06:53
שעות ספורות לאחר פרסום הכרעת היועץ המשפטי לממשלה בעניינו, שר החוץ, אביגדור ליברמן, כינס מסיבת עיתונאים ברחוב יהודה הלוי בתל אביב, בו רמז לכך שאין בכוונתו להתפטר מתפקידו: "אמרתי בעבר שאם יהיה כתב אישום אתפטר אבל אז היה מדובר בתיק הגדול ולא בתיק הזה".
ליברמן סיפר כי הפרקליטות והמשטרה רודפים אותו כבר 16 שנה. "עליתי ארצה ב-1978 ועד 1996, פעמיים שילמתי דוח חניה. מ-1996 ועד היום לא היה יום אחד שלא הייתי נחקר, חשוד, או יעד מודיעיני", אמר ליברמן. "זה תמיד היה חקירה מתגלגלת תוך כדי הזנות לנושא אחד, החליטו לפתח נושא אחד ושני ושלישי, ואספו חומרים, מהם התגלגלו לאחרים. מ-1996 ועד היום זו חקירה אחת מתמשכת. כל פעם זה נשא שם אחר נושא אחר, אבל לא היתה שום הפסקה באותו רצף, כבר עברנו 16 שנה, עד 2012, רצף אחד".
מוקדם יותר היום הודיע היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, לשר החוץ ליברמן, כי החליט לסגור את התיק המרכזי שהתנהל נגדו בפרשת חברות הקש, ולהעמידו לדין בפרשת השגריר מבלרוס. "הגעתי לכלל מסקנה כי התשתית הראייתית בתיק אינה מקימה סיכוי סביר להרשעה", כתב וינשטיין, בהתייחסו לתיק המרכזי, שייחס לליברמן עבירות של הלבנת הון, קבלת דבר במרמה ומרמה והפרת אמונים בחשד לקבלת מיליוני דולרים מאילי הון כמרטין שלאף ומיכאל צ'רנוי דרך חברות זרות בזמן שכיהן בתפקידים ציבוריים. "לפיכך, יש לסגור את התיק נגד אביגדור ליברמן בשל היעדר ראיות מספיקות להעמדתו לדין בכל הנוגע לחשדות שעלו בקשר לחברות", כתב וינשטיין.
לעומת זאת, וינשטיין החליט להגיש כתב אישום נגד שר החוץ בפרשת השגריר, "בגין כך שהציע לממשלה בחודש דצמבר 2009 למנות את שגריר ישראל לשעבר, בבלרוס, לשגריר במדינה אחרת, וזאת למרות שעל פי הראיות, ליברמן ידע כי הלה מעל בתפקידו ומסר לו מידע חסוי שהגיע אליו בתוקף תפקידו, הכולל פרטים מתוך חיקור דין שנגע לליברמן".
לחצו לקריאת הכרעת היועץ המשפטי בפרשת ליברמן
פרקליטיו של ליברמן מסרו כי הם "מכבדים את החלטת היועץ", ועם זאת ציינו באשר לדיווח על מעשי השגריר כי בעבר קבע העליון כי העניין "לא מחייב העברה מתפקיד".
בכתב האישום בפרשת השגריר, שצורף להחלטת היועץ, נכתב על פגישה שהתקיימה בבלרוס באוקטובר 2008, בין ליברמן לבן אריה. במהלך הפגישה חשף בן אריה בפני ליברמן כי רשויות האכיפה ביקשו לערוך חיקור דין בעניינו במדינה. בן אריה מסר לליברמן פתק עם שם של חברה ופרטי חשבון בנק שעליהם ביקשה המדינה לקבל פרטים. בכתב האישום נטען כי ליברמן "נטל לידיו את הפתק, עיין בו והכניסו לכיסו".
"הנאשם היה מודע לכך שבן אריה פעל כאמור בעת כהונתו הרמה כשגריר, בניגוד לחובותיו וללא סמכות. הנאשם היה גם מודע לכך שבפועל כאמור הפר בן אריה באורח חמור את חובות האמון שחלו עליו במסגרת טיפולו בבקשת מדינת ישראל לביצוע בקשה לעזרה משפטית, שנועדה להישמר חסויה בפני כל, ובראש ובראשונה בפני מושא החקירה – הנאשם. ועוד היה הנאשם מודע לכך שבן אריה פעל כאמור במטרה להיטיב עמו בחשיפת המידע, מתוך הנחתו של בן אריה שהיה במידע כדי לסייע לנאשם על ידי פגיעה בחקירה שהתנהלה בעניינו".
על פי האישום, לאחר שמונה לשר החוץ, פנה ליברמן אל בן אריה והציע לו לכהן כיועץ במטה המדיני שלו. בן אריה החל למלא את תפקידו כיועץ באפריל 2009. כחצי שנה לאחר מינויו שקל בן אריה להגיש מועמדותו לכהונת שגריר נוספת בלטביה.
בן אריה הגיש את מועמדותו לתפקיד והופיע בסוף אוקטובר 2009 בפני ועדת המינויים של משרד החוץ למינוי ראשי נציגויות בחו"ל. הוועדה בחרה בו לתפקיד השגריר בלטביה מתוך עשרה מועמדים. לטענת הפרקליטות, ליברמן נמנע מלהניא את בן אריה להתמודד לתפקיד וכן "נמנע מלהביא לידיעת ועדת המינויים את פרשת מסירת המידע הסודי".
"כתוצאה ממחדל זה של הנאשם לא נמצא בפני ועדת המינויים המידע החיוני, לפיו בן אריה, בכהונתו הקודמת כשגריר, נכשל בחשיפת תכני הבקשה לעזרה משפטית, פעל לשיבושה והפר בכך, באורח חמור, את האמון שניתן בו", נכתב באישום, "זאת, למרות היותו של מידע זה מהותי לבחינת התאמתו של בן אריה לתפקיד כה רגיש – תפקיד זהה לזה בו הפר את חובות האמון שחלו עליו".
בכתב האישום נטען כי לאחר החלטת ועדת המינויים פעל ליברמן בתפקידו כשר החוץ וכיו"ר ועדת השרים למינויים בשירות החוץ לאישור מינויו של בן אריה לשגריר ישראל בלטביה, "ועשה כן בלא שמסר לוועדה את המידע בדבר כישלונו במילוי תפקידו בפרשת מסירת המידע הסודי".
מאוחר יותר באותו יום הביא ליברמן את מינויו של בן אריה לאישור הממשלה, "ולאחר שגם בפניה לא הציג את המידע החיוני האמור, הממשלה אישרה את מינוי בן אריה". מינויו של בן אריה סוכל לבסוף לאחר שנחשף חלקו בפרשה במהלך בדיקה ביטחונית לקראת התפקיד. החקירה הובילה להשעייתו ולפרישתו משירות המדינה, וכן להרשעתו בשיבוש הליכים שבגינו נידון לארבעה חודשי עבודות שירות. בכתב האישום נטען כי בפעולתו לקידום בן אריה "היה משום הענקת גמול למי שביצע עבורו מעשים חמורים, או שהדברים עשויים היו להיראות כהענקת גמול אסורה כאמור".
השיקולים לסגירת התיק והעדה ששכחה
את תקציר הכרעתו חתם היועץ המשפטי לממשלה במשפט: "זוהי איפוא ההחלטה בתחום הפלילי, הנתון לסמכותי. ביחס לתחומים האחרים - יקרא הציבור וישפוט". הוא התייחס לרושם שעלול להווצר בציבור, לפיו "אין התביעה חדורה 'רוח קרב' במלחמה בשחיתות". לדברי וינשטיין, "חשש זה מדיר שינה מעיני. ברם, חשש זה זר בתכלית למלאכת בחינת הראיות".
היועץ המשפטי הודה כי לפסק הדין בעניין ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט שהביא להתפטרותו מהתפקיד, היה חלק משפיע בהחלטה לא להאשים את ליברמן בתיק המרכזי. "לאחר ישיבות השימוע וקבלת הטיעונים המשלימים, ולאחר הכנת חוות דעת עדכניות של המחלקה הכלכלית, לרבות בנושא השלכות פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בעניינו של מר אהוד אולמרט על הפרשה דנן קיימתי בחודשים האחרונים סדרת דיונים...".
היועץ המשפטי פירט את השיקולים שהביאו אותו לסגירת תיק החקירה המרכזי נגד שר החוץ. "בסופו של יום נחלקו הדעות באשר לשאלה האם יש מקום להגשת כתב אישום". "מר משה לדור, פרקליט המדינה, סבר כי יש מקום להגיש כתב אישום והגיש מסמך פנימי ובו תמצית עיקרי עמדתו (...) כמוהו סברו גם גב' אביה אלף, מנהלת המחלקה הכלכלית, מר רז נזרי, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (פלילי) ומר יהודה שפר, המשנה לפרקליט המדינה (אכיפה כלכלית).
"לעומתם, מר שוקי למברגר, המשנה לפרקליט המדינה (פלילי) סבר כי אין מקום להגשת כתב אישום. כך סברו גם כל חמשת חברי צוות הפרקליטים שטיפלו בתיק, אנשי המחלקה הכלכלית. רובם סברו כך בשל בעיות ראייתיות שבתיק. לעומתם, ראש הצוות גב' מיכל סיבל-דראל, סגנית מנהלת המחלקה הכלכלית, סברה שיש לסוגרו בשל בעיות משפטיות שהתיק מעורר, וכך סבר גם מר יוסי קורצברג, ממונה עניינים פליליים מפרקליטות מחוז ת"א (פלילי) שלבקשתי הצטרף לדיונים בתיק הנדון".
וינשטיין ציין כי לפני החלטתו החליט לקיים הליך של "ראיון עד" עם עדת התביעה המרכזית, רואת החשבון דניאלה מורצי מקפריסין, כדי שיוכל להעריך את היכולת להתבסס על עדותה. ב-7 בנובמבר נפגשו עם מורצי נציגי התביעה בתיווך חוקר קפריסאי והיא מסרה כי אינה זוכרת את פרטי האירועים הקשורים לחברותיו של ליברמן.
"בפועל", כתב וינשטיין, "לא ניתן לפרש את התנהלותה אלא כסירוב לשתף פעולה עם התביעה בישראל, שכן מדובר בחברות שדניאלה טיפלה בהן משך שנים וקשה לקבל את טענתה ל'חוסר זכרון גורף', מה גם שבעדות שנגבתה ממנה לפני כשנתיים וחצי, מסרה בנדון פרטים רבים". לכך, כתב וינשטיין היה "משקל של ממש בגיבוש עמדתי הסופית".
הוספת תגובה
-
- 6minus
- 4plus
-
- 0minus
- 16plus
-
- 0minus
- 13plus
-
- 3minus
- 2plus
-
- 0minus
- 0plus
-
- 0minus
- 0plus
-
- 0minus
- 0plus
- 0minus
- 8plus
הצעות מיוחדות
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
