טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרסום ראשון, ממקור משטרתי אמין

מה משותף לתקיפת רון קופמן, נהיגתה של נטלי דדון בשכרות וריבו של אסף אמדורסקי עם חשמלאי? על כל המקרים האלה לא היו שומעים אם אלה לא היו ידוענים. כך משיגה משטרת ישראל פרסומים אוהדים בתקשורת

תגובות

לפני כשבועיים בסביבות השעה 20:30 צפצפו מכשירי הביפר של כל כתבי הפלילים בישראל. תוכן ההודעה: אדם בשנות החמישים לחייו הותקף בגבעתיים עת ישב ברכבו. דרגת פציעתו - קלה מאוד. לכאורה עוד אחד מעשרות אירועים דומים המתרחשים מדי יום ולא מוצאים את דרכם לסיקור עיתונאי. ואולם ביפר שכזה הוא דרכה של המשטרה להעביר לכתבים מסר: "תתקשרו, יש פה סיפור". ואכן, המשטרה מיהרה לחשוף כי המותקף הוא העיתונאי רון קופמן. מכות לאזרח מן השורה לא יגרמו ולו לכתב אחד להגיע לזירת האירוע, אבל קופמן יושב ברכבו כשהשמשה מנופצת ולידו ניידת משטרה זה כבר סיפור. "כוחות גדולים של משטרת ת"א הוזעקו וגבו מקופמן עדות ראשונית", נכתב באחד האתרים. במקום אחר נכתב ש"נפתחה חקירה". ייתכן שרבים מהקוראים כבר דמיינו חמישה חוקרים יושבים עם קופמן בחדר חקירות אפלולי וגובים את עדותו הדרמטית. ואולם, מבחינת משטרת ישראל הסיפור סופר, הקרדיטים ניתנו ואפשר להמשיך הלאה.

מעקב קבוע שהמשטרה כן נוהגת לעשות נוגע למבצעי האכיפה נגד הנוהגים בשכרות בסופי השבוע. את הסטטיסטיקה השבועית כבר מכיר כל אדם שהזדמן לדף הפייסבוק של כחולי המדים. "אותרו 134 נהגים שיכורים, הושבתו 107 כלי רכב ונפסלו 145 רישיונות נהיגה", נכתב שם ביום ראשון, 7.10, אלא שכמו שקורה מדי שבוע, עת מתפרסמים הנתונים - השומרים על יציבות - אף לא אחד יודע מי עומד מאחורי המספרים היבשים הללו. ואולם, יומיים בלבד לאחר פרסום זה, כל מדינת ישראל ידעה על שם אחד שנכנס למחשבי משטרת ישראל.

הנהגת שנעצרה לא צרכה כמות אלכוהול שאותה לא פגשו עוד שוטרי התנועה, היא לא ניסתה להימלט ואף לא ריסקה בזעם את הינשוף המשטרתי. הסיבה שמקרה זה עלה לכותרות הוא שמה של הנהגת - הדוגמנית נטלי דדון - שנפלה כמו דג ברשת יחסי הציבור של משטרת ישראל.

"השוטר אמר לי שאני לא אחשוב שבגלל שאני סלב אני אצא מזה בקלות", סיפרה דדון לכלי התקשורת שידעו לחכות לה מחוץ לתחנת המשטרה לאחר שבאה לתת עדות. "הרגשתי כמו זבל. הוא לקח אותי לתחנת המשטרה והחזיק אותי שם כל הלילה, כאילו הייתי פושעת". דדון, מתברר, לא חשודה רק בנהיגה בשכרות אלא גם בתקיפת השוטר שעצר אותה.

ואולם, המקרה של דדון רחוק מלהיות יחיד. המשטרה, קל וחומר משטרת מחוז תל אביב - המכסה את האזור שבו מתגוררים מרבית הידוענים - מנסה למנף כמעט כל סיפור אפשרי שבו היא נתקלת באותם סלבריטאים. זאת, אף כי רוב המקרים האלו הם אירועים זניחים המתרחשים יותר מפעם אחת ביום, ולרוב איש אינו יודע עליהם. גם המשטרה לא ששה לדווח עליהם, זולת חריג אחד - במקרה שבו מעורב אדם מפורסם.

בשנת 2010 התרחשו במדינת ישראל 97,825 מקרים של גניבה, נתון שלא השתנה מהותית בשנים הבאות, וכולל בחובו שוד סניף בנק, חטיפת תיקים, גניבת ארנק או כל לקיחת חפץ ללא רשות בעליו. נתונים אלו מיוחסים רק למקרים שהגיעו לידיעת משטרת ישראל (רובם אפילו לא מגיעים לשלב של תלונה במשטרה).

בשבוע שעבר קיבלו כתבי הפלילים "מידע חשוב": השחקן דב נבון, כוכב "ארץ נהדרת", הגיע "בכוחות עצמו" לתחנת משטרה בתל אביב והגיש תלונה על המנקה שעבדה בביתו. הוא חושד כי גנבה כסף מארנקו.

בשונה מהמקרה של נבון, שספק רב אם הוא עצמו היה מעוניין בפרסומו, בשנה האחרונה פועל באזור המרכז שודד בנקים מסוכן שרצח מאבטח ושדד עשרות סניפים באיומי אקדח. דווקא במקרה זה הוציאה המשטרה צו איסור פרסום. אם הציבור רוצה ללמוד על מלחמתה של משטרת ישראל בשודדים הוא ייאלץ להסתפק במנקה של נבון.

לעתים מוצאת המשטרה דרכים מתוחכמות להוציא את המידע שהידוען לא מעוניין בפרסומו. בשנה האחרונה בא לתחנת משטרה באזור המרכז איש תקשורת בכיר כדי להגיש תלונה על אדם המאיים על קרוב משפחתו. כאשר ישב מול החוקרים הפציר בהם לשמור על פרטיות וביקש שהנושא לא ייצא לכלי התקשורת. אחד החוקרים הבטיח כי כך יעשה ולהמחשה צירף דוגמה עדכנית: "לפני שבוע היתה לנו תלונה של דוגמנית מפורסמת מאוד, אולי הכי מפורסמת, שגרה במגדלי יו", נתן למתלונן חומר למחשבה. "גם היא ביקשה שהנושא לא ייצא החוצה והגענו עד אליה למגדלי יו כדי לקחת את התלונה, וזאת אחת הדוגמניות המפורסמות בישראל". העיתונאי הבין מהר מאוד את הרמז וכי המתלוננת היא בר רפאלי. לא חלף זמן רב ושירות הווי-איי-פי שנתנה המשטרה לדוגמנית, כשבאה עד אליה לגבות את התלונה, כבר לא היה כל כך פרטי.

מתברר כי גם כאשר המשטרה לא עוסקת בפלילים, היד על הביפר נותרת קלה. כך בתקופה האחרונה נודע לציבור כי הדוגמנית אילנית לוי שמעה מוזיקה רועשת בשעות הלילה; הזמר אסף אמדורסקי התקוטט עם עובד חברת חשמל שאיתו ניהל ויכוח; ואפילו במקרה של בדרנית מפורסמת שרבה עם האקסית שלה במרכז יפו המשטרה נאלצה להתערב.

יש לציין כי הודעות המשטרה נופלות לרוב על אוזניים קשובות: הידיעה על נטלי דדון קיבלה את השער האחורי של העיתונים היומיים, ידיעות בולטות באתרי האינטרנט והגיעה אפילו למהדורות החדשות בטלוויזיה. במשטרה יודעים שכלי התקשורת מחפשים את הידוענים שבאים להיחקר ואם הסיפור כבר מתפרסם - עדיף להם לעמוד מאחוריו ולשלוט בו ובגרסתו ולא להותיר את התהילה לסוכניהם של אמנים.

בשנת 2010 פתחה משטרת ישראל 18,277 תיקים פליליים לאזרחים שנתפסו משתמשים בסמים. אלו לא עבירות של סחר כי אם החזקת סם בכמות המיועדת לשימוש עצמי. ב-2011 היה מספר זה כבר 20,864. זולת מקרה אחד, לציבור אין כל מושג מי קיבלו רישום פלילי בגין עבירה זו. יוצאת דופן היא הסטנדאפיסטית עדי אשכנזי שערב אחד בשנת 2010, לאחר ששבה מהופעה, הופתעה לגלות מתחת לביתה שוטרים. אף כי לא היו מצוידים בצו מבית משפט ביקשו לערוך חיפוש בדירתה בטענה ש"שיש חשד סביר" להימצאות סמים בדירה. אשכנזי הסכימה ואלה אכן מצאו כמות מזערית של סם וגררו את אשכנזי לחדר החקירות. משם הדרך לפרסום בתקשורת היתה קצרה וזאת אף כי נתוני המשטרה עצמם מראים כי אשכנזי היא אחת מעשרות אלפים אלמוניים - אם לא יותר.

כאשר מגיעים הידוענים לחדרי החקירות של המשטרה מתחילה ההצגה האמיתית מאחורי הקלעים - גם התקשורת וגם המשטרה יודעות כבר בעל פה את תפקידן בה: הצלמים דרוכים להשיג תמונה של הנחקר יוצא מהתחנה, ואילו המשטרה עוטה את תפקיד השומרת על הפרטיות ומנסה להראות כי היא עושה הכל כדי להבריח את הידוען מבלי שיראו אותו.

כך היה במקרה של כדורגלן העבר איציק זוהר, שלפני כשנתיים היה מעורב בקטטה בנמל תל אביב וזומן לחקירה במרחב ירקון. עוד לפני בואו לתחנה המתינו לו עשרות עיתונאים וצלמים מחוץ למבנה. בחסות המשטרה נכנס זוהר למטה המרחב מוסתר בתוך ניידת משטרה, אבל כל מי שצריך היה לדעת - ידע את זהות "המוסתר". כשיצא זוהר מהחקירה כבר נלכד במצלמות מאחר ש"תרגיל ההימלטות" נכשל.

ממשטרת ישראל נמסר כי "זו כתבה נוספת מסדרת כתבות מגמתיות המתפרסמות בעיתון 'הארץ' בימים האחרונים, שכל מטרתן היא להכפיש את הארגון ולפגוע באמון הציבורי במשטרה. משטרת ישראל אינה מפרסמת פרטים מחקירות מתנהלות, ללא חשיבות או משקל להיותו נחקר זה או אחר ידוען, ומבצעת חקירות באופן הוגן ושוויוני ללא משוא פנים תוך הקפדה על זכויות הנחקרים ועל האינטרס הציבורי ובכפוף לחוק ולהנחיות היועץ המשפטי לממשלה". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות