חיסול יעקב אלפרון בת"א: עמיר מולנר הוא החשוד העיקרי

מי רצח את יעקב אלפרון? השם החם ביותר בבורסת ההימורים בעולם התחתון ובהערכות המשטרה הוא עמיר מולנר. פרופיל

"במלחמה לא משאירים אויב פצוע בשטח", אמר בציניות מרירה עבריין תל אביבי מוכר, זמן קצר לאחר שנודע לו על הרצח של יעקב אלפרון. הוא התכוון למחדל של אלפרון, שלא הצליח לסגור את חשבונותיו בזמן, ומנה מיד את שמותיהם של יצחק אברג'יל, האחים רפי ומשה אוחנה ובעיקר את עמיר מולנר, כמי שיש להם חשבון מדמם ופתוח עם אלפרון וגם יכולת לסגור אותו. כמניע אפשרי, הוא הזכיר את האירוע שבו נדקר מולנר במלון דניאל בהרצליה, בינואר 2006, ואת התקיפה הברוטלית של מולנר ואנשיו במסעדת "מפגש הסטייק" בתל אביב במארס 2006, שני אירועים משפילים שבהם היו מעורבים אלפרון, בנו דרור ואחיו נסים.

"מי לא ניסה לעשות סולחה ביניהם", סיפר העבריין, "יעקב מאוד רצה ורק מולנר בשום פנים ואופן לא הסכים לשמוע על כך. בסיטואציה הנוכחית, כאשר האברג'ילים והאחים אוחנה מסובכים עד מעל הראש ועצורים לטווח ארוך, ואם מסתכלים על העבודה המקצועית והנקייה שעשו בחיסול הזה, מבחינתי נשאר רק כיוון אחד אפשרי: מולנר".

מולנר, בן 35, עזב את הארץ כמה ימים לפני החיסול של אלפרון, ולא ניתן להשיגו כדי להגיב על התיאוריה של הקולגה מהעולם התחתון, וגם על המסרים של המשטרה שלפיהם הוא החשוד המודיעיני המיידי בחיסולו של אלפרון. פרקליטו הקבוע, עו"ד מוטי כץ, שהכחיש השבוע את ההאשמות בשמו, אומר שמולנר ממילא לא היה מגיב. "על פי עקרונותיו מימים ימימה הוא אינו נוהג להתראיין, כי הוא חושב שתקשורת ויחסי ציבור לא עושים טוב לבנאדם", אומר כץ. "תפקיד המשטרה לחקור את הרצח. אם היו ראיות נגדו, היו באים וחוקרים אותו. מי שאיננו חשוד אין תפקידו לצאת לתקשורת ולומר שאין לו יד ורגל בעניין".

טענה אחרת, שמשמיעים גורמים המקורבים למולנר, היא שמידע מודיעיני מוטה נגדו מגיע למשטרה מגורמים עבריינים בעלי עניין, ואולי אף על ידי הרוצח עצמו, ושבמקביל מופץ מידע אינטרסנטי כזה גם בעולם התחתון, כדי לבלבל את המשפחה ואת מקורביו של אלפרון, ולהסיט את החשד מהאדם הנכון.

בלי קשר לתיאוריית הספינים, בשנים האחרונות נתפש מולנר כעבריין הישראלי הכי מסתורי והכי מעניין בשטח. בנו של קצין המשטרה מרמת גן הוא גם האיש שמייחסים לו הטמנת מטענים קטנים וקטלניים באופנוע הווספה של סער אזולאי מרמת עמידר; במשענת הראש של "הרב" שמעון חדיף מפרדס כץ; בג'יפ של ישראל אליס ברחוב הרצל בתל אביב; וברכבו של אלפרון מגבעת שמואל. בפעמים הנדירות שבהן הוא מגיח מאלמוניותו, הוא נראה בחברת המיליונרים של העולם התחתון: חברי כנופיית רמת עמידר "הצעירה", האחים גל וטל יוסף, בן כהן וערן חייא.

האינטיליגנציה הטבעית שלו, מראהו המצודד, עיניו הכחולות, המבט המקפיא והשתיקה הרועמת רק מחזקים את מוניטין שהדביקו לו כמחסל סדרתי אלגנטי וחמקמק.

היו זמנים בעמידר

עם ובלי מעורבות ברצח, למולנר שמור מקום ברקוויאם לזכרו של אלפרון, על תקן התלמיד שעלה על רבו. מולנר היה יד ימינו של יוסי הררי, שבעצמו צמח על ברכיו של אלפרון, הבריון מגבעת שמואל שחלש בתחילת שנות ה-80 על כל תחנות הכבלים בגוש דן. הררי, אז בתחילת שנות העשרים לחייו, נבחר לנהל ולפתח את המיזם בשכונת מגוריו, פרדס כץ. החיבור לאלפרון העצים את מעמדו של הררי בשכונה, הם עסקו יחד גם בסחר בחשיש ופרחה ביניהם חברות עזה.

באותם ימים קרסו מעומס לשכות ההוצאה לפועל, והחבורה מיסדה את תחום גביית החובות המאורגנת. זה היה גם נתיב הכניסה של אלפרון לשותפויות בעסקים חוקיים שבעליהם היו חייבים כספים או נזקקו להגנתו.

"יעקב היה מקבל את הצ'ק לגבייה ומעביר אותו להררי, שמתחתיו פעלה כנופיה שלמה בפיקודו הישיר של האח רוני הררי", מספר אדם שעבד עם אלפרון. "זו היתה כנופיה של 'ילדים' מופרעים, שהיו עושים צרות לחייבים ולאנשי עסקים: דקירות, שפיצים, סיגריות על הפנים. אנשים היו מפחדים מהם פחד מוות. במקרים של סרבנים עקשנים, יעקב היה צריך רק לעבור ליד החייב, בלי לדבר מלה. זה היה מספיק".

ב-1993 המשטרה הצליחה לגבור, זמנית, על הכנופייה שמשרדיה שכנו במועדון "הפאלקה" ברחוב שונצינו בתל אביב. אלפרון הורשע בסחיטה משום שהתייצב בחדר שבו שהה אחד החייבים המאוימים - הרשעה שנהפכה לתקדים חשוב במשפטים של איומים וסחיטה. הוא נשפט לשבע שנות מאסר, יוסי ורוני הררי נשפטו לשבע וחמש שנים, בהתאמה.

בינתיים, בחוץ, עלו כוחות חדשים ובראשם יצחק חישי חדיף מפרדס כץ ואמיר זכריה מרמת עמידר, חבר טוב של הררי ובן משפחה של גל וטל יוסף, חבריו הקרובים של מולנר, לפני ואחרי השירות הצבאי בגולני. במאי 1995 חוסל זכריה בדירתו והאצבע המאשימה של החברים הופנתה לכיוונו של חדיף. זה בדיוק הזמן שבו דרך כוכבו של מולנר. מלחמת העולם התחוללה כאשר האחים הררי ריצו את מאסרם, ושבעה מחבריהם ויריביהם נרצחו בחוץ בזה אחר זה. האחרון שחוסל היה חדיף, שנרצח ב-1998, זמן קצר לאחר שחרורו של יוסי הררי מהכלא.

בין לבין, מולנר ריצה שנת מאסר על עושק של בעל משרד נסיעות מרמת גן. "מולנר שבה את לבו של הררי", מספר חברו של אלפרון. "הוא הבחין בפוטנציאל של בן הטובים השקט הזה, שחיפש ריגושים ויצא גבר במשטרה. כלומר, לא הודה ולא הלשין. מולנר, חייל קרבי משוחרר, הפגין גם ידע באמצעי לחימה ויצירתיות. עד היום מדברים על החדירה ההיא למוסך שבו חנה הרכב של חדיף, במסגרתה הוטמן מטען קטן וקטלני במשענת הראש של חדיף".

עו"ד כץ אומר בתגובה כי "מולנר לא נחקר ולא נעצר בקשר למעורבות בחיסולים אלה. אני מכיר את השמועות על האיכויות והיכולות שלו לכאורה, אבל בבית המשפט לא התברר מעולם בסיס למה שמופץ על ידי המשטרה והתקשורת, לצערי זה נהפך לבון טון. ב-30 שנות עבודה ראיתי עשרות אלפי מידעים, 90% מהם התקבלו מגורמים עברייניים אינטרסנטיים והתבררו כרכילויות וכעדויות שמיעה חסרות אחיזה בעובדות. לגבי מולנר, יש בעניינו המון מידע מודיעיני, שעל חלקו הגדול הוא כלל לא נחקר, ממש כמו במקרה של השמועות שמפיצים עליו עכשיו".

המיליונים באפריקה

תצלום: אנצ'ו גוש / ג'יני
זמן קצר אחרי רצח חדיף, יוסי הררי נסע לחברים ביוהנסבורג, דרום אפריקה, ואחריו הגיע לשם גם מולנר. ביוהנסבורג המתינו להם כמה חברים טובים ובראשם שי אבישר, עבריין ירושלמי שהתחבר להררי בשנות ה-80. אבישר עבר ליוהנסבורג כבר ב-1990 עם חבורה של אנשים שמזוהים עם כנופיית רמת עמידר. הם התמחו בסחיטה ובעושק של אנשי עסקים יהודים. מלבד זאת, על פי משטרת יוהנסבורג, המאפיה הישראלית פעלה גם בקייפטאון, ביוהנסבורג ובדרבן בסחר לא חוקי ביהלומים, סמים ונשק, ובזיופי דולרים בהיקפים של מיליונים. לקראת סוף 1999 הררי שב לישראל, אבל תזרים המזומנים מדרום אפריקה נמשך, משום שאבישר ועבריין ששמו ליאור סעד נותרו מאחור לטפל בעסקים.

אבישר היה נשוי לאשת עסקים שעשתה הון מסחר ביהלומים ומעסקי נדל"ן, ונהנתה מקשרי חברות הדוקים עם ויני מנדלה, אשתו של נלסון מנדלה, מנהיג דרום אפריקה. אבישר ואשתו הואשמו בסחר לא חוקי ביהלומים, אבל בסיועה של מנדלה התחמקו ממשפט. כאשר בני הזוג התגרשו, אבישר נשאר חבר קרוב של מנדלה, וליווה אותה במסעותיה הציבוריים.

זמן קצר לאחר שהררי שב לישראל, התרחשו שני אירועים שהשפיעו על המשך דרכו של מולנר: הררי נעצר ונשפט לחמש שנות מאסר עקב עדות של עד המדינה נסים ימין, שהפליל אותו ואת מולנר במעורבות ברצח חדיף; וב-17 באוקטובר 1999 נרצח אבישר בדרום אפריקה. מולנר חשש לשוב ארצה בשל העדות של ימין ונשאר בדרום אפריקה, אבל באפריל 2001 סעד נעצר בחשד לרצח אבישר ובקשר לעוד שלושה מקרי רצח. שבוע לאחר המעצר, בעת שסעד הובל מכלא בריקסטון לבית המשפט ביוהנסבורג, שני אופנוענים עם נשק אוטומטי נצמדו לרכב שהוביל אותו והמטירו אש תופת על יושביו. עצור אחד נהרג, סעד ועצור נוסף נפצעו באורח בינוני. האירוע הסעיר את דרום אפריקה, ובמשטרה לא ידעו לקבוע מה היתה מטרת התקיפה. בעיתונות המקומית הגדירו אותה כניסיון לרצוח את סעד.

זמן קצר לאחר מכן נמלט מולנר מדרום אפריקה לעיר הנופש המקסיקאית קנקון, שם הקים מושבה של עבריינים ישראלים גולים והמתין בקוצר רוח לחיסולו של ימין, כדי שיוכל לשוב לישראל. שלוש שנים תמימות הוא המתין. פעם אחת התפוצץ מטען חבלה במכונית של ימין, שנפצע קשה. כעבור שלוש שנים, ב-1 ביוני 2004, ימין חוסל על ידי אלמונים שהניחו סולם מתחת לחלון ביתו וירו בו בשעה שישב בכסא הגלגלים שלו וצפה בטלוויזיה. בסוף יוני, מולנר כבר נחת בישראל, והסדיר את ענייניו הכספיים עם הררי בפגישת פסגה שנערכה בווילה של הררי בקיסריה, בנוכחות עו"ד אלי כהן והאחים מוסלי - משפחת פשע משכונת התקוה.

גם סעד הסדיר את ענייניו המשפטיים ושב ארצה, הוא חבר למולנר והפעם הבאה שבה הסתבכו שניהם היתה במלון דניאל, בקטטה המפורסמת עם יעקב אלפרון ובנו דרור.

הצפונבוני מאקירוב

כאשר מולנר שב לתל אביב, הוא נהג לשבת בבית קפה ידוע ברחוב בוגרשוב, שהיה שייך לחבר קרוב שלו, שרירן עתיר קעקועים מהרצליה פיתוח עם ג'יפ שחור וקשרים הדוקים ביותר לאחים יוסף. שמו של מולנר עורר התפעלות בברנז'ה הפלילית. דיברו שם בהתלהבות על המראה "הצפונבוני" שלו, על הכסף הגדול, על הביצועים המושלמים ורשימת החיסולים המשוערת. כאשר נחשפה העובדה שהוא מתגורר במגדלי אקירוב היוקרתיים, העבריין האלמוני נהפך למותג.

"לא הייתי מגדיר אותו כאדם עשיר, אלא כאדם ממוצע", אומר עו"ד כץ. "הוא לא אדם של מותגים, לא נוסע בכלי רכב נוצצים, לא נראה במועדוני יוקרה, הוא לא טיפוס כזה, הוא לא רוזנשטיין. היתה לו דירה שכורה באקירוב, ומזה כבר הפכו אותו לבעלים של המגדל".

בינתיים, הקשרים שלו עם יוסי הררי נחלשו יחסית. עם רוני הררי הוא לא מחליף מלה עד היום. עם אלפרון הוא היה ביחסים סבירים ונפגש אתו מפעם לפעם, עד לקטטה במלון דניאל, שפרצה בגלל סכסוך על חוב של 600 אלף שקל שאלפרון ביקש לגבות מאדם שהיה תחת חסותו של מולנר. מאז שרר ביניהם מתח.

למולנר יש קשרים מצוינים עם עבריינים במגזר הערבי, לרבות החלפת מידע וטכנולוגיה. ההרשעה היחידה שלו בעבירה שקשורה לאמצעי לחימה היא החזקת נפץ, באירוע שבו נעצרו אתו באישון לילה בבקה אל גרביה, גם שני בחורים מחמולת קראג'ה מהמשולש.

החברים הקרובים אליו ביותר הם האחים יוסף; בן כהן שריצה מאסר על הריגה בארה"ב; ערן חייא, בנו של איתן חייא, שלו מיוחסת רשימת חיסולים של חברי כנופיית ניו יורק; ליאור סעד, החבר מדרום אפריקה, שכל ראשו מקועקע; משפחת מוסלי; ואיציק ומאיר אברג'יל. אסי אבוטבול נחשב למעריץ מספר 1 שלו.

חברויות זה דבר חשוב, אבל שותפויות וחיילים זה כבר משהו אחר לגמרי אצל מולנר. מבחינתו, כמה שפחות שותפים - יותר טוב. בין היתר, משום שהוא לא דוגל בדפוס פעולה וולגרי או באלימות רחוב. אצלו הכל נעשה בשקט, עם מידור גבוה ובשלט רחוק.

בשוק האפור ובחוגי הפרוטקשן מולנר כבר נהפך למיתוס. הוא ידוע גם כמי שעורך בוררויות הוגנות ושופט לפי צדק. כמו לאלפרון, גם לו יש שותפויות סמויות בעסקים מכל התחומים, לרבות מועדוני לילה ובתי קפה מפורסמים. כאשר שמו נקשר לעסק מסוים, שום משפחת פשע לא תחפש שם צרות, לא הג'רושים מרמלה ולא האבוטבולים מנתניה. אלפרון חשב אחרת - וחוסל.


העתיד כבר כאן

פרט לבני משפחתו ומכריו הרבים, הגיעו להלווייתו של יעקב אלפרון מאות נערים, חברים של שלושת בניו. קבוצות קבוצות, אולי כבר כנופיות, של בני טובים מרעננה, כפר סבא, הרצליה. ממותגים, מקועקעים, כובעי מצחיה, משקפי שמש, קפוצ'ונים שחורים. חבריו של דרור בני ה-20, חבריו של אלעד בני ה-19 וחבריו של עומר בני ה-15.

מי שיראה אותם לבד ברחוב לא יוסיף מבט. קטנים, רזים, שחרחרים ולבנבנים, מזרחיים ואשכנזים. המון אלפרונים ומולנרים קטנים. בהלווייה הם נראו מאוחדים, מחובקים, החזיקו ידיים, חברים בדם.

כאשר דרור ואחיו עמדו על פני הקבר, הסתערו חבריהם על המעגל הקרוב של בני המשפחה. כשנשלם הטקס הם סירבו לתת לדרור ללכת, כאילו עוד רגע הם חוטפים אותו מהסוהרים שהקיפו אותו. נסים ביקש מהם לכבד. הם ביקשו רק נגיעה. זה לא הספיק. ביציאה מבית הקברות הסוהרים נעתרו לנגיעה נוספת. הם הקיפו אותו לחיבוק אחד אחרון. אין ספק, הרבה עבודה עוד צפויה למחלק הנוער.


המצעד

דירוג הדמויות הבולטות בעולם הפשע בישראל על פי מספר האיזכורים שלהם במנוע החיפוש גוגל:

1. יעקב אלפרון: 35,700 2. מאיר אברג'יל: 32,980 3. זאב רוזנשטיין: 24,480 4. דרור אלפרון: 18,900 5. יצחק אברג'יל: 18,280 6. אסי אבוטבול: 18,200 7. פרנסואה אבוטבול: 15,000 8. צ'רלי אבוטבול: 12,000 9. ריקו שירזי: 11,700 10. האחים הררי: 8,050 11. האחים אוחנה: 7,083 12. האחים פריניאן: 6,690 13. שלום דומרני: 5,470 14. עמיר מולנר: 3,800 15. משה אלפרון: 3,755 16. נסים אלפרון: 2,320 17. אריה אלפרון: 1,490 18. מוסא אבו שחאדה: 734 19. משפחת קראג'ה: 510 20. רפי קדושים: 52

מסקנות: • עבריין מת הוא עבריין עם נוכחות מסיווית באינטרנט (וכך גם בנו ואחיו) • עבריינים שהוסגרו (רוזנשטיין), או עומדים להיות מוסגרים, לארצות הברית (האחים אברג'יל) מדורגים גם הם במקום גבוה • אחים זה טרנד חזק מאוד בפשע ושיטה בטוחה להתברג במעלה הרשימה • לרפי קדושים ולעמיר מולנר, ששמותיהם הוזכרו השבוע בנוגע למעורבותם, לכאורה, בחיסול אלפרון, יש עוד הרבה מה ללמוד בדרכם לצמרת • גם בדירוג הפופולריות הווירטואלית הערבים מקופחים (נציגי משפחות קראג'ה ושחאדה משתרכים הרחק מאחור)




יעקב אלפרון. התלמיד עלה על רבו. למטה: מולנר מובא לבית המשפט בנצרת ב-2006

תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 1
    רצח שיכל להימנע

    יעקב לא שמר על עצמו
    בגלל הכבוד
    אם הוא היה שם שומר
    ומבטח את עצמו
    הוא היה נשאר בחיים
    לפעמים הכבוד הורג אותך