טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הוסרה חסינותו של ראש מועצת שדות נגב המואשם במעקב אחר דוברת המועצה

במשרד הדוברת הותקנו מכשירי האזנה וצילום שהתגלו לאחר פיטוריה. ביהמ"ש המחוזי קבע כי לא ניתן להצדיק פגיעה בפרטיות בנסיבות הקיימות

תגובות

בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע היום (שני) כי ראש מועצת שדות הנגב, מאיר יפרח, לא זכאי לחסינות בתביעת נזיקין שהגישה נגדו דוברת המועצה דלית וייץ. וייץ תבעה מיפרח סכום של 500 אלף שקל לאחר שמצלמות נסתרות הותקנו במשרדה.

בית משפט השלום בקרית גת קבע כי ליפרח חסינות מתוקף תפקידו, ועל כן הנתבעת היא המועצה האזורית. אולם היום הפך בית המשפט את ההחלטה וסלל את הדרך להמשך בירורה של תביעת הנזיקין מול יפרח עצמו.

וייץ החלה לעבוד כדוברת המועצה האזורית שדות נגב בינואר 2006 עד שפוטרה על ידי יפרח בדצמבר 2008. בספטמבר 2008 גילתה כי במנורת הפלורוסנט שבמשרדה הותקנו מכשירי האזנה וצילום. וייץ פנתה למשטרה והגישה תלונה על כך. באוגוסט 2010 אף הוגש נגד יפרח כתב אישום בעבירות של פגיעה בפרטיות, מרמה והפרת אמונים, האזנה שלא כדין, והתקנת מכשיר האזנת סתר. המצלמה היתה נתונה למעקב רצף במשך כל שעות היממה.

בכתב האישום נטען כי יפרח פנה לחברת "מוקד כחלון לבן" וביקש מהם להתקין מצלמה נסתרת בחדרה של וייץ. על פי כתב האישום, יפרח נתן למנהל החברה, חיים חזן, מפתח מאסטר שיאפשר כניסה לחדרי המועצה. עלות ההתקנה נאמדה ב-1,155 שקלים. בכתב האישום נכתב כי יפרח "ניצל את מעמדו, סמכויותיו וכספי מועצה, כדי לבצע, שלא לצורך, התקנה ומעקב בלתי חוקי אחר המתלוננת".

מאיר יפרח
אילן אסייג

יפרח מצדו טען כי העילה לפיטורין מקורה בעובדה שמשרד הפנים לא אישר עוד את המשך העסקתה כדוברת, זאת בשל אי עמידה בתנאי סף והיעדר השכלה רלוונטית לתפקיד הדוברות. בחקירתו טען יפרח כי לא בוצעה האזנה, אלא הוצבה מצלמה. עוד טען כי גם אם נעשתה האזנה, הרי שזו נעשתה ללא ידיעתו. לטענתו, נתן הוראה להציב מצלמות אבטחה גלויות וסמויות ברחבי המועצה האזורית בשל מכת ונדליזם וגניבות, לצד זליגה של מידע ומסמכים רגישים לידי גורמים בלתי מורשים. יחד עם זאת יפרח טען כי לא חשד בה כי היא מדליפה או כמי שאחראית לגניבות או למקרי ההשחתה.

במסגרת ההליך נגד פיטוריה בבית הדין לעבודה, טענה וייץ כי פיטוריה נעשו שלא כדין ומתוך שיקולים זרים, בין היתר, נוכח העובדה כי ליפרח נודע כי וייץ מקיימת יחסי רעות עם עובד מועצה שאינו נמנה על תומכיו של יפרח. ביוני 2010 הגישה תביעת נזיקין במסגרתה דרשה פיצוי של 500 אלף שקל בבית משפט השלום בקרית גת. על פי הנטען, במהלך כל תקופת העסקתה, סבלה מהתעמרות והתנכלות ללא כל סיבה.

יפרח לא הגיב, אלא טען כי במקרה קיימים תנאי חסינות לעובד ציבור המכהן כראש מועצה, ועל כן יש לדחות את התביעה על הסף. בדצמבר 2011 בית המשפט קיבל את טענתו של יפרח, שכן פעולותיו הנטענות והמוכחשות, הינן חלק מפעילותו כראש מועצה.

וייץ, שיוצגה על ידי עו"ד גלעד אבני, ערערה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי שהתבקש להכריע בשאלה האם מקום בו נעשתה לכאורה עבירה של האזנת סתר בסביבת עבודה ציבורית, היא חלק מ"תפקיד שלטוני" והאם נכון להעניק לעובד הציבור חסינות. בית המשפט קבע כי "אין מחלוקת כי לצד הצבת מצלמה נסתרת במשרדו של המערערת (דלית וייץ), הוסלקו גם מכשירי האזנה. המשיב לא הכחיש, כי אכן, מכשירי האזנה נמצאו מוסלקים במשרד המערערת. המחלוקת היתה לגבי מידת ידיעתו ומודעותו של ראש המועצה לקיומם של מכשירי האזנה".

בעניין זה נקבע בפסק הדין כי "ראש המועצה אמנם טען כי לא ידע על התקנת מכשירי האזנה, אך מנגד לא ידע להסביר כיצד הגיעו מכשירים אלו לחדרה של המערערת, במקביל להצבת המצלמה. לא ניתן אף להשתחרר מהתחושה כי משנודע לראש המועצה דבר קיומם של אמצעי האזנה, הוא לא ביקש לנער חוצנו ממהלך זה... גם אם נניח כי המשיב (מאיר יפרח) פעל אכן מתוך אינטרס שלטוני ולא משיקולים זרים או אישיים, ראוי כי תיערך תחילה השוואה בין מידת הפגיעה בפרטיותה של המערערת לבין הגשמת האינטרס של המשיב, שכאמור, הוא מציגו כאינטרס שלטוני גרידא".

שופטת בית המשפט המחוזי נחמה נצר הפריכה את טענותיו של יפרח בפסק הדין וכתבה כי יפרח אמנם טען כי הצבת מצלמה בחדרה של המערערת נבעה מהצורך לנסות ולמגר גניבות וונדליזם, לצד רצון למנוע הדלפת מידע רגיש, אך התקשה לתת פרטים על תלונות שהוגשו על ידי המועצה על מקרי השחתה וגניבה. לשאלה מדוע הוצבה מצלמה דווקא בחדרה של וייץ, אמר כי מאחר שזהו חדרה של דוברת העירייה, אנשים רבים, לרבות עיתונאים, נמצאים שם באופן קבוע, ובנוסף, מידע רגיש התנקז למשרדה.יחד עם זאת, במהלך הבירור העובדתי בבית משפט השלום, התברר כי בו בזמן שמצלמות אחרות הוצבו והותקנו במעברים או מסדרונות, רק בחדרה של הדוברת הוצבה מצלמה.

"בנסיבות אלו", קבעה השופטת נצר, "מתקשה אני לומר כי ההסבר שניתן על ידי המשיב מניח את הדעת. שלא לדבר על כך, כי אין בתשובה זו משום הסבר כיצד התכוון המשיב להתמודד עם זליגת מידע 'באמצעות' מצלמות בלבד". עוד הוסיפה כי "אינני סבורה כי ניתן לקבל מראש, כהנחת מוצא, כי ניתן להצדיק פגיעה בפרטיות כל אימת שעולה חשד לביצוע עבירה של גניבה או של השחתת רכוש ולו במרחב הציבורי של סביבת העבודה, אלא בתנאים שנקבעו בחוק ובפסיקה. העולה מן המקובץ לעיל, כי סמכותו של מעביד לעקוב ולרגל אחר עובדיו אינה נקייה מספקות". בנוסף נקבע כי יפרח ישלם לוייץ הוצאות משפט בגובה 15 אלף שקל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות