טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סערת דיסקין-דגן שטפה את ניו יורק

בארה"ב לא מבינים מהו החיידק המטורף שטורף את ההנהגה הישראלית

כאשר ראשי שירותי הביטחון הנערצים קובעים שברק ונתניהו הם מטורללים, גם יהודים שמתייחסים לישראל בחרדת קודש מתחילים לחשוד שמשהו רקוב

תגובות

כך זה נראה בימים האחרונים:

ראש הממשלה אומר שהסנקציות נגד איראן אינן אפקטיביות, ושר הביטחון מדגיש שהשלטון בטהראן איננו רציונלי, וראש הממשלה אומר שאין ספק שהאיראנים מתכוונים לייצר פצצה ואז בא הרמטכ"ל ואומר שהסנקציות יעילות, המשטר רציונלי והאיראנים לא באמת מתכוונים לייצר פצצה. ואז ראש הממשלה ושר הביטחון ממשיכים בשלהם, כאילו דבר לא קרה.

למחרת היום, ראש השב"כ לשעבר, מי שעמד במשך שנים בראש הארגון ששמאלנים נוהגים לכנות "מנגנון החושך", פותח את הפה ונשמע כמו יוסי שריד בטורבו: ההנהגה הישראלית משיחית, איננה ראויה למשול, איננה מסוגלת לנהל מלחמה ובוודאי שאיננה חותרת לשלום עם הפלסטינים.

פחות מ-48 שעות מאוחר יותר, שר בולט בליכוד וראש מוסד ואגדה לשעבר כמעט והולכים מכות אל מול עיניהם המשתאות, בלשון המעטה, של מאות יהודים בכנס בניו יורק. איש המוסד מכנה את השר שקרן ומשווה בין הצעת חוק בכנסת לחקיקה נאצית, בעוד השר מאשים את ראש המוסד – שעד לא מזמן תואר כתמהיל ייחודי של אינדיאנה ג'ונס, ג'ורג' סמיילי ובר כוכבא - ב"פגיעה בביטחון המדינה", עבירה על פי החוק, כמדומני. ועוד הוא אומר על ראש המוסד, שכיהן בתפקיד במשך שמונה שנים ונחשב לאחד הטובים שהיו, ש"לא ברור איך הגיע למעמד הרם הזה".

דגן ואשכנזי בכנס בניו יורק
מרק ישראל סלם

איך לעצור את טירוף המערכות בצמרת הישראלית? דברו על זה בפייסבוק

אפילו במונחים של ישראלים ציניים, שכבר ראו את הכל, זה נראה הפעם כמו טירוף מערכות. וגם למסבירנים ישראלים שנוהגים להתגאות בדמוקרטיה הפרועה ביותר במזרח התיכון כבר נגמרו ההסברים והתירוצים. ואפילו יהודים טובים שעבורם ישראל היא כמו האפיפיור שלעולם אינו טועה מתחילים לחשוד שמשהו רקוב, או לפחות שהשתחררו כמה ברגים בקרב ההנהגה הישראלית.

קחו, לדוגמה, רק את הזווית ההסברתית: ישראל הרי מוציאה עשרות מיליוני דולרים כדי לממן משרדי ממשלה, להקים עמותות, לערוך סקרי עומק, לגייס ארגונים יהודיים ולשכור את שירותיהם של אשפי הדור ביחסי ציבור, שלא לדבר על אלפי היהודים הטובים שאינם נרדמים בלילה בגלל מאמר מערכת במקומון שלהם בקנטאקי שהעז לטעון שגם לפלסטינים יש זכות קיום, והם קמים באמצע הלילה כדי לשגר לקונגרסמן שלהם מכתב נזעם על דה-לגיטימציה ואנטישמיות זוחלת.

ואז מגיעים שלושת ראשי שירותי הביטחון הנערצים, שעד לפי כמה חודשים נחשבו למומחים מספר אחת בתחומם, ושהתקבלו בכבוד מלכים בטרקליני המדינאים החשובים ביותר בעולם - ומה הם אומרים, איש-איש בתורו ובצורתו המיוחדת? שישראל מונהגת על ידי צמד מטורללים ששומעים בראשם קולות ומתפקעים מצחוק מצירוף המלים "פתרון של שתי מדינות" ושבעודם רוכנים מעל למפת יעדי ההפצצה באיראן הם מצטטים אחד באוזני השני את הערכת המצב של השחקן ג'ורג' סי סקוט בתפקיד הגנרל "בק" טורג'ידסון מד"ר סטריינג'לב: "אני לא אומר שלא תיפול שערה מראשנו. אבל אני כן אומר שלא יהיו יותר מעשרה או עשרים מיליון הרוגים, מקסימום. תלוי במזל".

דגן ונתניהו, לפני שנה
אמיל סלמן

שלא לדבר על כך שישראלים רבים עוברים מטמורפוזה מופלאה כמעט בן-לילה: אלה שהתייחסו בעבר לאנשים כמו גבי אשכנזי, יובל דיסקין ומאיר דגן כקילרים חסרי רחמים, רומסי זכויות הפלסטינים ונציגי הקומפלקס ההתנחלותי-ביטחוני עלי אדמות, מגלים לפתע שלמעשה מדובר בלמד-ווניקים אוהבי שלום, מתעבי אלימות ודוברי אמת כפייתיים. מן העבר השני, אלה שתלו בחדרם פוסטרים מיום העצמאות של דגן, דיסקין ודומיהם, וחלמו על גיבוריהם בלילה כשסכין בין שיניהם וגופת מחבל פלסטיני בידיהם, אלה שנהגו לטעון בערבי שישי שאם רק אפשר היה לתת לסופר-פטריוטים האלה לנהל את המדינה בלי כל הדמוקרטיה-שמוקרטיה – אלה מבינים לפתע שמדובר בגיבורים דֶּמִיקוּלו, תבוסתנים שרק עכשיו יצאו מהארון, פוליטיקאים שאפתנים שרק חיכו להזדמנות הראשונה לתקוע סכין בגב האומה.

אבל רוב הישראלים, ובוודאי שרוב אוהדי ישראל בחו"ל, יהודים ולא-יהודים, מביטים על ההתפרצות הפתאומית של הדמנציה הקולקטיבית בהשתוממות טוטאלית ובדאגה גוברת. שהרי אם רק חלק קטן ממה שהגנרלים אומרים על הפוליטיקאים נכון, זה נורא. ואם רק אחוזים בודדים ממה שהפוליטיקאים אומרים עכשיו על הגנרלים תקף, זה אסון. ומישהו צריך באמת לבדוק איזה חיידק נדבק באנשים הטובים הללו, שהפך אותם ליריבים מוטרפים שרוצים לקרוע אחד את השני לגזרים בפרהסיה. וגם לחשוב על הדיוקן העצמי שאנו מציירים במו ידינו בפעם הבאה שמישהו ידרוש עוד כמה מיליונים כדי "לשפר את תדמיתה של ישראל בעולם".

כמובן שאם הערבים לא היו עסוקים כל כך בריצת האמוק של עצמם, הם היו מוציאים את החומוס ואת הכבש ואת הבקלאוות ועורכים חאפלה כדי להודות לאללה על שהפך את היהודים למג'נונים. בטהראן, כך אומרים, האייתולות מטביעים את עצמם באורז וגונדי, טופחים אחד לשני על השכם מברכים "טבריקט" – מזל טוב – ומתיישבים סביב הטלוויזיה בציפייה דרוכה לפרק הבא.

Read this article in English: Has Israel’s leadership come down with mad-Jew disease?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות