ארבעת חברי הכנסת הפורשים או המגורשים של קדימה לא היו החלק המעניין. מדובר בארבעה פוליטיקאים קטנים, מגוחכים, מעוררי רחמים ומלאי חשיבות עצמית. יושבי ספסלים אחוריים, ובצדק. מופז אמר עליהם בצהרי היום שהם היו מוכנים למכור את ערכיהם תמורת שוחד פוליטי. הוא שידרג אותם בענק. ערכים? איזה ערכים? יוליה שמאלוב ברקוביץ' גסת הרוח, עתניאל שנלר מגלגל העיניים המקצועי, אבי דואן, עסקן אלמוני שנכנס לכנסת לפני חצי שנה ואריה ביבי העב"מ? הם הרי לא היו מזהים ערכים גם אם ארגז מלא ערכים היה מתרסק להם על הראש. מבחינתם קיים רק ערך אחד, וזה הם.
כמו בחורף 2009, הפילוג מקדימה לא צלח. המתפלגים בכוח נתפסו עם המכנסיים למטה. בסיבוב הקודם חברם לסיעה רוני בר-און השווה אותם למקקים שנמלטים בבהלה לכל עבר, כאשר בעל הבית מדליק את האור במטבח. אגב, חלק מגיבורי הפילוג הכושל הראשון לקחו חלק גם בניסיון השני. וכפי שבפעם הקודמת העסק לא התרומם, כי האתנן לא סיפק את בעלי הערכים, כך קרה גם עכשיו: הם לא הסתפקו בתפקידי סגני שרים לענייני שום דבר אלא תבעו גם שריון ברשימת הליכוד לכנסת הבאה. מה שבני בגין, דן מרידור ובוגי יעלון לא קיבלו ב-2009, הגברת י.ש. ברקוביץ' תקבל ב-2013? נו, באמת.
הסיפור כאן הוא לא הארבעה, או החמישה, או הששה שלרגע היו, ובאחת התפזרו והותירו מאחוריהם צחנה עזה. הסיפור הוא ראש הממשלה, בנימין נתניהו. בשביל מה הוא היה צריך למרוח במו ידיו (בסיועם האדיב של יו"ר הקואליציה, זאב אלקין, האיש שלעולם ייתן ידו לכל תכך, נבזות, וקומבינה מבישה וסרת טעם וצלם החצאיות המושעה נתן אשל) את הביצה הסרוחה הזו על פרצופו? הרי גם אם היה מצליח לאסוף מן הגורן ומן היקב שבעה עלובי נפש שכאלה, והיה מרפד אותם במשרות ולשכות ומזכירות על חשבון הציבור, מה היה יוצא לו מזה? רוב לחוק הגיוס הבעייתי של יעלון אין לו, גם איתם. רוב לתקציב אין לו, גם איתם. אז לשם מה הוא בוסס שעות ארוכות במדמנה הזו? כדי לצאת לפגרת הקיץ הארוכה, בת החודשיים וחצי, עם עוד שבעה גמדים בסיעה שלו?
נתניהו איבד את זה לגמרי. לפני שלושה חודשים, במהלך פוליטי אמיתי ורציני, הוא הקדים את הבחירות ל-4 בספטמבר. דרכו לקדנציה נוספת היתה סלולה. אחר כך הוא נבהל משום מה, ובמו ידיו - שוב, במו ידיו, הרי את כל הצרות הוא מביא בכישרון רב על עצמו - דחה את הבחירות, צירף את קדימה והניח על מפתן דלתו שני מוקשי ענק: החלופה לחוק טל ותקציב המדינה. וכעת, כדי להוסיף לעצמו מצוקה ובושה מיותרות לחלוטין, הוא הסתער על פורשי קדימה, מעודד מהבטחתו של צחי הנגבי להביא לו "נדוניה" שתרפד את דרכו שלו בחזרה לליכוד.
לשר לשעבר הנגבי יכולות פוליטיות רבות. הוא חביבם של ראשי ממשלה ובכירים במערכת. הוא התברך בקור רוח ובניסיון מיניסטריאלי ופרלמנטארי. בעודו מרצה את עונש הקלון מחוץ לכנסת, הוא בחש בתוך סיעתו לשעבר (כבר אפשר לומר זאת, על אף שרשמית הוא טרם פרש) במאמץ נואל לקושש לנתניהו את הנדוניה המיוחלת. לרגע חשבנו שהוא נגמל מהשטויות, והנה, סורפרייז-סורפרייז, צץ לו הנגבי של פעם, מימי התאחדות הסטודנטים, ללא טיפת אלגנטיות ועם הרבה טיפשות.
ארבעת הח"כים לא שווים את זמן הגלישה באתר או את נייר העיתון שעליו מודפסים מעלליהם. הם הפכו עצמם למנודים ומצורעים בקהילה הפוליטית, לא רגע אחד מוקדם מדי. בהתבזותם הם עשו למופז טובה ענקית: אחרי שבועות לא קלים שעברו עליו, בכניסה לממשלה וביציאה ממנה, סוף-סוף הייתה לו עדנה. הוא לא בזבז זמן והנחית עליהם את המכה הסופית כשהודיע היום על גירושם מהמפלגה.
מופז לא הזכיר את המתפלג החמישי, ח"כ יעקב אדרי שברגע האחרון תפס רגליים קרות וחזר בו מהסכמתו הערכית, לכהן כיו"ר וועדת הכלכלה בכנסת. אחרי שהצהיר: "הליכוד הוא הבית שלי", הוא החליט להישאר בינתיים בקדימה. כנראה שגם נחמן שי טבל בעיסה הזו, בתמורה לתיק השר האחראי על רשות השידור. כאילו שבחצי השנה, פלוס מינוס, שעוד נותרו לממשלה הזו, הוא היה מצליח לעשות שם משהו. גם הוא כמו אדרי, היה חכם מספיק לבצע נסיגה מהירה לאחור.
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
