טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא טוטאל־לוס

חולי דמנציה נוטים לעתים לצמצם את עולמם, כדי להימנע ממבוכה. יש מי שמנסה לחבר מחדש, אותם ואת משפחתם, לדברים שאהבו

תגובות
חולי אלצהיימר ודמנציה רוקדים במכון האלצהיימר במקסיקו סיטי
רויטרס

לפני כשנה עלה ברשת סרטון, שבו מספר עובד בבית אבות בבריטניה איך גילה שאחד הדיירים, אדם בן 93 שסבל מדמנציה ומדיכאון, ניגן בצעירותו ואף היה חבר בלהקת ג'ז. העובד הצליח לאתר ולהביא לבית האבות את חבריו ללהקה של הזקן, והם ניגנו יחד לשמחת לב דיירים ועובדים. זהו סיפור יפה, המעלה שאלות קשות: איפה היו עובדי בית האבות עד אז? למה בשנים שבהן הידרדר מצבו של הזקן איש לא הציע שינגן? הייתכן שאיש לא ידע על עברו של אותו אדם והתייחסו אליו רק על פי מחלתו? דפנה גולן־שמש, עובדת סוציאלית שמנהלת בית לאנשים עם דמנציה,...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות