במידה רבה אפשר לומר שבני זוג מאותו מין זכו להכרה בישראל דווקא בגלל המונופול הדתי על נישואים וגירושים. באופן פרדוקסלי, שיחק זה לטובתם: בגלל העדר נישואים בישראל פותחו לאורך השנים ערוצים חלופיים לנשואים, כדי לענות על דרישותיהם של בני זוג ממין שונה, שלא רצו, או לא יכלו, להתחתן בנישואים דתיים. כך התפתח מוסד הידועים בציבור, שהעניק זכויות לבני זוג שאינם נשואים זה לזה, ומוסד נישואי קפריסין, שעל פיו רשמה המדינה במרשם האוכלוסין בני זוג שנישאו במדינה זרה, גם אם נישואיהם לא היו מוכרים בארץ.

כאשר החלו בני זוג מאותו מין לתבוע את זכויותיהם בשנות התשעים, היו שני מוסדות אלו מבוססים בצורה כה חזקה במשפט ובחברה הישראליים, בצורה שאפשרה לבני זוג מאותו מין להיכנס אליהם. כאשר החלו בני זוג מאותו מין לתבוע זכויות על סמך מגורים משותפים במשק בית משותף, הם יכלו להיכנס למודל המוכר של הידועים בציבור. זכייתו של הדייל יונתן דנילוביץ בתביעה נגד אל-על בשנת 1994, שבה נקבע שעליו לקבל כרטיס טיסה בעבור בן זוגו כפי שאל-על נותנת לבני זוג ממין שונה, פרצה את הדרך. אחר כך פיתחו בתי המשפט יותר ויותר את הקביעה לפיה בני זוג מאותו מין שחיים יחדיו זכאים לזכויות זהות לאלו של ידועים בציבור ממין שונה.

במקביל, כאשר החלו מדינות ברחבי העולם לערוך נישואים לבני זוג מאותו מין, והתייצבו בפני בג"ץ בני זוג מאותו מין שנישאו בקנדה, הסתמכו השופטים על התקדים בדבר נישואי קפריסין, והחילו אותו עליהם.

אך פתרון בעיית הגירושים סבוך בהרבה מפתרון בעיית הנישואים. בעוד שיש מדינות שמאפשרות לאנשים שאינם אזרחים שלהם להתחתן בתחומן, הרי שלצורך גירושים המצב מורכב יותר, שכן גירושים הם לא הליך רישומי בפני פקיד, אלא הליך שיפוטי, ונדרשת שהות של תקופה משמעותית בארץ שבה רוצים להתגרש - במקרה זה קנדה - לפני שיהיה אפשר לפנות לערכאות שם. קנדה, אגב, מודעת לבעיה, והכריזה לפני זמן-מה על כך שתנקוט צעדים למצוא פתרון. אך בינתיים מצבם של בני זוג שבחרו להינשא שם מסתבך, בהעדר ערכאה שתאפשר להם להתגרש בה. בהעדר נישואים וגירושים אזרחיים בישראל, היו עלולים בני הזוג למצוא את עצמם ככלואים בנישואים קתולים. אך לעזרתם בא בית המשפט לענייני משפחה, שאימץ את "תאוריית אי-ההכרה" עליה כתבה פרופסור רות הלפרין-קדרי ושעל פיה מאחר ומדובר בנישואים שבית הדין הרבני לא היה מכיר בהם - הרי שאין לו סמכות לדון בהם. בית המשפט לענייני משפחה, מכוח "סמכותו הטבועה", הוא "הפורום הטבעי" לדון בנושא, קבע השופט יחזקאל אליהו, תוך שהוא נשען על תפישה לא פורמליסטית של תפקידו של בית המשפט, וקובע שלכבול את בני הזוג יסתור את זכויות הפרט ויהיה מנוגד לעקרונות בסיסים של צדק ושוויון. לכן הורה השופט על התרת הנישואים בין הצדדים.

עמית קמה (מימין) ועוזי אבן ליד בית המשפט. צילום: דודו בכר

בעקבות המאבק למען נישואים לבני זוג מאותו מין עלתה בעבר השאלה אם הכניסה למוסד הנישואים לא תנרמל את בני הזוג מאותו מין אל תבניות מיושנות של מערכות יחסים, והאם באמת שאיפתם צריכה להיות כניסה למסגרת שבנויה על התבנית של הזוגיות הממוסדת, זו שמסומנת כסוג העילי ביותר של יחסים. עלתה גם השאלה, אם לצד החשיבות של שוויון בזכויות, אין בעצם הפנייה למדינה ובבקשה ממנה להכיר בזוגיות של בני זוג מאותו מין, הכרה בכוחה של המדינה לקבוע אם הזוגיות של בני זוג מאותו מין תקפה או לא. כפי שמראה מקרה זה, כאשר בוחרים להינשא ולהכיר בכוחה של המדינה להכיר ביחסים, הופכים תלויים במדינה גם לצורך סיום הקשר. מאחר שלמרות דילמות אלו בוחרים בני זוג מאותו מין רבים להינשא בחו"ל, ולהירשם כנשואים בישראל, הרי שיש לברך על כך שלמרבה המזל, והודות להחלטה חכמה של בית המשפט, הושג עתה לבני זוג מאותו מין שוויון לא רק בנישואים, אלא גם בגירושים.