רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העליון מאפשר פינוי תושבים מאום אל-חירן: "התיישבותם בוטלה כדין על ידי המדינה"

ברוב של שני שופטים לעומת אחת דחה ביהמ"ש את עתירת התושבים הבדואים, הגרים עשרות שנים במקום בו צפוי לקום יישוב חדש: "התושבים לא קנו זכות במקרקעין אלא ישבו בהם כבני רשות חינם"

תגובות
אום אל-חירן
אליהו הרשקוביץ

בית המשפט העליון דחה היום (שלישי) ברוב של שני שופטים לעומת אחת את העתירה של תושבי הכפר הבדואי הלא מוכר אום אל-חירן נגד פינויים והריסת הכפר לקראת הקמת היישוב חירן. "המדינה היא בעלת המקרקעין שבמחלוקת, שנרשמו על שמה במסגרת הליכי הסדר; התושבים לא קנו זכות במקרקעין אלא ישבו בהם כבני רשות חינם, שבוטלה כדין על ידי המדינה. במצב דברים זה, אין הצדקה להתערבות בפסקי דינם של בתי המשפט הקודמים", כך כתב בהחלטתו המשנה לנשיאה השופט אליקים רובינשטיין. בסוף החודש צפוי להתקיים דיון בנוגע לצווי הריסת הבתים.

לפי השופט רובינשטיין, אליו הצטרף השופט ניל הנדל, יש לדחות את העתירה משתי טענות עיקריות: האחת, מכיוון שטענות העותרים נוגעת להקמת היישוב חירן, "מהוות תקיפה עקיפה של החלטות הרשויות, שהיה על המבקשים להעלותן במסגרות דיוניות אחרות. שנית, אין נראה כי פעולות המדינה אינן עולות בקנה אחד עם החובות המוטלות על הרשות המינהלית; הן אינן כרוכות בפגיעה בזכויות משפטיות של העותרים ומכל מקום אפילו היתה פגיעה – היתה מידתית".

בנובמבר 2013 עתרו כמה משפחות משבט אבו-אלקיען המתגוררים בעתיר-אום אל-חירן יחד עם המרכז המשפטי "עדאלה" כדי למנוע את הריסת הבתים ופינוי התושבים. לפי העתירה, בני השבט התגוררו עם קום המדינה בח'רבת זובאלה, והועברו לאזור יער יתיר, שם הוקם בשנות ה-50 הכפר אום אל-חירן. הכפר מעולם לא הוכר על ידי המדינה, למרות שזו אינה מכחישה כי התושבים הועברו לשם על ידה.

בעשור האחרון נהרסו בתי הכפר כמה פעמים, ולתושבים הוצעה פשרה לעבור ליישוב חורה הסמוך ופיצוי של מגרש של 800 מ"ר. אך העותרים שמסרבים לפיצוי זה, אומרים כי לא יגורשו מאדמותיהם בפעם השלישית. עם זאת, ישנן כמה משפחות שכבר הסכימו לפיצוי ועברו לחורה. לטענה זו הוסיף השופט רובינשטיין: "אין המדובר לא בגירוש ולא בהפקרה, אלא הפינוי המוצע כרוך בהצעות שונות של מעבר, בינוי, פיצוי, ואפשרות מגורים, אם בעיירה חורה אליה עברו מרבית יושבי הכפרים הלא חוקיים בהם מדובר, ואם בישוב חירן העומד לקום".

השופטת דפנה ברק-ארז, שלא קיבלה את כל סעיפי ההחלטה של השופט רובינשטיין, מתחה ביקורת על התנהלות המדינה ואמרה כי "העותרים אינם יכולים לקבל את מלוא הסעדים שביקשו, אולם לא ניתן גם להשלים עם הפגמים שנפלו בהתנהלותן של הרשויות בכל הנוגע להחלטה על הפינוי והפיצוי הכרוך בו". עוד הוסיפה השופטת בעניין זה: "אני סבורה שעל הרשויות לחזור ולבחון את מתכונת הפיצוי שיוענק למבקשים במסגרת הפינוי, בשים לב, בין השאר, לכך שהמבקשים הם כאמור בני-רשות המתגוררים במקום כ-60 שנה (ולא מסיגי גבול, ש"ס), וכן לכך שהמדינה מציינת בתוקף כי היישוב החדש אינו בעל אופי ייחודי והוא פתוח לכל אדם, ובכלל זאת למבקשים עצמם אם יחפצו בכך. כך, למשל, המדינה יכולה לשקול את האפשרות להציע מלבד המעבר לחורה האפשרות של קבלת מגרש ביישוב החדש חירן".

ג
אליהו הרשקוביץ

עורך הדין משה גולן, המייצג את המדינה במשפט, אמר באחד הדיונים בנושא כי היישוב חירן מיועד ל-2,400 יחידות דיור וגם בדואי יכול לבחור להתגורר שם אם ירצה. לדבריו רוב היישוב לא עתיד להיות דתי, מלבד חברי גרעין "חירן". יחד עם זאת הוא ציין כי המגרש שיינתן לבדואים ביישוב זה לא יהיה בגודל של 800 מ"ר כפי שהוצע בחורה, אלא קטן בהרבה. 

סלים אבו-אלקיען, שמוביל את עתירת התושבים, אמר בשיחה עם "הארץ" כי הוא מאוכזב נוכח החלטת בית המשפט היום. "ההחלטה מאכזבת מאוד, אבל ידענו מראש שזה מה שיקרה", אמר. "אני מפנה אצבע מאשימה נגד כל הממסד, הממשלה ובתי המשפט שנוהגים בגזענות. לא ייתכן ששופט רואה שמפנים אזרחים לטובת אזרחים אחרים ואין לו בעיה לאשר את זה".

לדבריו, התושבים ממשיכים לסרב לפינוי ליישוב חורה הסמוך. "אני אמשיך להילחם לא כי אני פושע אלא כי זה הבית שלי. היהודים זה עם שהתעללו בו ועכשיו מחזירים לאוכלוסייה קטנה. נשקול לפנות לבית דין בינלאומי כדי למחות על העוול הגדול שנעשה לנו". עוד אמר אבו-אלקיען כי בכפר מתגוררים כיום כ-700 בני אדם.

העתירה היום בעליון דנה בצווי הפינוי, ובסוף החודש אמור להתקיים דיון בנוגע לצווי הריסת הבתים של תושבי הכפר בבית משפט השלום בקרית גת. השופט רובינשטיין סיכם ואמר כי סוגיית הקרקעות של בדואים היא אחת מהקשות שבית המשפט מתמודד איתן: "סוגיית הקרקעות בנגב וזכויות המדינה מזה וזכויות האזרחים הבדואים מזה, היא מן הקשות המאתגרות את מערכת הממשל, ומעורבת ברגשות טעונים ובויכוחים פוליטיים".

מהמרכז המשפטי עדאלה נמסר בתגובה כי "על אף שבית המשפט מציין בהחלטתו שהתושבים נמצאים בשטח ברשות המדינה ובהוראתה, הוא מסתפק בסמכות הטכנית של המדינה לנהוג כרצונה בקרקע שעליה יושב הכפר עתיר/אום אל-חירן. בכך, בית המשפט נתן לגיטימציה למחיקת כפר שלם מעל פני האדמה וגירוש תושביו, תוך התעלמות מכל פרספקטיבה אנושית, פוליטית, חברתית והיסטורית".

במרכז הגדירו את המקרה "המובהק ביותר של עקירה מטעמים גזעניים גרידא", והסבירו כי "אין עוררין על כך שהתושבים לא פלשו לאדמה, אלא הועברו על-ידי המדינה לשטח בשנת 1956, ושהסיבה היחידה לעקירת הכפר היא הקמת יישוב יהודי ושטח מרעה על חורבותיו". 

בעדאלה אמרו כי בשיתוף עם תושבי הכפר, ארגוני זכויות אדם ופורומים ייצוגיים של הציבור הערבי, הם ייבחנו בימים הקרובים את כל דרכי הפעולה המשפטיות והציבוריות על מנת להגן על הכפר מפני הריסה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות