רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אביגדור ליברמן זוכה ממרמה ומהפרת אמונים בפרשת השגריר

שלושת שופטי בית משפט השלום בירושלים ניקו את שר החוץ לשעבר מאשמה פה אחד. בכך נסללה דרכו בחזרה לתפקיד שנשמר לו מאז שהוקמה הממשלה

תגובות

בית משפט השלום זיכה היום, פה־אחד, את שר החוץ לשעבר אביגדור ליברמן, מעבירת מרמה והפרת אמונים שיוחסה לו בפרשת השגריר זאב בן אריה. השופטים חגית מאק־קלמנוביץ, יצחק שמעוני ואיתן קורנהאוזר, אימצו את גרסת ליברמן כמעט במלואה וקבעו כי הפרקליטות לא הצליחה להוכיח את העובדות המיוחסות לו בכתב האישום.

עוד קבעו השופטים כי עדותו של סגן השר לשעבר דני אילון אינה אמינה ולכן לא הוכחה מעורבותו של ליברמן במינוי השגריר בן אריה; שליברמן לא יזם את העברת המידע הסודי מהשגריר אליו, וגם אם לא דיווח על כך לוועדת המינויים במשרד החוץ, הרי שזה מעשה בלתי ראוי אך לא מעשה פלילי.

"אכן, הנאשם נהג שלא כראוי", כתבו השופטים בסיכום דבריהם בהכרעת הדין. "אך עם זאת, כפי שציין הנשיא ברק בפרשת שבס, 'לא כל כישלון הוא עבירה. לא כל טעות בשיקול דעת נתפסת כאיסור פלילי. לא כל התנהגות פגומה מבחינה אתית, צריכה להיענש במאסר".

צפו בליברמן בבית המשפט, הבוקר:

בתום הדיון, שנמשך דקות ספורות ונפתח במשפט "החלטנו לזכות את הנאשם פה אחד", הודה ליברמן לבית המשפט והוסיף כי "בסופו של דבר הצדק יצא לאור". "אני שמח ש-17 שנים של חקירה הסתיימו. זה מאחורי. אני רוצה להודות למשפחתי, לחברי שעמדו מאחורי כל אותן שנים והאמינו בצדק ונתנו לי את התמיכה", אמר.  ליברמן הודה לצוות ההגנה שלו ואמר כי הוא משאיר את הפרשות האלה מאחוריו. "אני מתמקד באתגרים שמחכים לנו בפתח ויש מספיק כאלה".

עוד על זיכוי ליברמן: הכישלון של וינשטיין (גידי וייץ) | כך קרס התיק (עידו באום) | טוב שליברמן זוכה (אורי משגב) | נתניהו והשרים מברכים (יהונתן ליס)

היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, כינס לאחר הזיכוי את ראשי הפרקליטות לישיבה דחופה. בתום הישיבה סוכם כי הפרקליטים ילמדו את הכרעת הדין ויגבשו המלצה עד השבוע הבא, אם יש מקום להגיש ערעור או לא. לאחר הכרעת הדין אמר וינשטיין "מחמת הכבוד שאני רוחש לשופטי בית המשפט, אני לא אתייחס לפסק הדין לפני שאקרא אותו. חובתי להגיש כתב אישום כשיש סיכוי סביר להרשעה. חובתו של בית המשפט לעשות את אשר הוא עושה. אני את חובתי קיימתי".

ראש הממשלה בנימין נתניהו בירך את ליברמן ואמר כי "הדבר מסיים עינוי דין של שנים ארוכות". אמש נפגשו נתניהו וליברמן במשך שעתיים. ליברמן יושבע מחדש לתפקיד שר החוץ ככל הנראה כבר ביום שני הקרוב.

פרק מרכזי בהכרעת הדין מתייחס למודעות של ליברמן לכך שמקור האינפורמציה שמסר לו בן אריה היה אכן הבקשה לחיקור דין שהועברה אליו בתוקף תפקידו כשגריר, כפי שטענה הפרקליטות. השופטים קבעו כי לא ניתן לשלול את האפשרות שליברמן סבר שהמידע הגיע לשגריר ממקורות אחרים, כגון הדלפה מרשויות שלטון בבלארוס. בכך אימצו השופטים את קו ההגנה של ליברמן, שהוצג לראשונה בבית המשפט ולא נשמע קודם בעדות ליברמן במשטרה או בהליך השימוע.

בכך קבעו השופטים כי לא ניתן לומר שליברמן היה מודע לחומרת מעשיו של השגריר, ולכאורה אין פסול בקידומו. השופטים קבעו זאת אף שבן אריה אמר בחקירתו הראשונה, שנתפסת לרוב כאותנטית יותר: "סיפרתי לליברמן שדרך השגרירות הועברה בקשה לאישים בלארוסיים למסור מידע בחקירתו וסיפרתי פרטים של החקירה... ליברמן הקשיב לדברי".

ליברמן, הבוקר בביהמ"ש
אמיל סלמן

ליברמן כינה את המפגש עם השגריר ומסירת המידע "פוסטא חלומוס"- חלומות ריקים בתרגום מאידיש. בהזדמנות אחרת אמר בביטול על העברת המידע מבן אריה כי מדובר "בשטויות". השופטים ראו בביטול זה עדות לכך ש"אין מדובר בתגובה המעידה על תודה כלשהי למעשה אמיץ, המסכן את עתיד המבצע, או רצון כלשהו להיטיב עם בן אריה בעתיד". שוב ושוב הם חזרו על כך שליברמן לא היה מודע לגודל ולחשיבות מעשיו של בן אריה: "הוא לא היה מודע למידת ה'עול' שהוטל על בן אריה, וכן לסיכון העצמי הרב שנטל על עצמו. לא ברור אם הנאשם חש בכלל מחויבות כלשהי כלפי בן אריה". הם לא השתכנעו שליברמן "עלול היה לחוש, או שמא אף חש בפועל, במחויבות גדולה כלפי בן אריה או צורך בהכרת תודה וגמול, אשר הביאו אותו להיות נתון בניגוד עניינים. בנסיבות אלה, לא הוכח כי הנאשם 'זכר לטובה' את בן אריה, וודאי שאין המדובר בתחושה 'מובנת מאליה', כטענת הפרקליטות".

השופטים העדיפו לאמץ את גרסאותיו המאוחרות של בן אריה, בין היתר, בעדותו בבית המשפט, שבהן חזר בו מהדברים. הם אימצו את "הבהרתו" מחדש את הדברים, כך שייתכן שלא סיפר לליברמן על מקור המידע ובכלל לא הכביר מלים במפגש ביניהם, במלון במינסק באוקטובר 2008, כי חשש מציתות של שירותי הביון הבלארוסיים. השופטים כתבו כי הסבר זה הוא "סביר" ו"הגיוני".

גם גרסה זו מסר לראשונה בן אריה בעדותו בבית המשפט. היא הועדפה על ידי השופטים, חרף קביעתם כי "הנטייה הטבעית והשכל הישר מביאים אותנו לייחס לבן אריה רצון להיטיב עם הנאשם ולכל הפחות אינטרס שלא להרע לו".

השופטים ייחסו משקל רב לשאלה מה ליברמן ידע על מקור המידע שמסר לו בן אריה. אך, למעשה, התעלמו מכך שגם אם בן אריה קיבל את המידע ממקורותיו, יהיו אשר יהיו, הוא מעל בתפקידו כאשר מסר לנחקר מידע על חקירתו, ומכך שמדובר לכל הדעות במעשה פסול.

בזו אחר זו דחו השופטים את טענות הפרקליטות, שיוצגה על ידי התובעים מיכל סיבל דראל וערן זלר, שתקפו את הניסיון של ליברמן להציג את האירוע עם השגריר כאירוע בנאלי, אף שליברמן עצמו העיד כי בתום המפגש עם השגריר, היה במצב רוח רע, וכשפגש את פאינה קירשנבאום, אז מנכ"לית מפלגתו, ואמר לה "תראי עד כמה הבנאדם פשוט אידיוט. הוא סתם עלול לסבך את עצמו ואותי".

כשהזכירו השופטים את השיחה שקיים ליברמן עם קירשנבאום, הזכירו כי מדבריו עולה שמעשיו של בן אריה הכעיסו אותו. באותה נקודה בחרו לציין, ללא הקשר, כי "ליברמן עצמו תיאר בחקירתו במשטרה וכן בבית המשפט כי הדלפות לגבי חקירותיו מלוות אותו משך שנים רבות".

 עוד קיבלו השופטים את קו ההגנה של ליברמן, ביחס לכך שמינויו של בן אריה ליועץ במטה המדיני של ליברמן, במארס 2009, כששמונה לשר חוץ, אינו מהווה קידום. "לאחר דיון בראיות שהובאו בעניין זה נקבע כי לא היה במינוי בן אריה קידום כלשהו עבורו, ואף לא 'קרש קפיצה' או יתרון במינוי לתפקידים בכירים בעתיד". הם מצאו כי מינויו של בן אריה "הלם את כישוריו ויכולותיו, הן את צורכי משרד החוץ, שלא היה משופע בעובדים שהיו דוברי רוסית ובקיאים במרחב הרוסי ברמתו של בן אריה".

השופטים לא קיבלו את עדותו של דני אילון, ולפיה ליברמן ביקש ממנו לבחור בבן אריה לתפקיד שגריר. אילון שימש כיו"ר ועדת המינויים והעיד במשטרה כי ליברמן ביקש ממנו לבחור בבן אריה. "לאחר דיון נרחב בראיות שהובאו, נקבע ממצא עובדתי לפיו הנאשם לא פעל לקידום מינוי בן אריה לשגריר ולא ביקש מחברי ועדת המינויים לבחור בבן אריה. אין מחלוקת על כך שהנאשם לא פנה ולא אמר דבר לרוב חברי ועדת המינויים. בכתב האישום נטען כי הנאשם אמר לסגנו דני אילון שיש למנות את בן אריה לתפקיד השגריר בלטביה. אילון עצמו בעדותו טען כי הנאשם העביר מסר דומה גם לשני חברים בכירים אחרים בוועדה, יוסי גל ושמעון רודד. יוסי גל ושמעון רודד לא תמכו בעדות אילון וגל אף הכחיש אותה באופן פוזיטיבי, ועדויותיהם נמצאו מהימנות".

עדותו של אילון נמסרה לאחר שהודח מרשימת ישראל ביתנו, וכשלושה שבועות אחרי שהגן על מינוי בן אריה בריאיון בערוץ 1 בטלוויזיה. השופטים התייחסו לסמיכות הזמנים וכתבו: "עדותו של דני אילון היא עדות יחידה המייחסת לנאשם השפעה על הצבעת חברי הוועדה. גרסת אילון לא היתה אחידה בנושאים שונים העומדים בליבת המחלוקת. היא לא נתמכה על ידי העדים גל ורודד. כמו כן קיימת סמיכות זמנים שלא ניתן לה הסבר בין מועד גריעתו של אילון מרשימת מפלגת ישראל ביתנו לכנסת לבין המועד שבו פנה אילון למשטרה ולכלי התקשורת והשמיע ביקורת נגד ליברמן בנושא מינוי בן אריה ובנושאים אחרים, בניגוד ברור לעמדות שהשמיע לפני כן. על כן קיים לכל הפחות ספק סביר בנוגע לטענותיו של אילון, ולא ניתן לבסס הרשעה פלילית של הנאשם על עדות זו".

השופטים דחו את טענת הפרקליטות כי קיים ספק לגבי מהימנותו של יוסי גל, אז מנכ"ל משרד החוץ וחבר ועדת המינויים, בשל רצונו של גל לרצות את ליברמן, לאחר שהביא למינויו לתפקיד שגריר בפריז. "איננו רואים את המצב עין בעין עם הפרקליטות", חרצו. גל העיד כי מערכת היחסים שלו עם ליברמן היתה מקצועית ו"כל רמיזה אחרת מעליבה ואינה ראויה להתייחסות". לגבי רודד, אז ראש אגף משאבי אנוש במשרד החוץ וכיום השגריר בתאילנד, בעדותו הוא לא שלל את דבריו של אילון לגבי שיחה שהתקיימה בינו לבין שרון שלום, היועץ הצמוד של ליברמן, אך אמר כי לא זכורה לו באופן חד משמעי".

השופטים קטלו את עדותו של אילון וקבעו כי גרסתו אינה עולה בקנה אחד עם הרישומים ביומנו, לגבי פגישות ההכנה לקראת כינוס ועדת המינויים. הם הוסיפו כי "בסמיכות זמנים לגריעתו מרשימת מפלגת ישראל ביתנו לבחירות לכנסת, אילון פנה למשטרה ולכלי התקשורת והשמיע ביקורת נגד ליברמן בנושא מינוי בן אריה ובנושאים אחרים. זאת בניגוד ברור לעמדות שהשמיע לפני כן. על כך יש להוסיף עובדות חיצוניות לעדות: השבר הגדול ביחסים בין אילון לבין הנאשם, והשתלשלות העניינים באופן שאילון העלה לראשונה את טענותיו ונחקר במשטרה בסמוך לאחר ששמו נגרע מרשימת מועמדי מפלגתו לכנסת; עובדה אשר גם לדבריו של אילון גרמה לו ליחס של תדהמה ואכזבה כלפי ליברמן".

בנוסף לכך קבעו השופטים כי אם ליברמן "היה מעוניין לגמול לבן אריה על מעשיו, יכול היה לעשות זאת ללא קושי, תוך מתן תמורה משמעותית הרבה יותר ממינויו כשגריר בלטביה".

בשלב ההוכחות במשפט הציגו סנגוריו של ליברמן, יעקב וינרוט, ירון קוסטליץ, עודד גזית, גיורא אדרת ונתי שמחוני, הערכות מקצועיות חיוביות שניתנו לבן אריה לאורך כהונתו במשרד החוץ. הם חתרו להראות שבן אריה היה ידען גדול בשפה והתרבות הרוסית ומינויו לשגריר בלטביה היה אך טבעי. גם קו הגנה זה התקבל. "בן אריה היה מועמד ראוי ומתאים לתפקיד השגריר, ואף היה המועמד הטבעי והמוביל לתפקיד זה מבין כלל המועמדים. סביר היה שוועדת המינויים תבחר בבן אריה לתפקיד, גם ללא כל השפעה או מעורבות של הנאשם", נקבע.

היועץ המשפטי לממשלה הגיש כתב אישום נגד ליברמן בפרשת השגריר גם לפני עדותו של אילון, וייחס לליברמן מעורבות בכך שהביא את מינוי בן אריה לאישור ועדת השרים והממשלה. השופטים דחו את גרסת ליברמן שזה היה הליך טכני וקבעו כי "החלטת ועדת השרים למינויים בשירות החוץ והחלטת הממשלה הן מהותיות". הם קבעו כי ליברמן נהג באופן בלתי ראוי כאשר נמנע מליידע את ועדת המינויים על מעשיו של בן אריה וכאשר הביא את המינוי לאישור ועדת השרים והממשלה. יחד עם זאת, בתפיסתם את עבירת המרמה והפרת אמונים, אין במעשים אלה, בלתי מוסרים ככל שיהיו, כדי להספיק להרשעה בעבירה פלילית.

חלק מסוים בהכרעת הדין הוקדש למה שכינו השופטים "מחדלי חקירה". כך, למשל, היה על המשטרה והפרקליטות לחקור את פאינה קירשנבאום, בשל הדברים שמסר ליברמן בעדותו. השופטים גם ביקרו את החלטת התביעה שלא להעלות לעדות את אשתו של בן אריה. ביקורת זו נכתבה אף שאשתו של בן אריה נחקרה וסיפרה בחקירתה שאינה זוכרת מה בעלה סיפר לה, ולכן לא העידה בבית המשפט. בנוסף לזה מתחו השופטים ביקורת על כך שגרסתו של בן אריה בבדיקת הפוליגרף, שנעשתה לו בספטמבר 2009 - חודש לפני שמונה לתפקיד השגריר בלטביה - לא הוגשה על ידי הפרקליטות. לטענת השופטים, "זו גרסה ספונטנית וראשונית אשר ניתן היה ליחס לה משקל".

ןאולם מאחורי הקלעים התברר כי שר הביטחון התנגד לחשיפת העדות בפוליגרף ולחשיפת זהות בודק הפוליגרף לעדות בבית משפט. הפרקליטות הסכימה להגיש פראפרזה מגרסתו בפוליגרף, אולם הסנגורים התנגדו לכך.

השופטים סיכמו: "אנו קובעים כי השגריר בן אריה אכן העביר לידי הנאשם, בחדרו בבית מלון במינסק, מידע בדבר בקשה לחיקור דין בעניינו על גבי פתק. קדמו להעברת הפתק אמירות מקדימות מצדו של בן אריה, אולם לא הוכח כי היה באמירות אלה ציון של מקור המידע שהועבר לבן אריה, ולא הוכח כי הנאשם אכן ידע על מקור זה". "הפרקליטות", הוסיפו השופטים, "טענה בסיכומיה כי בכל ארגון, תפקיד הממוקם כפוזיציה קרובה לראש הארגון הוא תפקיד נחשק ויוקרתי יותר מאשר תפקידים אחרים, באותה דרגת שכר, המרוחקים מראש הארגון. הדבר נובע הן מעצם הקרבה המקצועית לאיש שממונה על הארגון וממוקם בראש הפירמידה שלו, והן מהתכנים המקצועיים האינהרנטיים לתפקיד. על כן מובן, לטענתה, כי מינוי בן אריה לתפקיד במטה היווה עבורו קידום. קבענו כי אין בתפקיד היועץ המדיני קידום עבור בן אריה, או הזדמנות לקידום בתפקידים עתידיים. לא הוכח כי במועד מינויו של בן אריה היו מועמדים אחרים, ראויים ממנו, שניתן היה למנותם לתפקיד. העברתו של בן אריה לתפקיד יועץ במטה המדיני של שר החוץ היתה השמה התואמת את כישוריו של בן אריה, ונתנה מענה ראוי גם לצורכי המשרד, על רקע הצורך בדוברי רוסית ברמה גבוהה. ממילא לא הוכח כי מינויו של בן אריה ניתן לו כגמול על מעשיו".

את הכרעת הדין, שנפרסת על פני 115 עמודים, מסכמים השופטים במעין הבהרה לפער בין הבלתי ראוי לבין הפלילי. לאורך הכרעתם סיפרו על התנגשות הערכים של אמון הציבור בעובדי ציבור ושמירה על טוהר המידות, לבין הרשעה פלילית, וקבעו כי לא הוכח הפן המחמיר שבמעשיו של ליברמן המצדיקים הרשעה פלילית.

"בית המשפט העליון ביקש לקבוע תוכן ממשי לגבולות עבירת הפרת האמונים", כתבו השופטים. "גבולות אלה עדיין אינם ברורים די הצורך, ומכל מקום אנו סבורים כי מעשיו של הנאשם כפי שהוכחו בפנינו אינם באים בגדרם. ככל שהמעשים אינם ראויים, אינם מוסריים ואינם עומדים בסטנדרט המצופה מאיש ציבור, ודאי במעמד כה בכיר של שר בממשלת ישראל, נותר ספק סביר, ואף למעלה מכך, האם מעשים אלה עולים כדי עבירה פלילית. ובהתאם להלכה הנוהגת, 'כאשר יש ספק – אין ספק'", סיכמו.

בהתייחס לגבולותיה העמומים של עבירת המרמה והפרת אמונים, התייחסו השופטים לפסיקת בג"ץ במינוי רוני בר־און ליועץ המשפטי לממשלה, ומעורבות שר המשפטים צחי הנגבי וראש הממשלה בנימין נתניהו במינוי זה. מי שהפנו את תשומת לב השופטים לדמיון בין המקרים היו הסנגורים של ליברמן. הם ציטטו את פסיקת בג"ץ שדחה את העתירה נגד ההחלטה לסגור את התיק, אף שבג"ץ אינו נוטה להתערב בהחלטות היועץ המשפטי לממשלה ולא דן בראיות בתיק. השופטים ערכו השוואה בין שתי הפרשות: "במקרה הנדון בפנינו, לא הוכח כי הנאשם הוא שיזם וקידם באופן משמעותי את מינוי בן אריה לשגריר, וכן לא הוכחה מודעותו לחומרת המעשה שביצע בן אריה במסגרת תפקידו. זאת, בשונה מהקשר הפסול העוסק בליבת תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, וכן ביוזמה ובקידום המינוי על ידי ראש הממשלה. העובדה שהחלטת הפרקליטות על סגירת התיק בנסיבות אלה נמצאה בגדר מתחם הסבירות, ובג"ץ אף מצא להתייחס להחלטה באופן מפורש כנמצאת 'בתחום האפור', מביאה למסקנה שבענייננו קיים לכל הפחות ספק סביר".

השופטים העבירו למחוקקים את הצורך לקבוע את אמות המידה להתנהגות שתיחשב עבירת מרמה והפרת אמונים ורמזו שאין זה מתפקידם לעשות כן. הם ציטטו את השופט המנוח חיים כהן שאמר: "עדיין יש צורך בקביעת נורמות תחילה, אם ברצונך לשפוט אדם על התנהגות פסולה".

אחרי כמעט ארבע שנים, וינשטיין הפך מסנגור לתובע (גידי וייץ) | נלחמים על גורל הפירורים שנותרו מפרשיות ליברמן (עמוס הראל) | הדיפלומטים במשרד החוץ 
מחכים לבשורה (ברק רביד) | המסרים הסמויים של ליברמן (יוסי ורטר) | משפטנים: כל דבר חוץ מהרשעה - יפתיע (עידו באום) | היום שאחרי: כל התרחישים הפוליטיים (יהונתן ליס)



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות