שופטת בית המשפט המחוזי, חנה בן עמי, גזרה הבוקר (שלישי) על ישראל ולס, האברך ממאה שערים שנאשם בהריגת בנו התינוק שמונה שנות מאסר, מהם שש בפועל ושנתיים על תנאי. ביצוע גזר הדין יעוכב בחודש וחצי עד למתן החלטה בערעור.

בגזר הדין הביעה השופטת את עמדתה ואמרה כי הריגה היא "בין החמורות בספר החוקים". היא אף התייחסה בחומרה לעובדה כי הנאשם לא טרח להביע חרטה על מעשהו: "כחוט השני, מאז שלב החקירות במשטרה ועד למילים שהונע הנאשם להשמיע במסגרת הטיעונים לעונש, לא נשמע צער כן על מות הבן, או חרטה על מעשיו, וכל מעייניו היו נתונים בתדמיתו, בעתידו ובשיקום חייו". השופטת ציינה עוד ש"ראייתו את מעשיו שהובילו למותו של יצחק ז"ל היו כמעשי רשלנות גרידא, כתאונה שיש להצטער עליה".

עם זאת, השופטת התייחסה גם לאורח חייו של הנאשם כאברך בחברה החרדית ואבהותו בגיל צעיר. לדבריה, "יש להתחשב בכך כי מדובר באדם צעיר בראשית דרכו שחי במסגרת מגוננת ולא התנסה באחריות או בחובה למטלות אחרות לבד מלימוד תורה". היא התרשמה כי הוא "לא ביקש לקפד את חיי בנו ולא רצה במותו ופעל מתוך פזיזות וקלות דעת".

באפריל 2006 אושפז התינוק רפאל ולס לאחר שסבל מהתעללות אלימה מצד אביו, ישראל. מצבו של ולס הידרדר, וכעבור שבוע הוא מת מוות מוחי. אביו, ישראל ולס, נעצר כעבור זמן קצר בחשד להתעללות בבנו ובגרימה למותו. החברה החרדית בירושלים גוננה עליווחרדים עוררו מהומות סביב מעצרו.

"גזר דין שמשקף את חומרת העבירות"

עורך דינו של הנאשם, מוטי חובה ממשרדו של אביגדור פלדמן ביקש לעכב את ביצוע גזר הדין ב-45 יום עד לקבלת החלטה בערעור והבקשה התקבלה בתנאי שולס ישהה במעצר בית מלא בביתו בביתר עילית.

נציגת הפרקליטות, עו"ד אפרת שוהם ביטאה שביעות רצון מגזר הדין. "העונש מבטא את חומרת המעשים ומעביר מסר של הרתעה והתייחסות חמורה לעבירות מסוג זה. אנו סבורים שבית המשפט גזר גזר דין שמשקף את חומרת העבירות".

ולס, בן 21, הודה בפעם הראשונה בהתעללות בבנו ביום מעצרו הראשון באפריל 2006. "תפסתי אותו מתחת לידיים ונענעתי אותו חזק", אמר ולס לשוטרים, "הראש שלו עף לכל הצדדים. גם העפתי אותו על המיטה פעם אחת". ולס ציין בחקירותיו במשטרה שלוש סיבות להתעללות הקשה בבנו: הראשונה היא בכיו הבלתי פוסק של התינוק, השנייה היתה כעסו על רעייתו שנעדרה שעות רבות מהבית בגלל עבודתה בחנות בגדים; הסיבה השלישית, לדבריו, היתה מום מולד בשריר צווארו של הבן, טורטיקולוס, שממנו סלד. "הם אמרו שזה אמור לעבור", אמר ולס לחוקרים על המום, "אבל לא ראיתי שינוי". לכן, סיפר ולס, הוא נהג למשוך בשריר הפגום פעם אחר פעם.

ולס לא הודה מיד בהתעללות. כשהגיע לבית החולים עם התינוק לפנות בוקר, סיפר גירסה שונה לחלוטין: בעדות שגבתה החוקרת, רס"ל שרון נחמיה, הסביר ולס שהבן נשמט מידיו בטעות. לדבריו, "היום, סמוך לשעה 22:15 בלילה, התכוננתי לשינה ובזמן הזה התינוק שכב במיטה שלי ובכה. ניסיתי להרגיע אותו. נתתי לו מוצץ ואחר כך נשכבתי לידו ורציתי לישון. אחר כך הוא התחיל לבכות עוד פעם. אז הרמתי אותו בידיים שלי, תוך כדי שאני בחצי ישיבה חצי שכיבה ואז הזזתי אותו כדי שיירגע, ופתאום, אני לא יודע מה קרה, ואז התינוק נשמט לי מהידיים ונחבט בקיר שאליו צמודה המיטה שלי".

אלא שהגירסה הזאת לא תאמה כלל את הממצאים הרפואיים. עליזה ארוך, ראש צוות אלימות במשפחה במשטרת ירושלים, אמרה ל"הארץ" ביום שאחרי אשפוזו של התינוק, כי הגיע לבית החולים כשהוא מחוסר הכרה ונקלט ביחידה לטיפול נמרץ. "בבדיקות שנערכו לו התגלה דימום תוך-גולגולתי, דימומים מפוזרים במוח, בצקות וסימני אלימות חיצונים". ארוך הוסיפה כי בבית חולים איבחנו סימנים של נשיכות על הצוואר, פנס בעין ימין, סימני צביטות וסימנים כחולים באוזן שנגרמו כנראה עוד לפני אותו יום. כל הממצאים תאמו מאוד לגירסה השנייה שמסר האב".

לאורך כל הדיונים, ליוותה אותו משפחתו המורחבת, אשתו ואביו וגם הפעם אולם בית המשפט היה גדוש בקרובי משפחתו של הנאשם. אשתו ואחיותיה אמרו תהילים בלחש במשך הקראת גזר הדין. צבי אייזנשטין, גיסו של הנאשם אמר ש"הפסימיים בינינו ציפו גם ל-12-13 שנות מאסר, אבל אני סבור שזה גזר דין קשה ומאכזב. ציפיתי שיקבל עבודות שירות. הוא הרי לא הרג את התינוק בזדון". אייזנשטין אמר עוד כי היה על בית המשפט להתחשב במשפחה המלוכדת של הנאשם. לדבריו, "גם התינוק החדש בן השנה שנולד לנאשם ראוי לרחמים".

ישראל ולס