כשבע שנים לאחר שהמדינה הגישה נגדו כתב אישום בגין רצח אביו, ושנתיים לאחר שזוכה, מגיש הבוקר יוסף זהר עם אשתו רחל כתב אישום משלו. תביעת נזיקין בגובה יותר מארבעה מיליון שקל תוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב, ובה מפנה יוסף אצבע מאשימה כלפי המשטרה והפרקליטות. אלה, לטענתו, לא בדקו את הראיות שנאספו בתיקו כראוי, התעלמו ברשלנות מנורות האזהרה שהעידו כי היה קורבן להפללת שווא, ניהלו חקירה דורסנית, שיקרו לבית המשפט, והביאו אותו לחיות במשך כחמש שנים כשחרב מאסר עולם מתהפכת מעל צווארו. בכך, לטענתו, גרמו לו ולאשתו נזקים כלכליים ונפשיים פוסט-טראומתיים, וכעת עליהם לשלם את נזקיהם בגין שבע השנים הרעות.

"האם אפשר להעלות על הדעת את עוצמת הפגיעה הטמונה בהאשמתו של אדם ברצח אביו על לא עוול בכפו?" כתבו עורכי הדין דרור ארד-איילון, שרון דניאלי ושרון סער בתביעה, "האם יש מחיר לפגיעה, לנזק ולעלבון הנותרים אף שנים לאחר שהנאשם זוכה זיכוי מלא?".

התביעה טוענת כי "החשדתו והאשמתו של התובע ברצח אביו על לא עוול בכפו הן עוול שקשה לתארו, שפגע בו, ברעייתו התובעת ובמשפחתם, ושינה את חייהם ללא היכר". עורכי הדין טוענים כי בכל שלבי ההליך נפלו פגמים קשים, המצויים באחריות המשטרה והפרקליטות, שפעלו "בהתרשלות חמורה ויוצאת דופן בעוצמתה". באופן נדיר הם בחרו לתבוע אישית גם את ראש צוות החקירה, רב פקד רמי זך, שהיה לטענתם, "ההוגה, המנהיג, המבצע העיקרי והרוח החיה של שיטת העבודה הפסולה והבלתי חוקית".

הדימיון מתחיל לעבוד

סיפורו של זהר מתחיל במות אביו, היהלומן משה זהר, ב-12 באפריל 2002. האב, שהיה חולה במחלת ניוון שרירים קשה, היה מחובר למכונת הנשמה וטופל בביתו ברמת השרון על ידי רופא ממולדובה, ולנטין טוקילה שמו. צוות של מגן דוד אדום קבע את מותו של האב, במה שהתקבל כמוות טבעי.

בדצמבר 2002, נעצר טוקילה בחשד לרצח גרושתו וקשישה בה טיפלה - רצח כפול שבו הורשע לבסוף. כמה ימים לאחר שפורסם דבר מעצרו, פנתה למשטרה אשתו השנייה של משה זהר, שרה, שחשדה התעורר ובעקבות פנייתה התבקש טוקילה לספר גם על מקום עבודתו הקודם.

הסיפור שסיפר טוקילה יכול היה לפרנס טלנובלה: בין ילדיו של משה זהר לבין שרה התחולל, עוד בחייו, מאבק סוער על רכוש. עוד בטרם מותו של האב, בעת שאשתו שרה שהתה בפראג, השתלט יוסף על בית אביו. הוא החליף את המנעולים, הוציא כספים מחשבונות הבנק המשותפים להם, שינה את צוואת אביו ונישל את שרה מהירושה. כששבה שרה לארץ, אסר עליה יוסף להיכנס לבית אביו-בעלה, ונעזר לשם כך בטוקילה. לטענתו, הוא מילא אחר הוראת אביו, שגילה כי היא מרוקנת את חשבונותיו ללא ידיעתו.

טוקילה טען בחקירה כי יוסף חייב לו 500 אלף דולר בגין טיפול באביו עד יום מותו. "כנראה מדובר באי הבנה", הסביר יוסף לשוטר שהתקשר לבדוק את העניין. בזמנו, אביו הבטיח לטוקילה לשלם לו סכום כסף אם יטפל בו עד מותו. יוסף הסביר כי דובר על 500 או 1.000 דולר, אך ייתכן כי טוקילה הבין בטעות שדובר אתו על 500 אלף דולר.

האם טוקילה רצח את משה במטרה לקבל את הכסף? האם יוסף שינה את צוואת אביו ואז רצח אותו כדי לזכות בירושתו? שלל גרסאות אפשריות החלו להיבחן על ידי המשטרה. חקירת הרצח נפתחה.

ב-23 בפברואר הוזמנו יוסף ורחל למשטרה. נאמר להם שהם נחקרים על תאונת פגע וברח. הם נשאלו על מעשיהם בליל המוות, ושניהם סיפרו סיפור דומה: יוסף שהה עד תשע בערב בבית אביו ואז חזר הביתה לישון. בסביבות חצות התעורר מטלפון מטוקילה, שביקש ממנו למהר אל הבית כי מצב אביו בכי רע. עד שהגיע אל הבית קבע צוות מד"א את מותו. השניים עזבו את תחנת המשטרה מבלי שהוזהרו כי זה עתה נחקרו בחשד לרצח.

אבל החוקרים לא מצאו את שיחת הטלפון היוצאת מבית זהר אל יוסף באותו לילה, וסירבו לקבל את גרסתו, אף שהיתה זהה לגרסת טוקילה. הם חקרו את טוקילה חקירה ארוכה ומתישה, צעקו עליו, איימו עליו, הכניסו לו מלים לפה, עד שנכנע והמציא גרסה שלא כללה שיחת טלפון. הבעיה היתה, שעם כל גרסה שסיפר צצה בעיה לוגית חדשה, שהביאה לבליל גרסאות: פעם יוסף תיכנן את הרצח וטוקילה לא נכח בעת ביצועו, פעם טוקילה עמד לצד יוסף וכיסה את פני אביו בשמיכה ופעם אחרת הוא ניתק את מכונת ההנשמה בעבורו. אף גרסה לא התיישבה עם קודמתה.

ב-2 במארס נעצר יוסף. לאורך החקירה כולה התעקש על חפותו. "יש בבית כמה קווים", אמר לראש צוות החקירה רמי זך ב-5 במארס, "איזה מספרים בדקתם?", שאל. "007 ג'יימס בונד", ענה לו זך בזלזול, "בדקנו דבר אחר: בדקנו כל קו שנכנס אליך הביתה, שזה יותר יפה. אם מחו"ל, מהונדורס, היו מתקשרים אליך הביתה היינו יודעים. שום קו לא נכנס, שום שיחה לא נכנסה, אז זה לא משנה כמה קווים היו לו בבית". הוא טעה. פעמיים.

בביתו של משה זהר היו שלושה קווי טלפון. המשטרה בדקה רק קו אחד - ולא את זה שממנו בוצעה השיחה. במקביל, הצליחה המשטרה לפספס את אחת השיחות שנכנסה אל ביתו של יוסף זהר באותו לילה, בחצות ומחצה. בחקירה הפנה יוסף שוב ושוב את תשומת לבם של החוקרים לכך שיש כמה קווים, אבל זך השיב לו: "בדקתי ברצינות, אתה לא מכיר אותי. איך ששמעת את השם רמי זך היית צריך ללכת קודם לארכיון של בית אריאלה ולבדוק מי זה רמי זך". "זה מטיל אימה", שיחזר זהר שנים אחר כך בהרצאה מול סטודנטים למשפטים. "אומרים לי: 'אין שיחת טלפון כזו'. כאילו משהו טכני מהמציאות נעלם".

הסברים הזויים

ב-13 במארס התגלתה השיחה היוצאת על ידי הפרקליטה שליוותה את התיק, עו"ד טובה פרי. טוקילה הוחזר בבהילות לחדר החקירות והתבקש להסביר איך ייתכן שפתאום יש שיחה. בהכרעת הדין שבה זוכה טקילה עצמו מהמקרה, כמעט חמש שנים מאוחר יותר, קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב כי בשלב זה "חקירתו של טוקילה תספק מספר הסברים מאלפים, שלא לומר הזויים, לקיומה של שיחת הטלפון, שיחה שהתעקש בתחילת חקירתו על קיומה, שוכנע באי קיומה, אימץ נתון זה וכעת מתבקש על ידי החוקרים לשוב ולאשר קיומה ולהסביר הרקע לכך". השופטים קבעו כי טוקילה נחקר "תחת צעקות נוראות בטווח אפס מפניו (...) אין זו חקירה - זו התנפלות".

באותו יום שבו נמצאה שיחת הטלפון האבודה, הוארך מעצרו של יוסף. לא המשטרה ולא הפרקליטות עידכנו את בית המשפט או את סנגוריו על מציאת השיחה.ב-23 במארס הוגש נגד יוסף כתב אישום המבוסס על עדותו של טוקילה. מעצרו באבו כביר הוארך. אך לאחר ערעור לבית המשפט העליון קבע השופט אליהן מצא ב-25 במאי כי "גרסת השותף לעבירה, עליה מבוססת האשמת העורר, אינה ברורה ומעלה תמיהות". זהר שוחרר למעצר בית בערבות עצמית גבוהה. סך הכל ישב יוסף 96 ימים במעצר באבו כביר, 14 חודשים וחצי במעצר בית מלא מבלי לעבוד, ו-11 חודשים במעצר בית המאפשר עבודה.

במשך חמש שנים כמעט נוהל המשפט. סנגוריו ארד-איילון ודניאלי, טענו כי צוות החקירה ביצע פעולות חקירה ללא תיעוד כנדרש, והכחישו זאת בכזב בבית המשפט. בנובמבר 2007 יוסף וטוקילה זוכו בשני הרכבים שונים. השופט ישעיהו שנלר קבע בתיקו של טוקילה כי לא הונחה בפניו כל ראיה שמשה זהר בכלל נרצח. שישה שופטים בשני הרכבים שונים קבעו כי המשטרה כשלה.

"התמונה שעולה מתוך השתלשלות חקירתו של טוקילה היא תמונה של חקירה קשה ודורסנית במהלכה ?לשו' החוקרים את טוקילה בהבטחות, איומים, צעקות ופיתויים עד כי זה הפך בידם כחומר ביד היוצר, שהיה נכון לאשר עבורם כל עובדה שהציגו לו אותה כ'אמת'", כתבו השופטים בהכרעת הדין המזכה.

קשיים גלויים בראיות

בפברואר 2008 החליט הרכב השופטים שדן בעניינו של זהר כי על המדינה לשלם לו 304,392 שקלים בגין ימי מעצרו והוצאות הגנתו. השופטת שרה דותן כתבה כי לא ניתן לומר שכתב האישום הוגש בחוסר סבירות קיצוני, אך כבר בעת הגשתו היו הקשיים הראייתיים גלויים וברורים. השופט עמירם בנימיני קבע כי "עיון קפדני בחומר הראיות עם הגשת האישום, ובוודאי בשלב של שמיעת עדותו של טוקילה, היה צריך להביא את התביעה למסקנה כי לא ניתן יהיה להוכיח את אשמתו של הנאשם במידה הנדרשת במשפט פלילי".

בתביעתם היום טוענים עורכי הדין טענה דומה: "כל העובדות הדרושות כדי להתרשם מקלישותן של הודעות טוקילה במשטרה היו בידי הפרקליטות, ובפרט בידי עו"ד פרי, עוד לפני שהוגש כתב האישום, והיא התרשלה התרשלות חמורה ומתמשכת בכך שלא ראתה זאת כבר אז". לגבי צוות החקירה הם טוענים כי "בעקבות בדיקה רשלנית וחובבנית מאין כמוה, התעלם צוות חקירה מיוחד גלילות בראשותו של נתבע 2 (זך, ע"א) מרישום השיחה הנכנסת לטלפון בבית התובעים". לגבי זך הם טוענים כי הוא "הסתיר ראיות שהיו מלמדות על פעולות שביקש שלא יתגלו, ושיקר במצח נחושה בהליכים משפטיים ובעדותו, והכל כדי למנוע את גילוי האמת ואף את גילוי הפסול בהתנהגותו". זך, על פי התביעה, קודם לאחר המקרה לדרגת רב פקד ואילו החוקר שבדק את פלטי הטלפון ולא מצא את השיחה מליל הרצח קיבל תעודת הצטיינות על תרומתו לחקירת "רצח משה זהר". מהפרקליטות הובהר בעבר ל"הארץ" כי "מערך הראיות שעמד לרשות הפרקליטות הצדיק הגשת כתב אישום" וכי היא נהגה בסבירות. המשטרה מסרה בתגובה כי תגיב לתביעה בבית המשפט ואילו רב פקד רמי זך, שפרש בינתיים מהמשטרה, בחר שלא להגיב.

השמועות ממשיכות

יוסף טוען כי בעקבות ההליכים נגדו הוא סובל מהפרעת הסתגלות בעלת מאפיינים חרדתיים, דכאוניים ומתסמונת פוסט טראומטית קשה. נטען כי התסמונת כרונית וכי נכותו מוערכת בשיעור של 30% לפחות. בנוסף, לטענתו, נפגעו איכות חייו, כושר העבודה שלו, וכושר השתכרותו, בשל שנים שבהן נאסר עליו לעבוד כלל וכך שמאז ששב לעבודה הוא נאלץ להפחית את היקף משרתו ואת גובה שכרו. סך הכל, הוא תובע הפסדי שכר של 2 מיליון שקל. אשתו רחל, שהיתה צריכה לשמש כמפקחת עליו בהיותו במעצר בית ולא יכלה לעבוד גם היא, תובעת אובדן שכר בסך כ-600 אלף שקלים.

בני הזוג תובעים גם פיצויים בסך מיליון שקלים בגין עוגמת הנפש והנזק הלא ממוני שנגרם להם. לטענתם, "אין פיצוי כספי שיהלום את הפגיעה בתובע, מכך שהואשם בעבירה החמורה מכל - רצח אביו מולידו מטעמי בצע כסף - וכל זאת ללא כל שחר וללא כל ביסוס בחומר הראיות או אחר".

עוד הם טוענים כי "אין תחליף לחודשים ולשנים האבודות ואין תקומה לשמם הטוב של התובעים ביחד ולחוד, אשר על אף זיכויו של התובע ממשיכים לסבול חדשות לבקרים מלחשושים, ניחושים וספקולציות סביב הפרשה כולה".

דון קישוט: זהר נלחם בשיטה

"למרות שאין סכום שיכפר על שעבר עלינו. אנו תקוה שהמדינה תכיר באחריותה ותפיק לקחים שימנעו האשמות שווא בעתיד",מסר ל"הארץ" יוסף זהר ערב הגשת התביעה, "תיקון כזה יש בו נחמה מסוימת".

במשך השנתיים שחלפו כמעט מאז זיכויו הקדיש יוסף את חייו ליצירת שינוי בשיטת המשפט הישראלית. הוא הפך לפעיל בקבוצת "חזקת חפות" הפועלת להפחתה במעמד ההודאה, הנחשבת ל"מלכת הראיות". חברי הקבוצה פועלים לשינוי חקיקתי שידרוש ראיה נוספת בדרגת סיוע להודאה שהושגה בחקירה. מטרתם היא להביא לכך שחוקרי משטרה יתומרצו להשיג ראיות אובייקטיוויות חיצוניות, ולא הודאות שעלולות להיגבות בכוח מחשודים בחדרי החקירות. הצעת החוק של הקבוצה עלתה פעמיים לוועדת השרים לענייני חקיקה, אך לא עברה.

"צריך להבין", הוא כתב ל"הארץ", "אתמול האשימו אותי ברצח שלא היה ולא נברא, היום או מחר זה קורה ויקרה למישהו אחר. למדנו על בשרנו שהמשפט הפלילי מבוסס על הודאה, ולכן במטרה לחלץ הודאה החוקרים מוכנים לעשות כל דבר. עמד לנו כוחנו ודבקנו באמת. אני חש שהחופש לו זכיתי לאחר מאבק של כחמש שנים, מטיל עלי אחריות להביא לשינוי".

לדבריו, "אני רוצה לקוות שהמקרה הפרטי שלי ישמש נקודת משען לשינוי אזרחי וחברתי אמיתי, והדבר ייתן משמעות לפגיעה הקשה והלא מוצדקת שפגעה המדינה במשפחתי ובי".

כחלק מהניסיון ליצירת שינוי כזה, יוסף נפגש אחת לכמה חודשים עם סטודנטים למשפטים ברחבי הארץ ? סנגורים ותובעים בהווה ובעתיד, מספר את סיפורו ומקרין בפניהם קטעים מהחקירה. הסטודנטים מתוודעים לעבודת המשטרה הנסתרת בדרך כלל מן העין, ולשינויים שחלו בגרסאותיו של טוקילה תוך כדי חקירה.

לצד זאת, בהיותו כלכלן בהשכלתו, הוא עובד על עבודת מחקר בהנחייתם של חתן פרס נובל לכלכלה פרופ' ישראל אומן, פרופ' אלון הראל וד"ר אורן גזל, הבוחנת את תופעת הסדרי הטיעון. עבודתו מעלה כי הסדרי הטיעון ישתלטו על כל מערכת משפטית שתאפשר זאת, תוך פגיעה ביעילותה ותפקודה. הוא אף יזם עצומה למען ביטול הסדרי הטיעון במטרה להגישה למשרד המשפטים כדי להביא לשינוי בחוק.

במפגש עם סטודנטים בחיפה שיחזר איך בדרך לדיון על מעצרו בבית המשפט העליון הוא פגש מורשע ברצח, שסיפר לו כי היה בטוח שינצח במשפטו וסירב להסדר טיעון. "הוא מספר לי סטטיסטיקה מזעזעת: ששיעור ההרשעות הוא 99.7%", סיפר, "והוא אומר לי: תשמע, אתה חייב לעשות עסקת טיעון. וכל האינפורמציה הזאת פשוט מזעזעת. התחושה הזאתי שאין צדק, אין סיכוי". הוא פנה לעורכי דינו עם הידיעה המרעישה. "ודרור לא מבין אותי, והוא שואל אותי: 'תגיד, אתה רוצה עסקת טיעון?' ואני פשוט לא יודע מאיפה עמד לי כוחי להגיד לו: אני לא עושה עסקה עם השטן".

"אני חושב שזו טעות מאוד מאוד גדולה ומסוכנת לחשוב שבגלל צעקות אפשר לשבור בן אדם", אמר יוסף באותו מפגש, "אני חושב שחוקרים אינטיליגנטיים יכולים לשבור כל אדם אולי בלי להרים את הקול. ואולי זה המזל שלי שהם צעקו כמו משוגעים, ושהשופטים התרשמו מכך. אחד הדברים שאני מבקש שיילמדו ומסקנה שתוסק שהודאות שווא נובעות לא רק בגלל צעקות, אלא מאלף ואחת סיבות שאנחנו אפילו לא יכולים לשער". לדבריו, הדבר שהיה הכי קשה לו היה העובדה שאיימו על אשתו שיעצרו גם אותה בגין סיוע, וייקחו ממנה את בנותיהם. "ואני זוכר את עצמי חוזר לתא בין החקירות ומתחיל להגיד קדיש, ככה מתחיל להגיד קדיש יחיד, ועוצר את עצמי ומתחיל לדבר אל לאוהים ואומר לו: 'ריבונו של עולם, תעזוב אותם'".

באותה פגישה הוא אמר לסטודנטים: "המערכת לא עובדת נכון, ברור לי, אין לי ספק. זו בעצם אולי סיבת הסיבות שאני פה. אם אפשר היה להאשים אותי ברצח שלא היה ולא נברא, אפשר להאשים במדינת ישראל, כל אדם בכל דבר".

זהר בבית המשפט. מאז זיכויו הוא פועל למען שינוי שיטת המשפט בישראל. ''אני מרגיש שיש עלי אחריות''


ולנטין טוקילה