טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שלאף והפוליטיקה הישראלית

אריה דרעי בצרות? אביגדור ליברמן רוצה להקים מפלגה? יש בעיות עם הפלסטינים? החבר מרטין בא לסייע

תגובות

שלאף רוצה להגיש לאביגדור ליברמן הסכם שלום עם סוריה

בחודש מאי התכנסה בווינה קבוצת אנשים מצומצמת כדי להשתתף בטקס ברית המילה של בנו השישי של איל ההון מרטין שלאף ושל רעייתו היפהפייה, ד"ר ברברה קוניג. הטקס, שהתקיים בביתו הפרטי של שלאף, היה בעל אופי צנוע והפתיע במקצת חלק מהנוכחים, שהתרגלו לנשפים המשפחתיים של שלאף, אלו הידועים כיוקרתיים ואלגנטיים, מקושטים בסלבריטאים נוצצים ובנציגים רמי דרג מממשלות ברחבי הגלובוס.

הטקס קטן המידות היה למעשה מימושה של צוואה: חיים שלאף, אביו החרדי של מרטין, הלך לעולמו זמן קצר לפני הברית ועל ערש דווי ביקש מבנו לערוך אירוע נטול גינונים. אל הטקס הוטס מוהל מישראל, והרב שניצח על הכנסתו של התינוק, חיים יודל, בברית אברהם אבינו היה השר לשעבר אריה דרעי, חברו הטוב של שלאף.

בני משפחה ספורים וכמה חברים קרובים של שלאף התקבצו שם - ובהם הרופא של אריאל שרון, ד"ר בולק גולדמן, ושלמה אובסטפלד, שותפה של משפחת שלאף לעסקי הנדל"ן בניו יורק, יהודי חרדי שכמה שבועות לאחר הטקס קפץ אל מותו בנסיבות מסתוריות מהקומה ה-19 של דירתו במנהטן.

אביגדור ליברמן
תומר אפלבאום

במשך שנים רבות הצליח שלאף לטוות קשרי זהב בצמרת הפוליטיקה הישראלית, אולם רק נציג אחד בלבד מהממשלה הוזמן לטקס ברית המילה: שר החוץ אביגדור ליברמן, שנחת בווינה במיוחד, להפוגה קצרה טרם מסע מדיני מתוכנן בטוקיו.

שלאף קיבל את ליברמן בחום רב - שר החוץ הוא ככל הנראה הישראלי החביב ביותר על איל ההון. לפני כמה חודשים ישב שלאף עם ידידים ושיתף אותם בפרטי תוכנית מדינית שהוא מבקש לרקום לליברמן. שלאף אמר להם כי הוא מעוניין לנצל את קשריו בשלטון הסורי כדי לקדם - תחת מטרייה רוסית - הסדר שלום בין ישראל לאויבתה מצפון. "את ההסכם הזה אביא לליברמן", המתיק שלאף סוד לבני שיחו, "ולדעתי הוא צריך לבוא לנתניהו ולומר לו: אמץ את ההסכם או שאפרוש מהקואליציה".

זו לא הפעם הראשונה ששלאף נהנה להשתעשע במשחק היחסים הבינלאומיים. לטענת ידידיו הוא מחזיק רשת ענפה של קשרים פוליטיים המשתרעים מאירופה ועד למזרח התיכון. הוא נכנס ויוצא בלשכותיהם של ראשי מדינות, בעיקר באירופה, וגם בעולם הערבי הוא דמות מוכרת. בין השאר הוא מצוי בקשר עם בכירים בשלטון המצרי והירדני ועם נשיא סוריה בשאר אסאד ומנהיג לוב מועמר קדאפי.

בקיץ שעבר חגג שלאף במסיבה זוהרת במלון יוקרה במונטנגרו יחד עם צמרת השלטון הלובי את יום ההולדת של הבן סאיף קדאפי (37), ארכיטקט ואיש עסקים הולל שמצדד בהקמת מדינה דו-לאומית על שטחי פלסטין. בין שלאף לקדאפי הצעיר מתקיימת מערכת יחסים הדוקה ובעבר, כך על פי עדות ידידיו של שלאף, בחנו השניים עסקים משותפים. לפני כמה שבועות נטש שלאף חופשה משפחתית בסרדיניה, המריא לטריפולי ושב לאוסטריה יחד עם הצלם הישראלי רפרם חדד, שנאסר ונחקר על ידי הלובים בחשד כי הוא סוכן המוסד. בווינה המתין לשלאף ולחדד החבר ליברמן.

עוד לפני כן תיווך שלאף בין ליברמן לקדאפי ג'וניור, כשזה ארגן את המשט הלובי לחופי עזה. אחרי שהספינה שינתה את יעדה ופנתה למצרים, שיבח שר החוץ הישראלי בשיחות פרטיות את שלאף ואמר שעצירת המשט נזקפת לזכותו של איל ההון האוסטרי, בעל הקשרים בלוב ובמצרים. מיד לאחר האירוע טען קדאפי הבן, כי בתמורה להסטת הספינה התחייבה ישראל לפני מצרים לאפשר ל"קרן קדאפי" להשקיע 50 מיליון דולר בשיקומה של עזה.

שלוש שנים לפני התגייסותו הנמרצת לעזרת שר החוץ הישראלי סייע שלאף בחילוצן של חמש אחיות בולגריות שנגזר עליהן בלוב עונש מוות, לאחר שהורשעו בהדבקה של יותר מ-400 ילדים באיידס. הן שוחררו מכלאן לאחר שמונה שנים, בתמורה להסכם "שותפות" בין לוב לאיחוד האירופי. בעבר תיווך בין בכירים ברשות הפלסטינית לפוליטיקאים ישראלים.

קשרים כאלה יכולים לסייע בהמסת קירות החשדנות בין העולם הערבי לשר החוץ הישראלי שאיים בעבר להפציץ את סכר אסואן. אבל לליברמן ושלאף יש עוד תחביבים משותפים מלבד השכנת שלום על הנייר או עצירתם של משטים סוררים. אופרה, למשל.


פוליטיקאים ואנשי עסקים יוצאים לווינה, לשבת שבעה לצד שלאף

זה היה בחודש אפריל, בשעת בוקר מוקדמת. מכונית השרד של שר החוץ עצרה בפתח בית העלמין בהר הזיתים בירושלים, ומאבטחים חמושים וערניים פילסו את דרכו של ליברמן בקהל לבוש השחורים אשר ליווה את חיים שלאף בדרכו האחרונה. ליברמן, במכנסיים בצבע בז' ובחולצת פסים לבנה, עמד ליד הקבר הפתוח ושמע את הקהל החרדי הרב שגדש את בית הלוויות נושא תפילות יגון ואבל לזכרו של המנוח, שגופתו הוטסה במטוס פרטי לישראל. מטוס נוסף הביא את בני המשפחה מבירת אוסטריה להלוויה.

לצדו של ליברמן עמדו בסמוך לערוגת הקבר אריה דרעי ויעקב ברדוגו. גלעד שרון עמד מאחוריהם. גם חיים רמון היה שם. לעומתם, קרא הבן מרטין קדיש יתום על אביו בווינה הרחוקה והצוננת. ערב הלוויה הודיעה המשטרה לעורכי דינו כי אם יבוא לארץ ייאלץ לבקר גם במתקן החקירות של יאח"ה. שלאף החליט לוותר. מיד אחרי הלוויה של האב יצאו מישראל אנשי עסקים ופוליטיקאים, חלקם מילאו בעבר תפקידי מפתח בניהול המדינה, כדי לחלוק כבוד לגביר ולשבת לצדו בווינה בימי השבעה לאב.

חיים שלאף נולד בפולין והשתייך לקהילת חסידי בובוב שנמחתה בחלקה על ידי הנאצים. לאחר ששרד בשואה ושהה במחנה עקורים בווינה הצליח חיים שלאף להפוך - תוצאה של מרץ רב ונחישות - לאיש עסקים מצליח ולשותף בחברת רוברט פלצ'ק שעסקה בסחר עץ ונייר, בעיקר עם מדינות מזרח אירופה שהסתתרו אז מאחורי מסך הברזל. וינה, שטח ניטרלי במלחמה הקרה, היתה קרקע נוחה במיוחד לסחר בין המערב למזרח.

חיים היה אמנם איש עשיר מאוד אבל מנהגיו נותרו צנועים. הוא נסע באוטובוסים ברחבי וינה, התגורר בדירה פשוטה והקפיד על אלמוניות מוחלטת. מדי שנה היה מגיע לביתו ברחוב החבשים בירושלים. גם הבן הבכור ג'יימס, שותפו לעסקים של מרטין, נחשב לאיש עניו וזכור לבריות כמי שדיווש על אופניו ברחבי וינה. את בניו שלח האב להתחנך בישיבות בישראל.

מרטין, שנולד בשנת 1953, ספג בילדותו חינוך חרדי נוקשה וכילד שהה בישראל תקופות ארוכות. בביקורים אלה רכש את העברית הטובה השגורה בפיו עד היום, בנוסף לשלל שפות אחרות שבהן הוא שולט: אנגלית, גרמנית, איטלקית, רוסית, יידיש וצרפתית. עם השנים הלך שלאף והתפקר, דבר שהכניס מתח ליחסים עם אביו. הרב הראשי לשעבר ישראל לאו מספר כי בהזדמנות אחת ביקש שלאף להתייעץ איתו בעניין רגיש: בתו עמדה להתחתן עם גבר ממשפחה דתית אדוקה. שלאף אמר ללאו כי הוא חושש לשכפל את המתיחות המשפחתית גם בדור השני.

סגנון החיים שאימץ הבן מרטין היה זר לאורחותיה של משפחתו. הנשים היפות שהקיפו אותו, עסקי ההימורים שניהל וסגנון החיים הזוהר שסיגל לעצמו היו כולם שלבים במרד הפרטי שלו נגד החינוך הספרטני והנוקשות ההלכתית שינק בצעירותו. בשנים שבהן נהג להגיע לישראל הוא בא תמיד במטוס הפרטי והחזיק כאן נהג ומכונית יגואר ששימשו אותו רק לצורך ביקורים אלה.

ביוני 1994 רכש במחיר שיא של שבעה מיליון דולר קרקע ברחוב גני תכלת בהרצליה פיתוח, לאחר שגבר במכרז פומבי על איל הון אחר שחשק באדמה: שלדון אדלסון. שלאף הקים על הקרקע הזאת בית חלומות אמיתי: יותר מ-2,000 מ"ר בנויים, הכוללים מקלט אטומי של 200 מ"ר, מרתף יינות, חדר קולנוע, חדר כושר, בריכה, סאונה יבשה ואחת רטובה. חברה בשם "Dohor establishment" (שמקום מושבה בנסיכות ליכטנשטיין) ייבאה את כל מוצרי הבית כולל ציוד הבנייה במיוחד עבורו. על העיצוב הופקדו אדריכלים רבים ובהם האדריכל הישראלי בעל השם העולמי רון ארד. ב-2005 נרכש הבית על ידי איש העסקים זקי רכיב, המתמחה בטכנולוגיה וכעת גם בתקשורת, בכ-22 מיליון דולר.

אך הבית המפואר בהרצליה לא היה יחיד. בשנים האחרונות רכש שלאף באוסטריה אחוזה מפוארת בפארק, בשטח של 9,100 מ"ר, בסכום עצום של 15 מיליון יורו. האחוזה שוכנת ב-Obersievering, אחד האזורים היקרים והיפים ביותר בווינה. בזמנו שקל הנשיא האוסטרי תומס קלסטיל לקבוע אותה כמשכנו, אבל ויתר על הרעיון כשהתברר כי המבנה היה שייך פעם ליהודים ונגזל מהם על ידי הנאצים.


עמותה של משפחת שלאף מממנת לאריה דרעי הגנה משפטית

מכונית היגואר הכהה שחצתה בחורף 1999 את מבואות יריחו עצרה בסמוך למגרש סוסים. מהמכונית יצאה בחורה יפה בשם אורסולה שוורץ, מלווה בג'נטלמן אוסטרי מהודר. זה היה מרטין שלאף. השניים הגיעו כדי לצפות בסוס שלהם, ששמו אואזיס, כשם הקזינו, מתחרה במרוץ שהתקיים באותו יום בעיר הדקלים. "היו לו שני סוסים ביריחו וסוסים נוספים ברשפון ויש לו כמה סוסים בחווה בפאתי וינה", יודע לספר הנציג המסור והנהג לשעבר מוטי פינקלשטיין.

הסוס של שלאף נפסל לפני המרוץ ביריחו, אבל סביר להניח שהוא לא לקח את זה יותר מדי ללב. באותה תקופה נהג איל ההון להגיע ליריחו פעמים רבות כדי לבחון מקרוב את הקזינו - פרת המזומנים המשוגעת שהקים בשותפות עם הרשות הפלסטינית, הבנק האוסטרי של האיגודים המקצועיים "בוואג" וקזינו אוסטריה.

כמה חודשים לפני הקמת הקזינו ניהל שלאף שיחות עם ידידו הישראלי, איש העסקים ניסן חקשורי, שמטרתן - צירופו של חקשורי ושותפיו הישראלים בקבוצת קלאב הוטל למיזם הקזינו המתהווה ביריחו. "הוא צלצל אלי לשווייץ שבה התגוררתי, הזמין אותי לארוחת ערב במלון שבו התאכסן בז'נווה", משחזר חקשורי, "ואמר לי: ?תשמע, האוסטרים והפלסטינים לא מוכנים שיהיו שותפים ישראלים בקזינו, אתה אזרח שווייצי, תחזיק את המניות בנאמנות עבור הישראלים'. השבתי לו: ?אני לא מוכן, אני לא אהיה הקופאי שלהם, זה לא מקובל'. הוא סיפר לי על הקשרים שלו עם פוליטיקאים ישראלים והיה מגיע לערפאת המון פעמים".

את קשריו ברשות הפלסטינית, אלה שהבטיחו את הקמת הקזינו, סלל שלאף באמצעות יוסי גינוסר, שלגרסת גורמים שהיו מעורבים במיזם, היה המתווך העיקרי בעסקה. גינוסר הכיר לשלאף את בכירי הרשות הפלסטינית ובהם יאסר ערפאת, מוחמד דחלאן, ג'יבריל רג'וב ומוחמד ראשיד, יועצו הכלכלי של ערפאת, כורדי במוצאו, איש חכם, בעל חוש הומור מפותח, קסם אישי וחיבה מפורסמת לכסף.

ראשיד וגינוסר - כך על פי גילוייו של עזרד לב, שהיה שותפו של גינוסר, בספרו "בתוך הכיס של הראיס" (ובכתבות מקיפות של בן כספית ב"מעריב") - נהנו מעמלות שמנות במיוחד בניהול כספי הפלסטינים בחשבונות בנק בשווייץ ובעסקאות אחרות. גורמים שהיו מעורבים במיזם טוענים כי גינוסר נהנה מעמלה גם בעסקת הקזינו.

לפתיחת הקזינו קדמו דיונים קדחתניים בין הצמרת הפלסטינית לשלאף בשטחי הרשות הפלסטינית ובאוסטריה. ערפאת הוטס לווינה במיוחד לפגישה עם הקנצלר האוסטרי. מאוחר יותר רכש שלאף מהפלסטינים את מטוסו הפרטי של הראיס. בספטמבר 1998 נפתח הקזינו היוקרתי במבואות יריחו מול מחנה הפליטים עקבת ג'אבר. תמונה סוריאליסטית בלב אחד האזורים הסוריאליסטיים בעולם. האזור כולו עמד בפתחה של תקווה ונע בין אופטימיות לחוסר אמון, ואנשי עסקים זריזים מסוגו של שלאף, שידעו להיכנס בין החרכים של המציאות הפוליטית-מדינית החדשה, הצליחו לגזור קופון נאה מאוד מהמצב החדש. החלום של שלאף התגשם: 3,000 מבקרים ביום השאירו את כספם במקום, רובם ישראלים. 350 מצלמות אבטחה נסתרות עקבו אחרי המהמרים 24 שעות ביממה.

ישראלים בכירים שימשו יועצים למיזם. עו"ד דב וייסגלס היה היועץ המשפטי. שמעון שבס שימש כיועץ בתעריף של 20,000 דולר בחודש והעניק שירותי ניהול וייעוץ לחברת "תסיפ", שניהלה את הקזינו, ולשותף - בנק בוואג האוסטרי. משה תאומים הופקד על מלאכת הפרסום. מהצד הפלסטיני היה ג'יבריל רג'וב אחראי לאבטחה. חברו הישראלי של רג'וב, איל הדלק קוקו עובדיה (שהואשם בהעלמת מס, פרשה שהסתיימה בתשלום כופר מצומק יחסית), הופקד על הסעת המהמרים למקום וקיבל עמלה על שימוש לקוחות הקזינו בכרטיסי אשראי. לצד הקזינו הוקמו מלון יוקרתי ובית ספר מיוחד לפלסטינים ללימוד מקצוע ההימורים. החמאס הגיב בתוקפנות על החגיגה הקפיטליסטית שהתרחשה בעיר התפוזים: "קזינו השטן, קזינו של השפלה ובגידה, ניוון ופריצות. בו ישתו את דם החללים שטרם יבש", איימו דובריו על המהמרים ועל אלה שאפשרו את פעולת המקום.

גם היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין לא אהב את הרעיון שישראלים רבים עוברים על החוק האוסר הימורים במרחק של מחסום צה"ל אחד מתחום המשפט של ישראל. בדיון בנושא שהתקיים בשנת 1998 בוועדת חוק חוקה ומשפט של הכנסת, בהשתתפות רובינשטיין, נמצא ח"כ אחד שחשב כי הקזינו יוכל לשמש מפתח לדו-קיום בין העמים: ח"כ חיים רמון (אז עדיין במפלגת העבודה, ג"ו). "דווקא אנשים שהרבה יותר קרובים להשקפת עולמך לפי מה שסופר לי", סנט רמון ביו"ר הוועדה ח"כ חנן פורת, "באים לשם ורואים שלפלסטינים אין קרניים, ומישהו אפילו אמר שהם נחמדים, ובמקום ששיתוף הפעולה והדו-קיום יתמקדו רק בגנבי רכב ובעולם תחתון, מתהווה שם משהו, ואולי גם יעשו עסקים בסוף היום. אז למה נזעקת דווקא על הדבר הזה? אני אומר ברמה העקרונית הטובה, גם אם יש עבירה על החוק, למי זה מזיק? במי זה פוגע? עד עכשיו אני רואה שרק טוב יוצא מזה לדעת כולם, גם אצל אלה שחושבים שזה בניגוד לחוק".

גם עו"ד דב וייסגלס, פרקליטו של שלאף, הגן באותו דיון בלהט על הקזינו והפעיל את קשריו בצמרת כדי לסייע ללקוח המובחר. "הקזינו היה להיט ואני אישית לא חשבתי שזה נוסח מערך היחסים הכלכליים שצריך להיות בינינו ובין הרשות הפלסטינית, בניגוד, נניח, לאזורי תעשייה משותפים", מספר מי ששימש אז ראש השב"כ, עמי איילון. "עו"ד וייסגלס נפגש עמי באותה עת מספר פעמים כדי לשכנע אותי שהשב"כ יקל על כניסת ישראלים ליריחו. אני התנגדתי לעניין. לא התרשמתי כי שלאף משמש כמתווך פעיל בעניין המדיני אלא כאיש בעל אינטרסים כלכליים".

באותן שנים הגיע שלאף שוב ושוב לישראל. הוא התאכסן במלון המלך דוד בירושלים ובהילטון בתל אביב והתחיל לבנות את בית החלומות שלו, בהרצליה פיתוח, על קו החוף. "הוא תכנן לחיות בישראל", נזכר העוזר פינקלשטיין, "הוא התכוון להשקיע פה מיליארדים". לא כל בני המשפחה אהבו את הצעצוע החדש והשנוי במחלוקת של מרטין. האח ג'יימס אמר פעם בשיחה פרטית כי הקזינו שהקים אחיו הוא כתם על משפחה חרדית.

שלאף הרחיב באותן שנים את מעגל החברים שהחזיק בישראל - בעיקר פוליטיקאים. "הוא פשוט עבד בזה", מספר אדם שהכיר אותו. הוא פגש את ראשי השלטון ושמר על קשרים טובים עם חיים רמון, אלי לנדאו, אהוד אולמרט, שמעון שבס ואחרים. גם דן מרידור פגש אותו פעם כדי לבקש את סיועו למכון ז'בוטינסקי. מרידור סעד איתו בירושלים, צפה עמו באופרה בווינה אבל בסוף שנות ה-90 הקשר ביניהם התפוגג ונמוג.

באמצעות משפחתו החרדית קשר שלאף קשרי קרבה עזים עם אדם נוסף: יו"ר ש"ס אריה דרעי, שהיה מסובך באותן שנים במשפט השוחד שהתנהל נגדו. בשנת 2000, כפי שמתפרסם כאן לראשונה, מימן שלאף מבצע שנועד לסייע לדרעי להיחלץ מהרשעה: הוא גייס את ידידו, עורך דין שווייצי בשם ד"ר האנס באומגרטנר, ומימן רכישת מידע על פרשה שבה היה מעורב יעקב שמולביץ', עד המדינה נגד דרעי. החומר שימש את דרעי בבקשה שהגיש לקיומו של דיון נוסף בהרשעתו, בקשה שדחה נשיא בית המשפט העליון אז אהרן ברק.

על פי מידע שהגיע ל"הארץ", השקיע שלאף מאות אלפי דולרים ברכישת המידע משווייץ. זו לא היתה התרומה היחידה שלו להגנה המשפטית של דרעי.

משפחת שלאף החזיקה בשנות ה-90 עמותה בשם "ג'סלו". העמותה התנהלה ברחוב 59 בניו יורק במשרד עורכי הדין "בראון אנד גולדברג". בשלהי שנות ה-90 היא העבירה תרומות לגופים בישראל ובהם הסוכנות היהודית, בתי חולים, האגודה למען החייל, ישיבות המזוהות עם חסידות בובוב, קרן ירושלים ועוד. ואולם, הסכומים הגבוהים ביותר, מאות אלפי דולרים, עברו ל"קרן להגנה משפטית", שעל פי מידע שהגיע ל"הארץ" מימנה את פרקליטיו של דרעי במשפט. "שלאף מעריץ את דרעי", אומר אחד ממקורביו, "הוא חשב שנעשה לו עוול חמור".

50,000 דולר נוספים מעמותת ג'סלו עברו לקרן להגנה משפטית של חבר נוסף שהתייצב אז על ספסל הנאשמים: ראש עיריית ירושלים, אהוד אולמרט, שעמד לדין בפרשת החשבוניות הפיקטיביות בליכוד, פרשה שממנה זוכה לבסוף. מעניין לציין כי בדיווח שמסרה לרשם העמותות האמריקאי, ציינה ג'סלו את התרומות כ"תמיכה במטרות יהודיות".

גם עם לאה רבין המשיך שלאף לשמור על קשר חם עד יום מותה. "הוא אדם נבון, שרמנטי והיה חבר נאמן", אומרת דליה רבין. כזה היה וכזה עודו מרטין שלאף - אדם שיודע למצוא את דרכו אל לבם של אנשים מכל קצות הקשת הפוליטית ובעלי כל מרקם אישיות. אדם שנוסף על כספו ועל קשריו מצליח להצטיין באחד על אחד, להקסים ולכבוש את בן שיחו ובעיקר לדבר עם כל אדם בשפה הנכונה לו. לעתים, אגב, מדובר בשפת האינטרסים.

היו בין מקורוביו של רבין שהתאכזבו למצוא אז את שלאף בחברתו של חבר חדש שליקט בישראל: המנכ"ל הטרי של משרד ראש הממשלה, אביגדור ליברמן. הידידות שהתפתחה בהמשך בין שלאף לליברמן הציבה את איל ההון לראשונה על הכוונת של משטרת ישראל.


המשטרה חוקרת העברה של מיליון דולר לישראל ביתנו

שנת 1998 היתה שנה מוצלחת במיוחד לאביגדור ליברמן. בשלהי 1997 נטש מנכ"ל משרד ראש הממשלה את תפקידו ויצא לגלות של שנה (וקצת) בעולם העסקים. בדצמבר שאחר כך הוא כבר הרוויח 3.3 מיליון דולר בעסקה מעוררת עניין. ליברמן נשכר כיועץ מיוחד ל"אוסטריה בנק", שהסתבך בעסקאות ספקולטיביות בשוק הנגזרים הפיננסיים ברוסיה ועמד לספוג הפסדי עתק של מאות מיליוני דולרים.

על פי הנטען, היה אמור ליברמן לדאוג להעלאתו של שער הרובל ערב פקיעת החוזים, וכך להקטין את הפסדיו של אוסטריה בנק. "החוזה בין ליברמן לאוסטרים נרשם על מפית והוא קיבל את הכסף אחרי זמן קצר. אחד הכיוונים שנבדקו היה ששלאף היה מעורב בעסקה זו ותיווך בין הבנק לליברמן", אומר גורם בכיר שהיה מעורב בחקירה שנפתחה בנושא.

ליברמן עצמו אמר בעבר לכותב שורות אלה כי הבין אז בתחום הסחר במטבעות. הסיפור הפנטסטי הזה וכמותו ידיעות מודיעיניות הם שהובילו בשלהי 98' לפתיחתה של חקירה סמויה נגד ליברמן. הפוליטיקאי האמביציוזי הקים באותה עת את מפלגת ישראל ביתנו והתכונן בראשונה לרוץ לכנסת. בחקירה הסמויה נגדו התברר כי בין הבעלים של הקזינו ביריחו ומקורבה של הרשות הפלסטינית ובין המתנחל קשה העורף התפתחו יחסי חברות. "אתה יודע מדוע מרטין אוהב את ליברמן כל כך?", שאל לאחרונה, רטורית, אחד מחבריו של שלאף - "כי הוא חש אכזבה עמוקה מהישראלים. הוא מתייחס אליהם כאל אנשים חסרי נימוס וכבוד, אנשים שאינם יודעים להכיר טובה, כאלה שמנצלים אותך וזורקים אותך. מרטין חושב שהיחסים שלו עם ליברמן אינם תלויים בדבר. הוא טוען שליברמן יותר ג'נטלמן ואנושי, והוא מייחס את זה לכך שליברמן הוא יותר יהודי מישראלי".

שלאף הפגיש את ליברמן עם מנהיגים פלסטינים, ניהל איתו שיחות ממושכות וגילה עניין בקמפיין הבחירות של ידידו. בתחילת 1999 הציע שלאף לליברמן את שירותיו בגיוסו של שמעון שבס לרשימת ישראל ביתנו לכנסת. הוא גם סייע לליברמן בגיוס ערבות של מיליון דולר מבנק וינאי שתשמש את ישראל ביתנו לקבלת קו אשראי בסכום זהה מבנק ישראלי. את שני הדברים עשה שלאף בשיחת טלפון טרנסאטלנטית אחת. "דיברתי עם בובי וזה יצא ביום שישי מהמקום בווינה", עדכן שלאף את ליברמן בעברית צחה כפי שמשחזר אדם שהיה מעורב בחקירה. "דבר עם השמוק שלך בבנק, תגיד לו שקיבלת אישור שזה יצא ביום שישי".

"בובי" הוא רוברט נוביקובסקי, איש עסקים וינאי המקורב מאוד לשלאף ועושה איתו עסקים משותפים, ששמו עיטר בעבר כמה תחקירים עיתונאיים שעסקו בסחר בין מערב למזרח אירופה. עוד נשוב אליו. הכספים שהגיעו לישראל ביתנו יצאו מבנק אוסטרי בשם "Erste" והערבות על הכספים ניתנה על ידי יורימקס, החברה מווידנרהופ שטרסה 17. העברת מיליון הדולר נחשפה בהמשך בדו"ח של מבקר המדינה אז, השופט בדימוס אליעזר גולדברג, והתגלגלה לחקירת משטרה שבה עלה החשד כי שלאף עצמו הוא שעמד מאחורי הערבות השמנה והשתמש בנוביקובסקי כאיש קש.

בחקירתם במשטרה סיפקו שלאף וליברמן גרסה זהה לגבי החלק שמילא שלאף בהעברת הכספים. "הם אמרו ששלאף שימש כמתורגמן בין השניים", מספר אדם שהיה מעורב בחקירה. זו היתה הפעם הראשונה והאחרונה ששלאף פגש חוקרי משטרה ישראלים. שני התיקים נגד ליברמן, בעניין הורדת שער הרובל ובעניין הערבות, נסגרו כעבור שנים רבות מחוסר ראיות.

בתחילת 1999 נפגש שלאף עם אחד מחבריו, בכיר במערכת הפוליטית, ושיתף אותו ברעיון פרי מוחו: "הסקרים מראים כי אמנון ליפקין שחק הוא המועמד הפופולרי ביותר בישראל", היתה רוח הדברים של שלאף בשיחה. "בצירוף כוחות ממפלגת העבודה זו יכולה להיות המפלגה שתזכה בבחירות". שלאף נקב בשמות של שני כוכבים פוליטיים, ידידים אישיים שלו, שביקש לרתום למיזם, חיים רמון ועוזי ברעם. שחק עצמו אמר ל"הארץ" כי לא היה מודע כלל לפעילות זו של שלאף.

בשיחות פרטיות באותה תקופה טען שלאף כי יהיה באפשרותו להבטיח את תמיכתה של ש"ס (בראשה עמד אז מקורבו דרעי) במפלגה בראשות שחק. נדמה שמעולם לא היה איל הון שביקש להתערב כך במערכת הפוליטית בישראל. הרעיון הזה התנדף באותה מהירות שבה התפוגגה האהדה הציבורית הראשונה לרעיון המפץ הגדול.

חבריו של שלאף בישראל טוענים כי בתקופה ההיא, וגם בשנים שלאחר מכן, ראה שלאף באדם אחד את המועמד הראוי ביותר לתפקיד ראש ממשלה: חיים רמון. אחרים טוענים שהמועמד האופטימלי בעיניו לתפקיד היה דווקא אריה דרעי. "האמת היא שהוא חלם לסייע בהקמת מפלגה בישראל שתורכב משילוב בין רמון, דרעי וליברמן", מעדכן אחד מידידיו בתקופה ההיא. "הוא אהב להתעסק בפוליטיקה המקומית".

ידידיו מספרים כי לקראת בחירות 99' תמך שלאף באהוד ברק בהתמודדות עם נתניהו ואף תרם לו מהונו. בחקירת המשטרה בפרשת "עמותות ברק", שמימנו את קמפיין הבחירות שלו, שאלה תנ"צ בדימוס מירי גולן את ברק מה היה הקשר של שלאף לקמפיין הבחירות: "אין לו קשר לקמפיין הבחירות, ככל שאני יודע", השיב ברק. "אני יודע מי זה. הוא היה מיודד עם שבס ואולי גם עם רבין, אני לא בטוח... פגשתי אותו פעם אחת בחיי... הרבה הרבה זמן לפני הבחירות, בארוחת ערב שאליה הזמין אותי אלי לנדאו".

חודשים ספורים לאחר שנבחר ברק לראשות הממשלה הבין שלאף כי התמיכה שהעניק לו היתה מקח טעות. שלאף לא אהב את הצנטרליזם של ברק, את העובדה שלא השתמש מספיק בכישוריו של רמון ואת הפגיעה שלו בדרעי. הוא ודאי לא ציפה שמהלכיו המדיניים הנמהרים יציתו אש שתעצור את סיבובם המסחרר של גלגלי הרולטות ביריחו. התרסקותה של ועידת קמפ דיוויד בקיץ 2000 היתה הדבר האחרון ששלאף איחל לישראלים, לפלסטינים ובעיקר לעצמו. הקזינו ביריחו היה אמור להיות רק הקדימון להפיכתה של המדינה הפלסטינית ללאס וגאס של המזרח התיכון, מדינה עשירה ומשגשגת שתהיה טרודה יותר בניהול תנועת התיירים ותזרימי המזומנים האדירים שיתגלגלו בשטחה מאשר בעימות טריטוריאלי ואידיאולוגי עם שכנתה, המדינה היהודית. אבל, כידוע, החלום הזה, ביחד עם חזונות נוספים למזרח תיכון חדש-חדיש ומחודש, התנפץ אל חומות המציאות נטולת ההומור של המזרח התיכון.

החברה שניהלה את הקזינו קיבלה, מלבד זיכיון להפעיל אותו עד 2028 ופטור ממס לעשר שנים, גם בלעדיות על הפעלת בתי קזינו בשטחי הרשות. בשתי שנות פעילותו ביקרו בקזינו כ-800 אלף בני אדם, על פי ההערכות, 99 אחוזים מהם ישראלים. על פי הערכות, רווחי הקזינו בשתי שנות פעילותו הסתכמו בסכום פנטסטי, בכל קנה מידה - 328 מיליון דולר. בחודשים שאחר כך, בניסיון להציל את ההשקעה הכספית הכבדה, שימש שלאף בתפקיד הכבאי האזורי.


שלאף מנסה לעקוף את ראש הממשלה ברק בשיחות עם הפלסטינים

חודש לאחר ועידת קמפ דיוויד, בעוד ערפאת וברק עסוקים בתליית אשם הדדית בפיצוץ ועידת השלום הגורלית, יצא ראש עיריית ירושלים, אהוד אולמרט, לביקור בארצות הברית. בעודו שם צלצל יום אחד הטלפון הסלולרי שלו. מעבר לקו היה מרטין שלאף. הוא בירך את אולמרט בנימוס ובלי השהיות ביקש ממנו להיפגש בהקדם איתו ועם מוחמד ראשיד, מן המקורבים ביותר לראש הרשות ערפאת. ימים ספורים לאחר שיחת הטלפון ההיא, באחד מימי אוגוסט 2000, בשעה 18:00, ישבו שלושת האישים בחדר ששכר שלאף במלון קינג דיוויד בירושלים. "אני מתכוון לעדכן את ראש הממשלה ברק בפרטי השיחה", הודיע אולמרט.

"יש לנו עניין רב לשוחח איתך על ירושלים", אמר ראשיד לאולמרט במתק שפתיים, "הרי למה שאתה תסכים, יסכים גם ברק". ראשיד פירט באוזני אולמרט את הקווים האדומים של ערפאת לגבי עתידה של עיר הבירה: "ערפאת לא יסכים לעולם להכיר בריבונות שלכם על הר הבית", הבהיר ראשיד מהי עמדתו של הראיס בסוגיה הרגישה מכולן. "על המסגדים יתנוסס דגל פלסטיני, ואילו לגבי שאר ההר - הוא יועבר לנאמנות בינלאומית".

חלפו כמה ימים מאז הפגישה ואולמרט, בצעד לויאלי, נסע למעון ראש הממשלה ברחוב בלפור 1 בירושלים לפגישה עם אהוד ברק. "היו אצלי שלאף ושותפו לעסקי הקזינו, ראשיד", פתח אולמרט ושיתף את ברק בכל פרטי השיחה. "זה מריח לא טוב", אמר ברק לאולמרט בדאגה. "אני יודע שהפלסטינים עושים מאמצים ליצור מסלולי הידברות אלטרנטיביים".

ברק סיפר לאולמרט שהגיע אליו המידע כי גם אביגדור ליברמן (בתיווך שלאף, ג"ו) נפגש עם פלסטינים בכירים. "הפלסטינים רוצים תווית הכשר מחבורת בראון-חברון. אני לא מבין את ליברמן", אמר ברק לאולמרט בגרון ניחר. "איש כמותו יודע שיש לי דרך לדעת על פגישות כאלה ועל תוכנן מהמקורות שלי. זה חמור מאוד". מקורות שזהותם מסקרנת מאוד, ללא ספק. "תמשיך במגעים האלה אבל תהיה ערני", יעץ ברק לאולמרט. "אם זה כך", השיב אולמרט, שלא צפה כנראה את גל האלימות המתקרב, "עדיף שלא אפגש איתם בכלל".

ב-28 בספטמבר עלה יו"ר האופוזיציה אז, אריאל שרון, להר הבית. הביקור הפרובוקטיבי היה אקורד הפתיחה לפריצתה של אינתיפאדת אל-אקצה. ירושלים והשטחים בערו, עשרות נהרגו והסדר קבע בין ישראל לפלסטינים נראה כמו פנטזיה של שוטים. גם זרם המהמרים הכבד שפשט מדי יום על הקזינו ביריחו פסק, ובתחילת אוקטובר ירה טנק של צה"ל לתוך בניין הקזינו וגרם נזק רב לקומת המשרדים. צה"ל טען כי הירי היה תגובה על ירי של הפלסטינים מתוך הקזינו לעבר היישוב ורד יריחו.

ב-19 באוקטובר נפגש אולמרט שוב בשעת ערב במלון המלך דוד עם שלאף וראשיד. "ערפאת שחרר אותי מנוכחות בישיבת הקבינט הפלסטיני", אמר ראשיד לאולמרט כדי להדגיש בפניו את יחסו הרציני של הראיס לשיחות. "אני מאוכזב מברק ומהתנהגות הישראלים בשבועות האחרונים, אני חושש שהתהליך המדיני לא יחודש". הוא שמר על ארשת רצינית וניכר היה כי הוא מייחס חשיבות רבה לשיחה ולתוצאותיה. "החמצתם הזדמנות היסטורית לגבש מסגרת של הסכם בתנאים הטובים ביותר שהציעה או תציע אי פעם ממשלה ישראלית", התנבא אולמרט באוזני השניים. "אתם יודעים היטב כי אני חלוק על הצעותיו של ראש הממשלה. הוויתורים של ברק בעניין ירושלים הם בלתי נסבלים ולעולם לא יהיו מקובלים עלי".

באופן אירוני, וכנהוג במזרח התיכון ההפכפך, שמונה שנים לאחר הפגישה הציע אולמרט לאבו מאזן הצעה מרחיקת לכת מזו שהציע ברק לערפאת בפסגת קמפ דיוויד. אבל אז, באוקטובר 2000, הסתיימה הפגישה עם ראשיד בלא כלום. נדמה היה כי נסתם הגולל על ניסיונות ההטלאה של מרטין שלאף, לאחות את הקרעים שקרעו שני המנהיגים של העמים.

בדצמבר 2000 כבר היו ישראל והפלסטינים במצב מלחמה, הקואליציה של ברק התפוררה והוא הודיע על התפטרותו מראשות הממשלה ועל קיומן של בחירות חדשות. מול ברק התמודד השועל הזקן, יו"ר הליכוד אריאל שרון. כל הקלפים באזור עמדו שוב בפני ערבוב מסחרר, כמו בתוך אצבעותיו הזריזות והמקצועניות של דילר מיומן בקזינו יוקרתי. ישחקו נא הצדדים לפני שר ההיסטוריה סיבוב נוסף, של בלאק ג'ק, או של מלחמה עקובה מדם.

בינואר 2001 הכל כבר בער. הפיגועים במרכזי הערים התגברו, צה"ל פלש לערים הפלסטיניות, ואם לא היה בכך די התחוללה בארץ גם מערכת בחירות סוערת. בשבועות שבהם כבש שרון את הצמתים בכבישי הארץ בניסיון להיבחר לראשונה לראש הממשלה הוא קיים מעת לעת פגישות חשאיות עם שלאף במשרדו של עו"ד וייסגלס, ברחוב לילינבלום בתל אביב. שלאף ביקש כבר אז לסלול נתיב שיחות בין המועמד הבטוח לרשת את ברק ובין ערפאת. שבועיים לפני פתיחת הקלפיות, ב-25 בינואר, המריאו משדה התעופה בן גוריון בנו של שרון, עמרי, עו"ד וייסגלס ומנכ"ל משרד החוץ לשעבר איתן בנצור, ששימש אז יועצו המדיני של שרון. היעד: וינה.

משדה התעופה הוסעה המשלחת אל ביתו האלגנטי של שלאף בווינה שקירותיו היו מעוטרים ביצירות אמנות שובות עין ויקרות ערך. בבית המתינו לישראלים שלאף ומוחמד ראשיד. אחרי החיבוקים ולחיצות הידיים הזמין המארח את החבורה לשולחן האוכל שעליו המתינה לאורחים תקרובת משובחת. השיחה עסקה בעניינים אישיים: חלק מהנוכחים היו אז בסטטוס של פנויים והשיחה גלשה גם לעיסוק בנשים וזוגיות. אחרי הקינוח התפנו הנוכחים לביזנס: "השיחה נמשכה שלוש-ארבע שעות", נזכר אחד המשתתפים. "שלאף היה מאוד אקטיבי בה, הוא גם תפקד כמארח. ראית שהוא סחבק רציני של ראשיד. זו היתה יוזמה של שלאף מההתחלה ועד הסוף, הוא ארגן הכל, וכל האירוח היה עליו".

מטרת הפגישה, כך מדווחים אנשים שהשתתפו בה, היתה ליצור מסלול הידברות בין שרון לערפאת מתוך תקווה להגיע מיד לאחר הבחירות להפסקת אש. המלה "קזינו" לא עלתה בפי המשתתפים במהלך השיחה, אך בדומה לשאר עלילותיו המסעירות של שלאף גם כאן היה נדמה כי כל יוזמה מסתירה מאחוריה יוזמה אחרת, כל כוונה יכולה להיות פרולוג לכוונה אחרת, מפותלת ממנה. מרטין שלאף אינו אדם שמותר לאבד ערנות בקרבתו.

שיפור ביחסים בין הפלסטינים לישראלים היה מוביל בהכרח לתוצאה המקווה: פתיחת הקזינו מחדש. "זו פגישה דפוקה מוסרית ומדינית", הגיב ברק בזעם כשהפגישה הפכה לפומבית. מאוחר יותר הפיץ מטה ברק כרזה (שנגנזה) שבה נראה שלאף מסובב על הרולטה דמויות במארג הכוח הישראלי. הכרזה הגנוזה פוצצה סופית את היחסים בין שלאף לברק.

גם אחרי תבוסתו של ברק ובחירת שרון המשיך שלאף בתיווך והשתתפות בפגישות בין ראשיד לצמרת השלטון בישראל. הפגישה המעניינת מכולן התקיימה באפריל 2001 במלון המלך דוד. לצד אהוד אולמרט השתתפו בה גם נציגי השלטון החדש ובהם מקורבו של שרון עו"ד וייסגלס ויו"ר ש"ס אלי ישי. גם הטון של ראשיד השתנה. הוא הדגיש באוזני החבורה כי "ייתכן שמרבית האשמה נופלת על כתפי הפלסטינים". הוא ביקש לחזור לשולחן המשא ומתן לאחר שהרשות תשתלט על האלימות. ישי ואולמרט הבטיחו שיעבירו את המסר לשרון.

המאבטחים כבר הכירו את מכונית היגואר הנוצצת של שלאף, שהיתה חוצה שוב ושוב את שער הכניסה לחוות השקמים בדרכה לביקור נוסף, לארוחת בוקר דשנה או שיחה מדינית עם ראש הממשלה הנבחר שרון. "שלאף הגיע לשם המון פעמים", מספר פינקלשטיין.

בהזדמנות אחת, כשפלסטינים הגישו בבלגיה תביעה נגד שרון על מעורבותו בפרשת סברה ושתילה, הציע שלאף לאנשיו של שרון לממן חברת יחסי ציבור שתסייע לראש הממשלה. ההצעה נדחתה. כשפרש ליברמן מממשלת שרון, סיפרו מקורביו כי שלאף מאיץ בו לחזור לקואליציה.

"מרטין אהב את אריק שרון אהבת נפש", אומר אדם המכיר את שלאף היטב. "אריק היה עושה לו כבוד. מרטין בילה אז בחווה המון ואריק אהב אותו ושיתף אותו. שלאף אהב את הנימוסים של שרון האב. הוא הרבה פחות אהב את הבנים, בעיקר את גלעד".

גלעד שרון לא נתן גם הפעם להזדמנות הפז לחמוק ממנו, וביקוריו התכופים של האוסטרי האמיד בחווה המשפחתית התגלגלו במהירות מפתיעה גם לפעילות עסקית משותפת. כך למשל צירף שרון הצעיר את שלאף לפרויקט נדל"ן בקנדה. שלאף העביר מקדמה של חמישה אחוזים לפרויקט אולם לבסוף העסקה לא יצאה אל הפועל. היו אז לשלאף תוכניות גדולות יותר.


שלאף מסרב להיחקר בישראל, אבל שולח זרי פרחים לחג

אף על פי ששלאף נאלץ להיעדר מהארץ הוא ממשיך לשמור על קשרים עם ידידיו בישראל. מדי שנה מקיים פינקלשטיין את המסורת ושולח בחגים זרי פרחים לידידים של שלאף ובהם כמה פוליטיקאים בכירים.

כמה מאלה יצאו בשנים האחרונות בשיירות אוויריות לווינה לאירועים המשפחתיים השונים של הגביר. ליברמן, דרעי, גלעד ועמרי שרון, שבס ורמון היו בין האורחים הרבים שפקדו את האירועים של האיש שמסרב להיחקר בישראל. הם, כמו עמיתים אחרים ברחבי אירופה והמזרח התיכון, באים לחלוק כבוד למפעיל המריונטות, לאיש שמעלה את החשש כי הכוח הוא שמוחק את האשמה.

מרטין שליק, בן דמותו של שלאף בסדרת הסאטירה האוסטרית, היטיב לסכם את הממד הטרגי הגלום בניסיון לשרטט את הדיוקן של שלאף: "גם אם עיתון אוסטרי היה מפרסם ממקור פנימי את כל הפרטים על העסקים שלי, דבר שלא יקרה, איש לא היה קורא את המאמר. גם לא אנשי הפרקליטות. זה הרי כל כך מסובך". נדמה שהסבך הזה הוא המקום היחיד שבו גם מרטין שלאף מסוגל לחיות חיים פשוטים.


שלאף אינו מתכוון להתייחס לטענות נגדו

עו"ד נבות תל צור, המייצג את מרטין שלאף: "אין בכוונתו של מר שלאף להתייחס לנושאים, שלטענת העיתון מצויים בחקירת משטרה. כידוע, מר שלאף הוא תושב חוץ, הוא אינו מתגורר בישראל ואינו מנהל כאן עסקים, ולפיכך אינו רואה כל מקום להגיב לכתבות המתפרסמות בישראל מפעם לפעם בעניינו".

יועץ התקשורת של שר החוץ אביגדור ליברמן: "כמו כתבות קודמות שפורסמו בעיתון ?הארץ' והתייחסו לאביגדור ליברמן - כתבות שהציגו טענות שלא היה להן כל בסיס במציאות, שכבר התבררו כלא נכונות, ושגם הפרקליטות כבר סגרה את החקירות הנוגעות להן - כך גם בכתבה זו אין כל קשר בין הטענות הממוחזרות ביחס לשר ליברמן לבין המציאות".

ברק סרי, דוברו של שר הביטחון אהוד ברק: "אכן, אלי לנדאו הכיר בין אהוד ברק למרטין שלאף, במסגרת ארוחת ערב. אהוד ברק לא ביקש תרומות ממרטין שלאף".

לשכתו של ברק, על הטענה כי עשה לכאורה שימוש בחומר מודיעיני וחשף פרטים מפגישות שבהן תיווך שלאף: "אין תגובה".

אהוד אולמרט, אריה דרעי, דני כהן וגמליאל (גומא) חסין סירבו להגיב לדברים.



סאיף קדאפי. עם שלאף במסיבת יום הולדת במונטנגרו


בשאר אל אסאד. שלאף מעוניין למנף את קשריו איתו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות