11:15
בית משפט השלום בירושלים זיכה תושבת אזור מעלה אדומים שהניפה שלט מול תחנת משטרת מחוז ש"י במחאה על התנהלותה. בשל מעשיה נעצרה לשלושה ימים ונשלחה לבדיקה פסיכיאטרית. בהכרעת הדין שניתנה בסוף אוקטובר, מתחה השופטת ביקורת על השוטרים שעשו "שימוש מוטעה" בסמכותם, קבעה כי לא היתה כל הצדקה לעצור את האישה וזיכתה אותה מעבירות של "התנהגות פסולה במקום ציבורי והפרעה לשוטר". עוד קבעה השופטת כי "בנוסף לזכותה של הנאשמת לחופש הביטוי, עמדה לה במקרה זה גם זכותה לחופש ההפגנה".
האירוע בבסיס כתב האישום התרחש בספטמבר 2009. בין האשה לשכניה ביישוב סמוך למעלה אדומים התפתח סכסוך. האשה טענה כי המשטרה לא חוקרת את תלונותיה כראוי כיוון שאחד המתנכלים לה הוא שוטר לשעבר. היא החליטה למחות על ההתעלמות מתלונותיה והתייצבה מול תחנת משטרת מעלה אדומים עם שלט שעליו כתוב "אני פה כי אין צדק! עד מתי רשעים יעלוזו! רוצה שתטפלו בתלונות שלי, ארבע שנים של הפקרות!".
תחנת משטרת מעלה אדומים.
צילום: ליאור מזרחי / באובאו
רב פקד שלומי טולדנו, אז סגן מפקד התחנה, הורה לעצור את האשה משום שלטענתו התנהגותה "הפרה את שלום הציבור". קודם למעצר התייעץ טולדנו עם ראש ענף התביעות במחוז וזה הורה לו לצלם את פעילותה. הקלטת, שהוגשה לבית המשפט, הראתה גרסה מנוגדת לזו שהציג טולדנו. היא נעצרה לשלושה ימים ואף הופנתה לבדיקת פסיכיאטר. כמו כן הוגש נגדה כתב אישום. האשה אף העידה כי השוטרים לא נתנו לה לצאת מחדר המעצר כמה שעות, וכי היא נאלצה לעשות את צרכיה על הרצפה. היא יוצגה בידי עו"ד עופר אשכנזי.
בעדותו בבית המשפט סיפר טולדנו, היום קצין המבצעים של מרחב ציון בירושלים בדרגת סגן ניצב, כי "היא שהתה תקופה מסוימת בכניסה לתחנה במחאה על הטיפול בה על ידי הרשויות. בשלב מסוים התחילה לאסוף את ציודה האישי ולשכון בכניסה לתחנה. אני אישית פניתי אליה שתעזוב ואמרתי לה שאני גם מוכן לסייע לה בפנייה לגורמי הרווחה. באותו בוקר היא השתוללה, התחילה לצעוק, הפריעה לתושבים... אני מוכרח לציין שבאותו בוקר הניפה שלט, ירדה לכיוון הכביש, גרמה להאטת התנועה ולהסחת הדעת של הנהגים. ההתנהגות שלה הפרה את שלום הציבור. ביקשתי ממנה לעזוב כמה פעמים בשיא העדינות ואמרתי לה שהיא עוברת עבירה של הפרעה לשלום הציבור. היא סירבה להגיע לחקירה ונאלצתי להורות על מעצרה".
עם זאת, השופטת חנה מרים לומפ, שצפתה בסרט שתיעד את מעשי האישה, ציינה כי הוא "מתעד את הנאשמת כאשר היא עומדת על המדרכה, מניפה שלט בגודל מטר על מטר לכיוון הכביש, עוצרת מספר בודד של אנשים העוברים במקום ומשוחחת עמם לרגעים ספורים. עוד ניתן לראות כי חפציה אינם חוסמים את הכניסה לתחנה. במהלך הסרט, שאינו מלווה בפס קול, לא נראה כי היא צועקת, מפריעה לכלי רכב או מטרידה את העוברים והשבים, ובכל אותה עת לא עברו במקום שוטרים".
בשל כך החליטה לומפ לזכות את האישה. בהכרעת הדין כתבה השופטת כי "בנוסף לזכותה של הנאשמת לחופש הביטוי, עמדה לה במקרה זה גם זכותה לחופש ההפגנה. זכות זו גם היא מחירויות היסוד במדינה דמוקרטית. על אף שאינה זכות מוחלטת והיא מוגבלת על ידי הצורך לשמור על הסדר הציבורי ועל ביטחון הציבור, ניתן לפגוע בה רק כאשר ישנה 'ודאות קרובה' לפגיעה בביטחון הציבור". השופטת ציינה עוד כי לא היתה כל הצדקה לעצור את האישה. "בדו"ח המעצר שמולא נכתב כי עילת המעצר הינה סירוב לעיכוב ולהזדהות. אין ספק שזהותה ופרטיה היו ידועים לשוטרים. על כן לא היה על השוטרים לעכב את הנאשמת. מכאן שהנאשמת עוכבה שלא כדין וסירובה לא הקים עילת מעצר. השוטרים עשו שימוש מוטעה ולא נכון בסמכויותיהם לעניין העיכוב ובהמשך לעניין המעצר".
ממשטרת מחוז ש"י ומהמטה הארצי לא נמסרה תגובה.
הוספת תגובה
- 0minus
- 5plus
הצעות מיוחדות
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
