החופש להפגין, בעירבון מוגבל

באחרונה מתרבות התלונות על כך שהמשטרה מציבה שורת דרישות כתנאי לקיום הפגנה. רבות מהן לא מתיישבות עם החוק, אומרים מארגני ההפגנות

את חדרי החקירות במשטרת חדרה מכירה אורנה אשכנזי היטב. פעמיים בשנה שעברה היא נאלצה לבוא למקום בערב שבת, להצטלם, לתת טביעות אצבע ולהיחקר. הסיבה לכך היא שאשכנזי - תושבת קיסריה בת 55 - נהגה לארגן מדי יום שישי משמרת מחאה למען שחרור גלעד שליט, ליד המרכז המסחרי ביישוב, שעל פניו נהג ראש הממשלה בנימין נתניהו לחלוף בדרך לביתו.

למשמרות המחאה באו בדרך כלל לא יותר מ-30 משתתפים, שהניפו שלטים ודגלים עם דיוקנו של שליט. אולם חרף העובדה שעל פי החוק התקהלות מסוג זה אינה דורשת אישור משטרתי - ביקשה אשכנזי מדי יום ראשון רישיון להפגנה באותו השבוע. דווקא פעולה זו עלתה לה ביוקר - אשכנזי הועלתה לניידת בשתי הזדמנויות שונות, כשאחד המוחים התקדם לעבר הכביש, בזמן ששיירת ראש הממשלה חלפה במקום, וחרג מהאזור שתוחם במחסומים.

פקודת המשטרה וחוק העונשין קובעים את המגבלות העיקריות המוטלות על חופש ההפגנה בישראל. על פי פקודת המשטרה והנחיות פנימיות נוספת של המשטרה, שני סוגים של הפגנות טעונים רישיון: תהלוכה שמשתתפים בה חמישים איש ומעלה או אסיפה תחת כיפת השמיים שמשתתפים בה חמישים איש ומעלה ושיש בה נאומים בנושא מדיני. הנחיית היועץ המשפטי לממשלה חוזרת על תנאים אלה. כמו כן, על פי הפקודה, הפגנה שנערכת ללא רישיון או בניגוד לתנאיו, מהווה התקהלות לא חוקית, ולמשטרה נתונה הסמכות לפזרה. על פי חוק העונשין, התקהלות של שלושה אנשים לפחות, שיש יסוד סביר לחשש של הפרת שלום הציבור, מהווה עבירה של התקהלות אסורה.

מעצר מפגינה במאהל רוטשילד, 2011דודו בכר

אולם שורת מקרים בשנה האחרונה מעוררים סימני שאלה באשר לחסמים שמציבה המשטרה למבקשים להביע מחאה ציבורית, אף מעבר למגבלות אלו. כך לעתים עולה דרישה לקבלת רישיון הפגנה גם במקרים שבהם כלל לא נדרש כזה על פי חוק. במקרים אחרים מוערמים קשיים בלתי סבירים שקשה מאוד לעמוד בהם.

בשבוע שעבר כתבה עו"ד נירה שלו מהאגודה לזכויות האזרח ליועץ המשפטי של המשטרה, תת ניצב שאול גורדון, מכתב שבו היא מבקשת כי ישים קץ, כהגדרתה, לפגיעות החוזרות ונשנות בחופש ההפגנה על ידי רענון והבהרה לגבי המצב המשפטי בעניין פיזור הפגנות.

לדברי שלו, השוטרים לא מודעים ללשון הפקודה ולהנחיות, ומתנים את קיומן של פעולות מחאה לגיטימיות וחוקיות ברישיון שלא לצורך, ואף מפזרים אותן ללא כל הצדקה. "פיזור הפגנה שלא היתה עילה חוקית לפזרה, מעבר לפגיעה בזכות המפגינים לחופש ביטוי, מלווה לעתים גם בעיכוב ומעצר של המפגינים, ומשכך כרוך בפגיעה נוספת במפגינים, בחירותם ובזכויות היסוד שלהם. תוצאתן של פגיעות אלו, מעבר לפגיעה במפגינים הספציפיים, היא השתקת מחאה לגיטימית, יצירת אפקט מצנן המרתיע מפגינים עתידיים ופגיעה חמורה בדיון הציבורי".

"העלו אותי על הניידת רק בגלל שאני זאת שחתומה על הבקשה לקבל רישיון, או כי הייתי מזוהה עם משמרת המחאה", אמרה אתמול אשכנזי. "אני בטוחה שיש כאלה שכל ההתנהלות הזאת עלולה למנוע מהם להפגין". לדברי אשכנזי, באחת הפעמים "עמדתי עם שלט לבד, וניידת משטרה עצרה והשוטר ישב בניידת עד שעזבתי, כדי לפקח עלי. זה היה משפיל".

במקרה אחר, שאירע בחודש שעבר, פעילה חברתית שהיתה מעורבת בהפצת הודעה בפייסבוק בנוגע להפגנה צפויה - שאינה בעלת אופי מדיני - קיבלה שיחת טלפון מאדם שהזדהה כ"יוני ממשטרת ירושלים". לגרסתה, הוא הודיע אמר כי אם אכן היא מתכוונת לקיים הפגנה בירושלים למחרת, היא נדרשת להגיש בקשה מסודרת ולקבל רישיון "בהתאם לחוק ולנהלים הברורים". הפעילה הקריאה בפניו את לשון החוק, אך הוא התעקש.

אצל אלון גור, סטודנט במדרשת שדה בוקר, כבר מדובר היה בהתעמרות בהפגנת יחיד. בדצמבר האחרון בא גור לטקס האזכרה השנתי לדוד בן גוריון בשדה בוקר - שבו השתתף גם נתניהו. גור תיכנן לעמוד בכניסה לקיבוץ ולהחזיק שלט שעליו כתב "ביבי הורס את המדינה - בן גוריון מתהפך בקברו", ולהביע מחאה פוליטית לגיטימית. לדבריו, אנשי המשטרה במקום ניסו למנוע ממנו למחות.

לדבריו שעה שעמד ליד עמדת הש"ג בכניסה, ומבלי שהפריע למישהו, התבקש לעבור לצד השני של הכביש. "איימו עלי שאם אני לא אזוז יגישו נגדי תלונה, שיהיה לי תיק פלילי, שזה לא יעבור בשקט. הסבירו שאני מפריע לבטיחות הנכנסים, כי מי שנכנס עלול לעשות תאונה. אחרי כל האיומים עזבתי בלית ברירה. עברתי למקום מרוחק, זה היה מגוחך. מעט מאוד אנשים ראו אותי עם השלט", סיפר.

עידו פדר, פעיל למען זכויות פליטים מתל אביב, השתתף בקיץ שעבר בתוכנית לקיים יום הפליט הבינלאומי בישראל. לפדר וחבריו היתה כוונה לקיים אירוע במתחם התחנה המרכזית הישנה בתל אביב, בו יופיעו אמנים ישראלים עם להקות של פליטים, למפגש מוזיקלי עם מסר של קירוב הישראלים לפליטים. אולם רק בסמוך למועד המתוכנן החלה המשטרה להציב שורת דרישות שהובילו להעברת האירוע לגינת לוינסקי שבה התקיימה הפגנת פליטים צנועה - בלי במה, בלי הפנינג מוזיקלי, בלי המסר שאותו רצו להעביר. "בלית ברירה נאלצנו לקיים רק הפגנה סמלית. מעין טקס אשכבה ליום הפליט", אומר פדר.

בין הדרישות שהציבה המשטרה לקיום האירוע: הצגת תוכנית בטיחות, אישור מהנדס מבנים לכל המתקנים שיוקמו ואישור בודק חשמל למערכת החשמל. הנחיות נוספות נגעו ליצירת "דרכים שיובילו בבטחה", ופירוק "מעקה הברזל הנמוך".

גור
גוראלי הרשקוביץ
אשכנזי
אשכנזימוטי מילרוד

תחילה הוגבל מספר המשתתפים ל-2,000 וסמוך לאירוע ירד מספר זה ל-1,000 בלבד. התכתבויות קדחתניות בין עו"ד אבנר פינצ'וק לפרקליטות בניסיון להסיר את המכשולים לא צלחו.

לדברי עו"ד דן יקיר, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח, במצב שנוצר, המשטרה היא החסם המרכזי בפני חופש ההפגנה בישראל: "בעוד שתפקיד המשטרה הוא להגן על מימוש הזכות להפגין, היא יוצרת בשטח מציאות שפוגעת באופן שיטתי בחופש ההפגנה ".

מהמשטרה נמסר בתגובה כי במשך שנים היו מספר מצומצם של אירועים בהם פוזרו התקהלויות לאחר שלדעת המפקדים זה נעשה בהתאם לדרישות בחוק. אף כי "לעמדת האגודה לא היה מקום להורות על פיזורן כאמור, עדיין אינה מלמדת כי השוטרים 'לא בקיאים בפקודות המשטרה ובהנחיות היועץ המשפטי לממשלה'". עוד נמסר: "המשטרה סבורה כי האחריות לנושאי הבטיחות אינה מוטלת עליה, ואנו פועלים באופן שיביא את הגורמים האמונים לכך על פי החוק ליטול את האחריות לנושא זה. עם זאת, ועד אשר יעשה כן, אין המשטרה יכולה להתעלם מאחריותה הכללית לביטחון הנפש והרכוש, ועל כן, עומדת היא, על קיום תנאי הבטיחות המתבקשים כפי הבנתה וניסיונה. יש להצטער כי שיקולים ראויים אלה, אשר קשה להפריז בחשיבותם, נתפשים על ידי מי שאינם בקיאים בעובדות כשיקולים פסולים".



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות