פרחיו הצהבהבים של נר הלילה החופי נפתחו גם אמש, כבכל לילה, לצד קבוצת הספסלים שבהם החל הכל. רק שרידיו של סרט ניילון משטרתי שהתגוללו במקום רמזו על מה שקרה כאן בלילה הקודם, הלילה הנורא. שלושה ספסלי יחיד ושניים לזוגות שעליהם ישבו בחצות הליל בני משפחת קרפ, אמא, אבא ובת, אולי חבוקים יחדיו ואולי בנפרד, אולי לפוש מסעודת ליל השבת, לנשום את רוח הקיץ העולה מן הים או להקשיב להמיית הגלים.

זה המפלט האחרון של תושבי תל אביב בימי הקיץ. טיילת מרהיבה שנפתחה בשנה שעברה בקצה הצפוני ביותר של העיר, מעוטרת בפנסים כחלחלים שמפזרים אור לבן על שביל הבטון, מסלול נפלא לרוכבי אופניים ולהלכים, שהכניסה אליה עוברת דרך מסלול הזונות המיתולוגי של תל ברוך. לפני כשנה הותקפתי בדיוק במקום הזה: "כבר מזמן אני חולם על הרגע בו אני ארסק אותך במכות", אמר לי הגברתן המאיים החמוש בכלב, ואני נמלטתי מהמקום כל עוד רוחי בי על אופניי. זה היה בחורף, לא הייתה נפש חיה בטיילת הנידחת שזה מקרוב נפתחה, ואני חשתי חוסר אונים מחפיר.

אבל אמש המה המקום ממבקרים, כאילו לא היו הדברים מעולם, רק בלילה הקודם: ספורטאי הפנאי, מנופפי המנגל וסתם עוברים ושבים, רוסים וערבים, צעירים וקשישים, ותיקים ועולים שאין להם גינה פרטית לפוש בה או שזה מסלול הספורט שלהם. כי כזאת היא תל אביב: למחרת הרצח כבר חוזרים בה החיים למסלולם, עיר בלי הפסקה.

מותר להניח שגם בליל הרצח היו אנשים בטיילת, לפחות בחלקה הצפוני יותר. התנועה כאן הולכת ומידלדלת ככל שפונים דרומה, עד לשער החסום של תחנת הכוח, המכשול האחרון שמפריד בין צפון העיר לדרומה. אולי היו כאן עדי ראייה לרצח, ואולי רק כלבי האשמורת של שדה דב, הקשורים באכזריות בשלשלות ברזל, היו העדים האילמים היחידים למה שקרה כאן, לאזרח קרפ הנמלט על נפשו. אמש הם התבוננו בעוברים ושבים באדישות. ממסלול הדם של אריה קרפ נותרו רק כמה כתמים מכוסים בחול.

עיר בטוחה, תל אביב. למרות גל מקרי הרצח האחרונים - ירי ללא אבחנה בבר נוער, אשה מבותרת בפח אשפה ותפוז מכאני לתושב רמת אביב - בהשוואה למרבית כרכי העולם, בטוח להסתובב בה כמעט בכל שעה, כמעט בכל מקום. והנה דווקא מקום המפלט משאון העיר, הטיילת החדשה הזאת, הפך בליל שבת לאזור סכנה. התל אביבים הצביעו אמש ברגליהם וחזרו למקום הפשע, לאחר שהשוטרים מילאו את תפקידם בלכידה המהירה של החשודים. עוד יום-יומיים יישכח הכל ורק יקיריו של קרפ ייזכרו לנצח באימת הלילה ההוא, שבו אזרח תמים שהולך לטיול של לילה, מוצא את מותו במכות אכזריות, חסר ישע, חסר סיכוי, מול חבורת פורעים אלימה.

האם תל אביב משנה את פרצופה? האם כבר לא יהיה בה שום מקום בטוח? האם מה שהתחיל בסכינים ובדוקרנים בבתי הספר, נמשך אל חיי הלילה האלימים במועדונים, ירדוף אותנו מעתה לכל מקום? האם קבוצות השוליים, במקרה הזה ערבים מג'לג'וליה, יזקפו ראש ויבטאו מעתה את תסכוליהם החברתיים באלימות אכזרית שכזאת? עוד מוקדם לדעת. בינתיים נפתחו אמש פרחי נר הלילה בטיילת, כמו בכל לילה ועשן המנגלים עלה למרחוק.