק העלול להיגרם לחשוד. בין אנשי הציבור הבולטים שנחקרו בתקופה האחרונה ודבר מעצרם דווח בהרחבה בתקשורת ניתן למנות את ראש עיריית בת ים, שלומי לחיאני, הבדרן דודו טופז ויו"ר דירקטוריון בנק הפועלים לשעבר, דני דנקנר. מקרה חריג נוסף לאיסור הוא כשפרסום שכבר נעשה עלול להחשיד רבים, בייחוד אם מדובר באישי ציבור ואז יש אינטרס ציבורי לנקות את שמם.

מקרה אחר לחריגה שעולה מההצעה, נוגע למקרים בהם הפרסום המוקדם מבוקש על ידי היחידה החוקרת, למשל כשמדובר בעבריין מין והפרסום עשוי לעודד נפגעים נוספים להתלונן על פגיעה מצד אותו חשוד.

מנגד, מעלה הצעת החוק גם מקרה בו הפרסום נעשה לבקשת החשוד או בהסכמתו, מאחר שהוא מעוניין שידעו מה החשדות נגדו, למשל, כדי שיוכל להפריך אותן בתקשורת.

על פי ההצעה, רשות חוקרת, כלי תקשורת או כל גורם אחר יוכלו לפנות לבית המשפט ולבקש את ביטול הצו.

פרשנות: תקדים מסוכן



שלומי לחיאני


דודו טופז

הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
פעילות
המלצות
הפופולריות במשפט ופלילים
פרסומת